מחקר חדש של חוקרים מהאוניברסיטאות תל אביב, הטכניון ובן גוריון דירג את "מדד הצייתנות" של הערים השונות בישראל בשיא התפרצות הקורונה. החוקרים השתמשו בנתוני עתק (Big Data) שסיפקו חברות הסלולר (באנונימיות מוחלטת) למטרות מחקר ומדיניות.
הנתונים מגלים מה הייתה רמת הניידות בערים שונות לפני הקורונה ובעיצומה ומאפשרים לקבוע "מדד צייתנות". אם ערך המדד 1, פירוש הדבר שאין שינוי בין רמות הפעילות בחוץ לפני המגפה ואחריה. ככל שהמספר גבוה מ-1, האוכלוסייה ביישוב הקפידה יותר על הכללים ונשארה יותר בבית.
החוקרים מצאו כי על כל עלייה של יחידה במדד הצייתנות, רמת התחלואה ביישוב ירדה בכ-150 חולים לכל 100,000 תושבים.
המחקר נערך בהובלת ד"ר אודי זומר מבית הספר למדע המדינה, ממשל ויחסים בינלאומיים ומהמרכז להתמודדות עם מגפות באוניברסיטת תל אביב, ד"ר ניר ברק מהמחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון וד"ר ניר מועלם מהפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון. המחקר נערך בחודשים מרץ-יוני 2020 והתפרסם כעת בכתב העת המדעי Science of the Total Environment.
לפי נתוני המחקר, ערי ישראל שקיבלו את ציון הצייתנות הגבוה ביותר בגל הראשון הן:
מודיעין-מכבים-רעות – 1.61 כפר סבא – 1.58 הוד השרון – 1.55 קרית אונו – 1.54 נס ציונה – 1.53 גבעתיים – 1.53 הרצליה – 1.51 כפר יונה – 1.5 רעננה – 1.5 ראש העין – 1.47
ערי ישראל שקיבלו את ציון הצייתנות הנמוך ביותר בגל הראשון הן:
רהט – 1.12 (העיר הכי פחות צייתנית) צפת – 1.2 סכנין – 1.22 טירה – 1.22 טמרה – 1.22 מודיעין עילית – 1.22 בני ברק – 1.23 שפרעם – 1.23 אום אל-פחם – 1.23 ירושלים – 1.23
ממצאי המחקר, לדברי החוקרים, מפריכים את הטענה שצפיפות עירונית תורמת לתחלואה גבוהה. לטענתם התחלואה מושפעת מרמת הצייתנות למגבלות, וזו מושפעת מהמאפיינים הפוליטיים של הקהילה. החרדים, הם טוענים, נדבקו בעיקר בשל אי-ציות להנחיות ולא בשל הצפיפות בערים החרדיות.
החוקרים מסבירים כי "בגל הראשון של הקורונה בישראל, במרץ-יוני 2020, התקבעה בישראל ובעולם התפיסה לפיה הצפיפות העירונית מובילה להדבקה. בדקנו את הטענה באמצעות נתוני עתק על תנועה של אנשים בתוך הערים יחד עם הגדרות משרד הפנים והלמ"ס לאוכלוסיות השונות. לא מצאנו קשר ישיר בין צפיפות לתחלואה, אלא רק קשר מותנה: צפיפות משפיעה על תחלואה כתלות באופייה של העיר ובמאפיינים הפוליטיים והחברתיים שלה. לכן הצפיפות השפיעה על תחלואה רק בערים החרדיות. לדוגמא, שתיים מהערים הצפופות ביותר בישראל הן גבעתיים החילונית ובני ברק החרדית. בבני ברק אנשים הפרו את ההנחיות ונדבקו יותר, בגבעתיים לא".
החוקרים מוסיפים כי "ישראל היא מעבדה מושלמת למחקר כזה. כ-90% מהאוכלוסייה חיה בערים וההבחנה בין ערים חילוניות, חרדיות וערביות ברורה ומוגדרת. מצאנו שאין השפעה ישירה של רמת הצפיפות ביישוב על התחלואה. לעומת זאת, ההשפעה של סוג האוכלוסייה וצייתנותה על התחלואה היא השפעה מכרעת – וזאת במובהקות סטטיסטית של 95%. בתחילת המגיפה, התחלואה בערים החרדיות הייתה גבוהה מהתחלואה בערים החילוניות והערביות ללא קשר לצפיפות. בגל השני התחלואה עלתה גם בערים הערביות – מבלי שאום אל-פחם או באקה אל-גרבייה הפכו פתאום לצפופות יותר.
לדבריהם, "למחקר החדש השלכות נרחבות – מקומיות ועולמיות. את המחקר הזה קשה לערוך על האוכלוסייה החרדית בניו יורק למשל, כי ההפרדה שם (בין אוכלוסיה חרדית ללא חרדית) מתקיימת ברמות אחרות, לדוגמא ברמת השכונה או הרובע. לעומת זאת, ההפרדה המוניציפלית בישראל מאפשרת לנו לקבוע כי אין קשר ישיר בין צפיפות אורבנית לתחלואת קורונה, וזה חשוב מאוד. ככלל, ממצאי המחקר תורמים אף להבנה שעד כמה שקיימות ערים צפופות במידה זו או אחרת, הצפיפות אינה המסביר הבלעדי אם בכלל להתפשטות הקורונה.
''כתוצאה, ההנחה שיש לעזוב את הערים ולעבור לגור בפרברים גם היא שגויה. הממצאים אף מצביעים על הצורך בכך שקובעי המדיניות בישראל ייצרו תשתית ארגונית ומנהיגותית בערים החרדיות, שאפשר יהיה להפעיל בשעת חירום כדי לגשר במשהו על הנתק בין הרשויות לאוכלוסייה החרדית ולהגביר את המשמעת הפנים-יישובית להנחיות''.