עשרות שנים הספיקו כבר לחלוף מאז הייתה חברת הכנסת אורית סטרוק תלמידת בית ספר, אבל השבוע היא הרגישה כמי שחוזרת אחורה בזמן.
ביום שני עמדה סטרוק במליאת הכנסת וחשה כתלמידת בית ספר נזופה ומושפלת. בתפקיד המורה הנוזף היה לא אחר מאשר חבר הכנסת אחמד טיבי, שמכהן כסגן יו"ר הכנסת וניהל את הישיבה.
"הוא החל לצעוק עליי: תשתקי! תשבי במקום שלך!" משחזרת סטרוק, "הרגשתי כמו תלמידת בית ספר. התאפקתי, לא התפוצצתי עליו. אמרתי לו: אתה יכול להוציא אותי אם אתה רוצה". טיבי אכן קרא לסדרניות והללו הוציאו את סטרוק מהמליאה. "הן כבר מכירות אותי, אנחנו חברות", היא צוחקת, "התחבקנו ויצאנו יחד".
תקציר הפרקים הקודמים: חבר הכנסת איתמר בן־גביר עולה לדוכן הנואמים תחת שרביטו של יו"ר הישיבה, כאמור חבר הכנסת טיבי. בן־גביר פתח את דבריו בפנייה הרשמית: "יושב ראש הכנסת, אדוני השר, חברי הכנסת". כאן התעוררה חמתו של טיבי, ויש מי שיאמר החוש המיוחד שלו לפרובוקציות, והלה קטע את בן־גביר בדרישה שיתקן את החסר בתואר שיוחס אליו: "סליחה, חבר הכנסת בן־גביר, מקובל לומר אדוני היושב ראש". "אתה לא אדוני", השיב לו בן־גביר בלי רבע מצמוץ של פי.סי, כשהוא אפילו אינו פונה לכיוונו של טיבי. "אתה לא אדוני", חזר ותבע: "תפנה אותי לסעיף בפרוטוקול". "זה ההוראות של יושב ראש הכנסת", טען טיבי, ובן־גביר דרש שוב אסמכתא לדברים והפניה לסעיף בחוק. בן־גביר ביקש להמשיך בנאומו, אך טיבי התעקש. "אני מבקש ממך להפסיק בשלב זה", אמר לנוכח העובדה שבן־גביר לא ציית "להוראות יושב ראש הכנסת".
בן־גביר ניסה להמשיך בנאומו, וטיבי שב וקטע אותו בטיעון החוזר בדרישה לתואר "אדוני". כאן בן־גביר לא התאפק והטיח בו: "מי אתה? אתה מחבל! אתה צריך להיות בכנסת בסוריה, לא כאן". טיבי הזדרז להורות על הורדתו של בן־גביר מהדוכן, האחרון כמובן סירב לרדת. "אתה מחבל, אתה לא תסתום לי את הפה", הכריז. טיבי מיהר לקרוא את בן־גביר לסדר שלוש פעמים ברציפות, וקרא לסדרנים להוריד אותו מהדוכן תוך שהוא מעודד אותם בעגה המזרח־תיכונית "יאללה, יאללה, חצוף". כאן החלה סאגה מביכה של סדרנים שמנסים להרחיק את בן־גביר מהדוכן, והלה נאחז בו משל היה בעיצומו של פינוי מאחז. אלה מושכים מכאן, בן־גביר הודף וחוזר לדוכן, וטיבי מנצח על עדת משמשיו היהודים: "חצוף, ככה לא מדברים ליושב ראש. תסלקו אותו מיד".
טיבי המשיך להסתולל בעדת חברי כנסת שמחו מתחת לדוכנו המוגבה נגד ההתנהלות שנקט, כשהוא כמובן מתקרבן וטוען לגזענות שמופנית נגדו בהיותו ערבי. ובחזרה לראשית העלילה: אחת מחברות הכנסת שנכנסו לאולם באמצע האירוע הייתה סטרוק, שניסתה קודם כול להבין מי נגד מי ומדוע. כשצפתה בתיעוד הישיבה הבינה שהפרובוקציה הראשונית הייתה של טיבי, וקראה לעברו: "אתה התגרית בו!". כאמור, סטרוק הצליחה להוציא את עצמה בקלות מהמליאה, לקול נזיפותיו הרמות של טיבי העומד בראשה.
