במאמר "כשל מובנה בתכנית פייגלין" שהתפרסם באתר ערוץ 7, מעלה עו"ד דב אבן אור 5 סעיפים עיקריים בהם הוא רואה "כשל מובנה" כהגדרתו. אני מבקש להתייחס לסעיפים המוזכרים, ואעשה זאת תוך ניטרול הארגומנטים החוזרים על עצמם, ואפסח על 
אנחנו עוסקים בארגון פוליטי שבו יש חשיבות לצבירת נכסים פוליטיים ועמדות כוח והשפעה, וזאת ניתן לעשות ע"י הצטרפות בפועל
הערות והארות שאינן נוגעות במהות העניין ולא מוסיפות למהות הויכוח. אציג את התובנה המרכזית בכל סעיף ואנסה להתמודד איתה.
הכשל הראשון: הצורך להתפקד כדי להגיע להנהגה, דרך שינוי הרכב הכוח במוסדות הבוחרים בליכוד, דהיינו הצורך להתפקד ולא רק להצביע.
תשובה: אנחנו עוסקים בארגון פוליטי שבו יש חשיבות לצבירת נכסים פוליטיים ועמדות כוח והשפעה, וזאת ניתן לעשות ע"י הצטרפות בפועל. אני מסכים עם הכותב כי לא זאת צריכה להיות הנקודה המכרעת והכלי המרכזי בפעילות "מנהיגות יהודית" בליכוד. לשם המחשה די להזכיר את מה שחווינו לא מזמן, ולמדנו שאין גבול לסרחון שפוליטיקאי יכול לייצר, ועוד להתבשם ממנו, כדי לעקוף הכרעות דמוקרטיות הנובעות מכוח אלקטוראלי לגיטימי: תרגיל הדחת פייגלין. אני מקווה שנקודת השבר הזו תלמד כי המהלך החשוב והחיובי שעשתה "מנהיגות יהודית" יכול להתממש לא רק ע"י גיוס אצבעות למבחני הצבעה. האמת היא שחשוב להשיג את נשמתם של חברינו בליכוד ובחברה הישראלית.
הדיל-התרגיל, ההתמקדות בכלי הפוליטי לבדו, לא יצלח. יש לפתח כלים הסברתיים, חיבור עם גופים חוץ-פרלמנטריים שמטרתם הכללית דומה. אין הכרח בהסכמה על הדרך. רק השילוב הזה עם הדגש על הכלים ההסברתיים, יביא לשינוי המיוחל.
הכשל השני: חלק ממועמדי הליכוד, על פי ההיסטוריה האישית שלהם, אינם אנשי ימין, ויש ספק לגבי המנהיג עצמו. איך ממליצים אנשי "מנהיגות יהודית" להצביע עבור הליכוד?
העובדה ש"מנהיגות יהודית" לא מתמודדת בנפרד או בראש המחנה הכתום נובעת מהגישה הבסיסית על הצורך בהתחברות עם עם ישראל ולא עוד "גטו" פוליטי שאיננו אפקטיביתשובה: אנחנו, חברי "מנהיגות יהודית", בחרנו להיות חלק מהליכוד, כהחלטה אסטרטגית ולא טקטית, ובשל כך חברינו נטלו חלק בהתמודדויות, אחדים מהם במקומות שבחלק מהזמן נחשבו למקומות ריאליים. זה נראה לך כשל, לבקש תמיכת הציבור למועמדים שאתה מציג? "מנהיגות" לא פוסלת אנשים. היא מציבה דרך ונאבקת עליה. במאמר מוסגר: אנחנו לא סולחים על טעויות של אחרים. הפכנו את מושג התשובה לנכס אישי, שלאחרים אין בו כמעט זכות וחלק.
הכשל השלישי: העובדה שפייגלין לא מתמודד בראש המחנה הכתום והוא נזקק לקבים של הליכוד, ועוד: מי יבטיח שגם פריצת דרך בליכוד תביא את תמיכת העם בליכוד במבחן הדמוקרטי האמיתי בבחירות הכלליות.
