גדלתי בבית ליכודי. בית שאוהב את מסורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל. הערצתי את יצחק שמיר ז"ל. זה היה רק טבעי שאתפקד בגיל 18 לתנועת הליכוד ואצטרף לפעילות בנוער הליכוד.
הייתה זו תקופה אוסלו הארורה והליכוד הוביל את המאבק בהסכמים ואני השתתפתי בלא מעט הפגנות.
ואז עלה נתניהו לשלטון, ובמקום לבטל את הסכמי אוסלו כפי שייחלנו, הוא לחץ את ידו של הטרוריסט ערפאת, וחתם איתו על הסכם שוויתר על 13% משטחי יו"ש ועל העיר חברון. מאוכזב מנתניהו, בפריימריס על הנהגת התנועה ב-1999 הצבעתי עבור משה ארנס ז"ל שהתמודד מול נתניהו, והפסיד.
הבחירות ב-1999 היו הפעם הראשונה בחיי שלא הצבעתי לליכוד אלא לרשימת האיחוד הלאומי, אותה הוביל בני בגין שעזב את הליכוד במחאה על הפניה שמאלה של נתניהו.
חזרתי והתפקדתי לליכוד רק לאחר שעזב אותו נתניהו. ב-2009 קיווינו שנתניהו השתנה, אבל מהר מאוד קיבלנו את "נאום בר אילן". מנהיג הליכוד, אוי לבושה, פשוט לא עמד בלחץ, והכיר ב"זכות" של עם מדומיין למדינה, על חשבון חבלי המולדת של העם היהודי.
מאחר ומעולם לא הייתה אלטרנטיבה שלטונית אמיתית לליכוד מימין, חשבתי שהגישה הנכונה היא לנצל את הדמוקרטיה בליכוד, כדי להתפקד ולהשפיע לטובת רשימה אידאולוגית-ימנית, ברוח ערכי הליכוד של שמיר ובגין, ולנסות להחליף את נתניהו מיתוך הליכוד.
צריך להודות ביושר - הניסיון הזה, שלי, ושל מתפקדים רבים וטובים – כשל, למרות ההצלחה להכניס לרשימה לא מעט חברי כנסת ימניים מעולים, השפעתם בכל הנושאים המשמעותיים למחנה הלאומי הייתה אפסית. ולא שהם לא ניסו, נתניהו פשוט חסם הכל.
חובה להפנים - נתניהו הוא לא איש ימין ובטח לא ליכודניק, מנקודת מבט ימנית, חסרונותיו רבים מיתרונותיו, והוא בלם את כל הניסיונות של חברי כנסת ושרים בליכוד לקדם מדיניות ימין. לפניכם רשימה מאוד חלקית:
פעם אחר פעם נתניהו התגאה בכך שבלם רפורמות במערכת המשפט ו"הגן על המערכת". הרטוריקה הזו השתנתה רק כאשר הנושאים המשפטיים הגיעו אליו אישית, כמה צבוע.
נתניהו היה זה שבלם, פעם אחר פעם, פסקת התגברות לגירוש המסתננים, למרות שהיה להצעה רוב מובהק.
נתניהו האט באופן דרמטי את הבניה ליהודים ביו"ש. לפי נתוני הלמ"ס בממוצע של 12 השנים האחרונות, נבנות פחות מ 2,000 דירות ביו"ש בשנה, בדומה למה שבנו ראשי ממשלה מהשמאל.
נתניהו אפילו לא ניסה להתמודד עם השתלטות הרש"פ במסגרת "תכנית פיאד" על שטחי C באמצעות בניה לא חוקית ופלישה לקרקעות, וסיפור חאן אל אחמר הוא רק דוגמה אחת מיתוך מאות. דו"ח עמותת רגבים מוכיח זאת.
3 הבטחות נתן נתניהו בשנה וחצי האחרונות להחלת ריבונות – את כולן הוא הפר, תוך החמצת הזמנות המאה לריבונות ביו"ש תחת המטריה הדיפלומטית של הנשיא טראמפ.
נתניהו מרבה להאשים את יריביו הפוליטיים שהם "שמאל" ומאיים ש"ילכו עם המשותפת", וכל זאת במטרה להפחיד מצביעי ימין, אך כל זה לא הפריע לו, להעדיף פעם אחר פעם קואליציות עם השמאל ולהפקיר את תיק המשפטים לליבני ואח"כ לניסנקורן, ולאחרונה אנו קוראים על ברית הנרקמת בין נתניהו למנסור עבאס ממפלגת רע"ם, הפלג האיסלמי של המשותפת!