ואפס כבוד לשר
זו אינה הפעם הראשונה שטיבי בשבתו כסגן יו"ר הכנסת משתיק ומשפיל חברי כנסת ואף שרים שנואמים על הדוכן והתנהגותם אינה לרוחו. בחלק מהפעמים ההתנהלות גם חורגת מהתקנון, כפי שאירע עם חבר הכנסת מיכאל בן־ארי בשנת 2011. בן־ארי קרא קריאת ביניים לתוך נאומו של חבר הכנסת דב חנין. יו"ר הישיבה טיבי הודיע לו בלי לחשוב פעמיים: "אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה, שנייה, שלישית. צא מהאולם, תוציאו אותו מהאולם". בן ארי טען כנגד טיבי שקריאה רצופה שכזו אינה לפי התקנון, וטיבי השיב: "כן כן, אני מכיר את התקנון פי עשר ממך". בן ארי הוצא מהאולם כשהוא ממשיך למחות נגד הוראתו של טיבי "ראשונה, שנייה, שלישית" ומסנן לעברו "מחבל".
את ההכרה הרשמית בטיבי כתומך טרור הוא קיבל לא רק מחברי הכנסת של עוצמה יהודית. באוקטובר 2015, בעיצומו של גל טרור והסלמה ביטחונית שפקד את ישראל, עלה לדוכן הנואמים במליאה שר העלייה והקליטה דאז, זאב אלקין. אלקין, שר בממשלת ישראל, שנחשב אז לאיש ימין שקול ומוערך, הפנה ללא היסוס אצבע מאשימה במהלך דבריו, שהתייחסו לאירועי אותם ימים, לטיבי וחבריו. אלקין, על אף שלא החסיר מיו"ר הישיבה טיבי את התואר הנכסף "אדוני", זכה ממנו ליחס מחפיר לא פחות מהמקרים שתוארו לעיל. "לצערי, לך אדוני היושב ראש, כחלק מחבריך, יש אחריות כבדה על הדם שנשפך היום ברחובות מדינת ישראל", קבע אלקין בקול שליו, "כי אתה ואנשים כמוך מפיצים שקרים בידיעה מוחלטת על מה שישראל עושה בהר הבית. אתם אחראים על הדם שנשפך. אתה באופן אישי, אדוני היו"ר, צריך לא לישון טוב בלילה".
לנוכח הדברים הללו מיהר טיבי לשנס את כל סמכותו, החוקית או זו שהוא מנכס לעצמו, כיו"ר הישיבה ולשלח את כבוד השר לכל הרוחות: "אני מבקש ממך לחזור בך מיד מהדברים שאמרת", ציווה טיבי, "אם לא תחזור בך - אני מוריד אותך מעל הדוכן". אלקין לא התרגש מצעקותיו של טיבי והודיע לו כי אין לו כל זכות להוריד אותו מהדוכן. טיבי לא נרגע והמשיך להורות שוב ושוב לסדרנים להוריד את השר מדוכן הנואמים בתואנה שהסית ופגע בכבודו של יו"ר הישיבה. הוא הגדיל לעשות והוסיף הכרזה שאולי גילתה את משאלות ליבו הכמוסות ביותר: "אני פה הריבון עכשיו, לא אתה השר! אני מעליך!" קרא, כשהוא מזרז את הסדרנים להורידו מהדוכן ולהשיבו למקומו במליאה.