תשובה: העובדה ש"מנהיגות יהודית" לא מתמודדת בנפרד או בראש המחנה הכתום נובעת מהגישה הבסיסית על הצורך בהתחברות עם עם ישראל ולא עוד "גטו" פוליטי שאיננו אפקטיבי. לא מזמן מנהיגינו ורבנינו היכו על חטא על ההינתקות שלנו שגרמה להתנתקות של החברה הישראלית מאיתנו בזמן השבר בגוש קטיף. אך הזיכרון של רובנו בדרך כלל קצר וסלקטיבי ומחפשים את הדרך הקצרה.
אנחנו ב"מנהיגות" רצים למרחקים ארוכים. אם כבר התחברות, למה לא לשותף הטבעי, הן מבחינת קירבה אנושית והן אידיאולוגית – לא זהה, אך קרובה? הליכוד הוא המיקרו-קוסמוס של עם ישראל. זה העם ואליו אנחנו חוברים. ההסתגרות הפוליטית היתה הכרח בשעתה לשם בניין פיזי ורוחני. כיום אנחנו בכל מקום, פרצנו חומות בכל תחום, אין שום סיבה אמיתית לנהוג אחרת בפוליטיקה. ואחרון חביב: אנחנו רוצים להנהיג, והכלי המתאים ביותר הוא הליכוד. אנחנו רוצים להגיע אל הקטר ולא לשבת בקרונות האחוריים. אנחנו רוצים להוביל. לא לבנות קטר חדש, אלא לנהוג בזה הקיים, רק להוביל אותו לפסים אחרים – הפסים הישנים שנזנחו. העידן המגזרי-הפוליטי על שלל מפלגותיו ופיצוליו נגמר, עידן חדש נולד לציונות הדתית - עידן החיבור וההנהגה.
בקשר לנקודה השניה: טוב, בליכוד הצלחנו. מה עם העם? כלי הסברה ש"מנהיגות" צריכה לפתח יפעל במקביל לפעולה בתוך הליכוד ובחברה הישראלית. מכל מקום, יש הפריה הדדית מתמדת בין הליכוד לבין החברה הישראלית, שהוא חלק דומיננטי בה, משפיע
אחד הצמתים בהם הוכחו מנהיגותו, יושרו וראייתו למרחוק של משה פייגלין הוא התנהגותו אחרי התרגיל של נתניהו. המהלך האמיתי הזה שינה את ההתייחסות אל משה כפוליטיקאי, כאדם וכמנהיג. ומושפע. אם נצליח בליכוד מתוך הבנה, הכרה והשתלבות, זה בע"ה יעבוד גם בחברה הישראלית. שרק נגיע למבחן.
הכשל הרביעי: התנהגות פייגלין אחרי התרגיל.
תשובה: פה אני ממש מתפלא. אחד הצמתים בהם הוכחו מנהיגותו, יושרו וראייתו למרחוק של משה פייגלין הוא בעניין הזה. המהלך האמיתי הזה שינה התייחסות אל משה כפוליטיקאי, כאדם וכמנהיג. רק נקודות חיוביות הוא הביא.
הכשל החמישי: ללא פעילות והתייחסות לאירועים שקורים בחברה הישראלית, לא נתפסת "מנהיגות יהודית" כאלטרנטיבה אמיתית.
תשובה: משה כותב ומי שקורא ועוקב רואה התייחסות כמעט לכל נושא העומד על סדר היום הציבורי. זה לא מספיק. צריך תקשורת וצריך כלים, ועל זה כבר הסכמנו.
ולסיום, משל העץ: צריך לשתול עץ חדש ולא לצבוע ענף חלול, כהגדרתך. מסכים, רק באינטרפרטציה אחרת, אמיתית. להחיות את המגזריות הפוליטית זה לצבוע ענף חלול כבר הרבה שנים. לשתול עץ חדש זה להשתחרר מהענף החלול. לשתול עץ זה להיות אלטרנטיבה שלטונית, להנהיג עם ומדינה.