גם ברמה הביטחונית, מצבה של ישראל מעולם לא היה חמור יותר:
כאשר נתניהו נכנס לתפקידו היו בידי החיזבאללה לכל היותר כ 30,000 טילים רובם לטווחים קצרים. היום יש לחיזבאללה, לפי הערכות, כ 150,000 טילים מיתוכם אלפי טילים כבדים המכסים את כל שטח ישראל עם ראש נפץ של 600 ק"ג המאיימים על תחנות הכוח, בסיסי חיל האוויר ומתקני ההתפלה של המדינה, והכל התרחש במשמרת של נתניהו ובאחריותו. תפיסת המב"מ של נתניהו כשלה, והאיראנים, שנתניהו מרבה לדבר עליהם, הצליחו להציב איום מלבנון על העורף, שחמור ממנו לא היה בתולדות המדינה.
גם מול החמאס כישלון רודף כישלון: שום סבב לא הסתיים בסילוק האיום מהרצועה, לא כי צה"ל לא מסוגל, אלא כי נתניהו החליט לא להכריע, והחמאס, רק הולך ומתעצם עם רבבות טילים.
היום, לראשונה, יש אלטרנטיבה ימנית שלטונית בדמותו של גדעון סער ומפלגת "תקווה חדשה", ולכן נכון יהיה שאבטל את חברותי בליכוד ואצביע עבור גדעון סער בבחירות הקרובות.
גדעון סער הוא הימין האמיתי, וגישתו הממלכתית והמכילה מאפשרת לו להחזיר אנשי ימין רבים שהצביעו "כחול לבן", למחנה הלאומי:
סער הוא איש ארץ ישראל השלמה, וכל מי שעוקב אחריו יודע שהוא בעד ריבונות ביו"ש ונגד הקמת מדינה פלסטינית, בשונה מנתניהו. פעם אחר פעם יזם סער דיונים בוועדת חוץ וביטחון לטובת מאבק בהשתלטות הרש"פ על שטחי C והוא מחויב לנושא.
סער הוא אדם מסורתי ושומר שבת, הוא זה שהכניס מקצוע של לימודי מורשת ישראל בחינוך הממלכתי, יזם ביקורי תלמידים מהחינוך הממלכתי במערת המכפלה וכשר פנים לא חשש לסגור מרכולים בתל אביב בשבת. לסער יש עמוד שדרה יהודי-ערכי ושום זעקות "הדתה" צבועות של השמאל הקיצוני לא הזיזו אותו מעמדתו. עבור הציבורי המסורתי הענק, בחירתו של סער לראשות הממשלה היא קריטית לחיזוק אופייה היהודי של ישראל.
גדעון סער מחויב לרפורמות משמעויות במערכת המשפט: פיצול תפקיד היועמ"ש, חקיקת חוק יסוד החקיקה עם פסקת התגברות המגבילה משמעותית את כוחו של בג"ץ לפסול חוקים של הכנסת, בשונה מאוד מהמצב היום.
כשר פנים סער היה היחיד שהצליח לגרש מסתננים במספרים משמעותיים (אלפים כל חודש) עד שבג"ץ עצר אותו וביטל את חוק הגירוש. בכנסת הנוכחית סער הגיש הצעת חוק לפסקת התגברות בנושא גירוש מסתננים. כראש ממשלה, הוא יוכל גם לבצע!
ימנים רבים שואלים את עצמם מדוע אנו בוחרים ימין ומקבלים שמאל, ובכן התשובה שהמחנה הלאומי, בעיוורונו, הציב בראשו אדם שהוא לא ימני ולא ליכודניק. בפעם הראשונה מאז 1992, אפשר לבחור ימין ובאמת לקבל ראש ממשלה ימני. מהליכוד, נותר לצערי רק השם. היום זו מפלגת נתניהו, והניסיון שלנו, הליכודניקים האמיתיים, לשמור על המפלגה בימין, נכשל.
קשה לעזוב את הליכוד, קל לנטוש את הביביזם. הבחירות האלו הן לכאורה בין סער לנתניהו, אך למעשה הן בין סער שבימין, לנתניהו שהוא הכל חוץ מימין, ואת ההזדמנות הזו אסור למחנה הלאומי ולנאמני ארץ ישראל להחמיץ.