בן 84, יזם, מייסד ומנהל ישיבות ומוסדות חינוך. נשוי לאילה, אב לתריסר ילדים (בת אחת הלכה לעולמה לאחר לידת בנה). רוב שנותיו גר במבשרת ציון ובשנים האחרונות בקריית ארבע, ליד האבות והאימהות. זו ילדותי: נולדתי בשושן פורים תרצ"ז 1937 בתל אביב שלפני הקמת המדינה, להוריי ישראל ואהובה זליקוביץ, חלוצים שעלו לארץ להתיישב בה. בית של פשטות, ישרות, רגש חם, אהבת תורה ואהבת ישראל. הייתי צבר שובב, תל אביבי, שפיתח גאווה יהודית מול "הכלניות", הבריטים, שהיו אז בארץ. השינוי : באותם ימים, הפגנת סממנים יהודיים כמו הליכה עם כיפה וציצית הצריכה אומץ רב. גם אנשים שומרי תורה ומצוות התביישו לגלות את יהדותם ברבים. אנחנו, חניכים בשבט "איתנים", החלטנו ללכת ברחוב בגאווה עם קסקט או כיפה. זה היה שינוי גדול באותם ימים. כחניך בשבט גם יצאתי ללמוד בישיבת כפר הרוא"ה. הבה נפיץ: בכיתה י' התחלתי לעסוק בהפצת התורה ובהקמת ישיבות, ונשלחתי על ידי הרב נריה זצ"ל להקים במירון ישיבה לילדי העולים, יחד עם חבריי הרב צפניה דרורי והרב יעקב פילבר. מכונן : בתקופת לימודיי בישיבת בני עקיבא בכפר הרוא"ה הקמתי יחד עם חבריי הרב בנימין הרלינג הי"ד וייבדלו לחיים הרב צפניה דרורי, הרב יעקב פילבר, הרב זלמן מלמד ועוד, את גרעין גחל"ת (גרעין חלוצי לומד תורה). גרעין זה היווה תשתית להקמה מאוחרת יותר של ישיבה גבוהה. אני הייתי מהבחורים שהקימו את ישיבת כרם ביבנה, ובהמשך למדתי בישיבת מרכז הרב אצל הרב צבי יהודה זצ"ל. מקים: בשנת תשכ"א חזרתי לישיבה בכפר הרוא"ה, הפעם כר"מ בישיבה החקלאית. לאחר שנתיים, יחד עם חבריי הרב יוסי שריד והרב אליהו סופר, זכינו להקים ישיבה בנגב, בכפר מימון. בשנת תשכ"ט עברנו מכפר מימון למבשרת ציון, להקמת ישיבה תיכונית חדשה, כמעט ללא תנאים פיזיים. הישיבה נקראה "קול מבשר". בנוסף הקמנו אולפנה לבנות במעוז ציון. חמש שנים אחר כך, יחד עם הרב אורי כהן, ייסדנו את הקמת כולל מר"ץ. מפעל זה היה הבסיס להקמת הגרעינים התורניים המוכרים כיום. עולים: בחורף תשמ"ה עלו יהודים רבים מאתיופיה במסגרת מבצע משה. במבצע לוגיסטי מורכב של מתנדבים רבים הצלחנו לגייס שמיכות ובגדים, והוקם בית תבשיל. בהמשך, בשנת תש"ן, הקמנו בישיבה במבשרת בית ספר לה"ב - ללימוד מקצועות הבנייה, מתוך דאגה לפרנסת העולים מרוסיה ומאתיופיה. קראנו לו "לה"ב לבנות ולהיבנות". הכי גאה: במשפחה הענפה שזכיתי להקים יחד עם רעייתי, בעשייה התורנית של דורי דורות של תלמידים ומשפחות בשליחות תורנית חינוכית חלוצית במר"ץ. מרגש אותי : נכדים ובנים לומדי תורה ומצוות, ועשייה חינוכית או יצירתית של דור ההמשך, משפחה ותלמידים, אנשים שאכפת להם והערכים מפעילים אותם. הקורונה ואני: הקורונה מגלה את מלכות ה' בעולם. ואני, מה אני עושה? נמצא בבית, נהנה מלימוד חברותא וביקורי הילדים. מוטו : "לפעול עם א־ל" בכל מלאכת עבודת הבורא, במה שאפשר לעשות ולתקן. "הבוטח שמח" - אמונה מכוונת עשייה בשמחה. תודה מיוחדת : תודה לה' שנתן לי את אשתי האהובה. כל העשייה המבורכת, כל הפניות לפעולות לכלל ישראל, לא היו יכולות להתבצע בלי התמיכה והשותפות שלך. את היא זו שנשאה בעיקר בעול גידול הילדים, דור ישרים מבורך, שגדלו והתפתחו להשפיע בכל התחומים, מכוחך ומשותפותך. תודה לך, אילה. כשאשב על הבמה: ברגע קבלת הפרס אחשוב שלא מגיע לי. מגיע יותר לחבריי השותפים לעשייה. אחשוב על הסייעתא דשמיא שזכיתי לה, על השותפים לעשייה לאורך הדרך, ועל השותפה למסע ולעשייה - רעייתי שליוותה ותמכה בכול.
