לא ידועים עדיין זהותו ומניעיו של הרוצח, אך מייד נדלקו האורות בחדרי האינקוויזיציה התקשורתית, והארס וההסתה נשפכו כמים. שניהם, הן הארס והן המים, מוצרים שאנו אמורים בימים אלו להקטין את השימוש בהם, האחד בגלל עודף שימוש והשני בגלל מחסור. וזה מזכיר ימים אפלים של רצח מרושע ומטורף של ראש ממשלה, כשבמקביל מייד הותרו בציבור השנאה, ההסתה ורצח האופי, והוכרז על אשמה קולקטיבית של ציבור שלם, על המעשה הנפשע של יחיד.
י
כל הטינופת הזאת היא בגלל הכיבוש. כן, הכיבוש של התקשורת. הריאליטי, שכאילו מראיםף אך למעשה הם מייצרים, בלי צנעת הפרט, בלי צנעת הלבוש, בלי צנעת הדיבור. הכל פתוח
מים כאלה חוזרים במינון מרוכך זה שלש עשרה שנה עם כל יום זיכרון, הן בתאריך העברי והן בלועזי ובימים שביניהם. אין מילים מספיק חריפות לגנות רצח - כל רצח, והרצח הנפשע הזה במועדון ההומו-לסבי הוא מקרה נוסף לזילות הבלתי נתפסת לחיי אדם הכובש את מחוזותינו. הורים רוצחים את ילדיהם, ילדים את הוריהם, אנשים רוצחים אנשים על מקום חניה, על השתלבות ברמזור ועל פחות מזה, שלא להזכיר את הרצח בכבישים; אונס, מלחמת משפחות הפשע ברחובות הערים, פדופיליה ו"סתם" אלימות. ארוכה לאין סוף הרשימה.
בתקשורת כל אלה מוגשות ככתבות צבע, מרואיינים בתוכניות אירוח או סתם חדשות סטנדרטיות, להוציא את המקרים בהן מעורב מתנחל או חרדית רחמנא ליצלן. אז מגיעים שלשה דורות אחורה. הכל בשחור כמובן. כל הטינופת הזאת היא בגלל הכיבוש. כן, הכיבוש של התקשורת. הריאליטי, שכאילו מראיםף אך למעשה הם מייצרים, בלי צנעת הפרט, בלי צנעת הלבוש, בלי צנעת הדיבור. הכל פתוח. הכל שקוף הכל מותר. אין שום דבר מוחלט. אין דבר ערכי, ציוני, יהודי, לאומי, שכדאי לחיות למענו, ואם יש צורך, גם למות למענו.
הכל רדוד בגובה הרצפה. כמה שיותר נמוך כמה שיותר תפל. את הפרות הקדושות באמת חיסלו. יצרו כמה חדשות מפלסטיק, מחומר מתכלה. כי הרי הם חסידי איכות הסביבה. והפרדוקס מתגלה דווקא בתרבות החופש כשהכל מותר, כשהיחיד, הפרט הוא המרכז. המדינה והחברה הם בשירות האני ואתה. כשהדבק הזה שמחבר אל הכלל מתפוגג, וכשאין א-להים בתרבות הזאת אנחנו הופכים לסדום ועמורה.
ועם כל הצער והזעם על הרצח, כמה מילים על התופעה ועל התנהלותה ותרומתה. על אף שאני יהודי דתי בהגדרה הרווחת, אני מבקש להתמקד בהיבטים אחרים של התופעה. פטור בלא כלום אי אפשר. התורה מתייחסת בשלילה ובחומרה לתופעה, אך האמת היא כי היא לא מקילה גם עם מחללי השבת. עם זאת, עצם ההשוואה, לוגית ומוסרית, מניחה שהתורה רואה בשני המקרים אפשרות
המצעדים הפרובוקטיביים מלאי הזימה והמסרים המיניים, ההתעקשות על קיום הפרובוקציה הזאת גם בירושלים, המועדון בו בוצע הרצח - מאיזה גיל הכניסה?להימנע מהתופעות. אך גם נניח הנחה לצורך הדיון כי לחלק ניכר מהאנשים והנשים אין דרך חזרה אל הנורמה, אין ספק שיש גם שטח אפור, בעיקר אצל הצעירים שבהם.
הפכו את הסטייה לא רק לנורמה אלא כמעט לאידיאל, לגאווה ולגאוות יחידה וקהילה, לא רק לצורך שוויון אלא ליצירת תרבות. המצעדים הפרובוקטיביים מלאי הזימה והמסרים המיניים, ההתעקשות על קיום הפרובוקציה הזאת גם בירושלים, המועדון בו בוצע הרצח - מאיזה גיל הכניסה? האם ההורים יודעים ומאשרים? מי מפקח על הפעילות, על המסרים, על הביטחון? זו כבר לא סתם סטייה, זו כבר מגיפה שמאימת על הנורמטיבי, על הטבע האנושי, על המשפחה המסורתית, שהיא מרכז הקיום האנושי והבסיס לחברה תקינה, בריאה ומוסרית. אין לי ספק שהבלון הזה, המתנפח ללא פרופורציה בשם החופש והקדמה, גם הוא אחד הקטליזאטורים המשפיע על מצבה הבלתי מוסרי של החברה הישראלית. יש להיאבק בתופעה בכל הדרכים הלגיטימיות בחברה דמוקרטית ולגנות בכל גינוי אלימות בכל צורה שהיא.