לפני מספר שבועות פורסמה ב"מקור ראשון" כתבה על מלחמת עולם המתנהלת בעיר בית שמש בין החרדים, לדתיים לאומיים והחילוניים. מלחמה הקשורה לחיים יחד וניסיון החרדים לכפות סגנון ודפוסי חיים בעיר המעורבת, כשבמרכז עומד ניסיון השתלטות חרדית על שכונה חדשה המתוכננת בעיר, השתלטות שלמעשה תפר את האיזון בין מרכיבי האוכלוסייה בבית שמש, וזאת בשל הדומיננטיות של האוכלוסייה החרדית הכופה את דפוסי התנהלותה ברשות הרבים על סביבתה, עובדה שתגרום לבריחה המונית של ציונים דתיים וחילוניים.
והנה בשבוע שעבר התבשרנו באותו עיתון, כי הושג הסכם פשרה והקצאת הדירות תהיה שיוונית ותתחלק בין שלוש האוכלוסיות. מעבר להישג המרכזי של חלוקה שוויונית קיבלה מועצת העיר את הצעת חבר מועצת העיר מר ג'קי אדרי, חבר מועצה מטעם סיעת "יחד" המשותפת לציבור הדתי לאומי והחילוני. מר אדרי הציע את השינוי המהפכני ההיסטורי הפרקטי הקובע, כי דרכי הגישה לחלק החרדי של השכונה יהיו נפרדים מדרכי הגישה לחלק הציוני דתי והחילוני, וזאת כמובן בנוסף לשטחי הציבור ומרכזי הקניות הנפרדים. הפרדה מוחלטת, ולא קרב זה אל זה, לא ברגל ולא ברכב. ומחזיק אחריו מר שלום לרנר היושב ראש. (סיעת יחד זה שמה ושמה כמובן מעיד על מטרתה) מר לרנר הדתי לאומי, לפי הכיפה הסרוגה שעל ראשו בתמונתו בעיתון, נראה מדושן עונג מההישג הכביר של סיעתו, ומצהיר בחגיגיות שמדובר ביום חג ובהסכם היסטורי.
"ההסכם ההיסטורי" מחלק, מפריד, מנציח ונותן הכשר למהדרין מן המהדרין. נותן תנאים משופרים, כבישי גישה נפרדים. רעיון מבריק המעודד מציאות הרסנית בחברה הישראלית ובמדינת ישראל
ההיסטוריה מביאה אותי כמה ימים קדימה לט"ו באב. במסכת תענית אמר רבן שמעון בן גמליאל: "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים". יום כיפור הוא יום של תשובה, של סליחה, של כפרה, יום של תיקון של כלל ישראל, אך מה יש בט"ו באב? איזה אירוע התרחש בתאריך הזה שמצדיק את השוואתו ליום כפור, ועוד הזכרתו ראשונה?
נכון, בנות ירושלים יוצאות לכרמים לחולל, כולן לובשות לבן, נעלמים ההבדלים, נופלות המחיצות: שוויון ליום אחד, חיצוני לפחות, בתקווה שהוא מחלחל גם בפנימיות, תיקון שנאת החינם שמציינים תשעה באב והחורבן. אך השאלה עדיין נשארת למה ט"ו באב? בין כמה אירועים שהגמרא מציינת שהתרחשו בט"ו באב, יש שנים שלדעתי הרלוונטיות שלהם הן לט"ו באב ולצורה בה הוא נחגג, והן לעניין שבו אנו דנים.
האחד, בט"ו באב הורשו השבטים להינשא זה בזה; והשני - ביום הזה הוסר החרם שהוטל על שבט בנימין אחרי מעשה פילגש בגבעה. שני אירועים המחברים את כלל ישראל. "ההסכם ההיסטורי" מחלק, מפריד, מנציח ונותן הכשר למהדרין מן המהדרין. נותן תנאים משופרים, כבישי גישה נפרדים. רעיון מבריק המעודד מציאות הרסנית בחברה הישראלית ובמדינת ישראל. והצד השני של המטבע הוא העובדה כי לציבור הדתי לאומי כאילו הפהרסיה של השבת והצניעות במחוזותינו איננה משאלה בעדיפות ראויה. כן, מר לרנר, ההסכם הזה מתאימה לו ההגדרה אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי. אולי ישפר קצת את מחיר הנדל"ן בבית שמש באופן זמני, אך לעשות מזה חגיגה? לתת לו מימד היסטורי ראוי לחיקוי, פתרון לפיצול החברה הישראלית זה ממש הגזמה פראית .