אבל חמתו של טיבי לא שככה גם כשהשר הושב אחר כבוד אל כיסאו. "תתבייש לך, אתה חצית קו אדום", המשיך לנזוף ולהטיח תוכחות בשר, שהעז לחשוף את פניהם הלאומניים של טיבי וחבריו. טיבי לא נרגע עד שהורה לשר לעזוב את המליאה: "אתה פגעת בכבודו של היושב ראש ולא חזרת בך מהדברים, שהם הסתה. צא החוצה לשתות קפה, ותירגע אדוני השר", הורה יושב הראש באדנות מחוצפת מהולה בזלזול. "אם הוא לא יוצא, אני מבקש להוציא אותו בכוח", הבהיר לסדרנים. מחאותיהם של חברי הכנסת האחרים נגד התנהלותו השתלטנית של טיבי לא הועילו, והוא הוסיף והרביץ בהם מוסר על שהעזו לפגוע בכבודו ולהסית נגדו, כדבריו.
מעניין להם את קצה הזרת
טיבי, שמשום מה זוכה בתפקיד ניהול ישיבות המליאה פעם אחר פעם על אף תפקודו הלקוי, מדקדק עם הח"כים כחוט השערה בדיני התקנון והוראות היושב ראש. אולם אותו טיבי עצמו חרג לא אחת מתקנוני הכנסת, ונענש בחומרה. במרץ 2012 קיבל מוועדת האתיקה נזיפה חמורה בשל דברים שנשא ברמאללה ובהם בירך וחיזק את השאהידים. ביוני 2013 שפך מים על דוכן הכנסת כדי לקרוע את הצעת החוק להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב. הכנסת נאלצה להוציא יותר מ־20 אלף שקלים על מערכת הגברה חדשה וטיבי נענש בשלילת ניהול ישיבות הכנסת עד סוף המושב. ב־2014 רשמה לו ועדת האתיקה הערה על פגיעה בכבוד הכנסת וחבריה, לאחר שמנע במשך שעה שלמה מיו"ר ועדת הפנים מירי רגב לנהל דיון בנושא עליית יהודים להר הבית.
התקרית שהתרחשה השבוע, אשר זכתה להד תקשורתי וציבורי, לא הסתיימה מבחינת בן־גביר, והוא פנה בדרישה להשעות את טיבי מהתפקיד. יו"ר הכנסת, חבר הכנסת מיקי לוי (יש עתיד), אינו מתכוון כנראה להפוך סדרי בראשית, או לפחות את סדרי הקואליציה הרעועה ממילא שפוזלת כל העת לכיוון הרשימה המשותפת. לוי מסתפק בציוץ הלקוני שפרסם בעקבות האירוע: "לא אתן לעבור לסדר היום על האלימות המילולית והפיזית שנראתה הערב במלוא כיעורה על דוכן הכנסת. יש גבולות שלא חוצים". לפניית 'בשבע' בנוגע לטענות נגד טיבי נמסר מטעמו של לוי כי אין לו מה להוסיף מעבר לכך.
"אני כבר מכירה את הקטע הזה אצלו", אומרת חברת הכנסת סטרוק, "הוא אוהב להשפיל את מי שעומד שם כשהוא היו"ר, לתת תחושה שהוא בעל הבית ואנחנו נתיניו, הוא קובע מה יקרה. במקרה של איתמר בן־גביר, הדרישה בכלל לא כתובה בתקנון, והוא גם לא אִפשר לו להמשיך בנאום עד שייכנע לו. הוא פשוט דרש כניעה. כל אדם עם כבוד עצמי לא היה מקבל כזה דבר. טיבי פשוט חולל פרובוקציה". או במילים של טיבי עצמו, כשזכה שוב בתפקיד סגן יו"ר הכנסת בקואליציה הנוכחית: "אל תגידו לאף אחד, אבל אני אוהב את התפקיד הזה".
ספק אם בהרכבה הנוכחי של הקואליציה, זו שתלויה על קצה זרתם של הח"כים הערבים, מישהו יעז להעיר לטיבי על התנהלותו. מופע האימים של השבוע היה רק דוגמית דוקרנית נוספת למחיר שמשלמת הדמוקרטיה הישראלית על גחמותיהם של ראשי ממשלות.
