מוטי פרץ הוא בוקר. יש לו עדר פרות על הר טורען, והוא נאבק בשיניים ובציפורניים כדי לשמר אותו, ולשמור על אלפי הדונמים של אדמות מדינה על ההר. ערביי שמונת הכפרים שבסביבה לוטשים עיניים, ועושים כול מה שביכולתם כדי להתיש אותו, ולהשתלט על האדמות. זה נמשך כבר עשרים וחמש שנים.
את מוטי קשה לשבור. הוא הגיע לטורען אחרי שרות ביחידות מובחרות כקצין, דובר ערבית, ומכיר היטב את האויב. יחד עם זאת קשה
את מוטי קשה לשבור. הוא הגיע לטורען אחרי שרות ביחידות מובחרות כקצין, דובר ערבית, ומכיר היטב את האויב. יחד עם זאת קשה לו. קשה מפני שאין שום סיוע מהמדינה ששלחה אותו לשמור על אדמות הלאום
לו. קשה מפני שאין שום סיוע מהמדינה ששלחה אותו לשמור על אדמות הלאום. ערביי הסביבה בטוחים כי "ג'אבל טורען לערב" כפי שהצהיר המוכתר של טורען, איש חשוב באזור, ב"יום האדמה" באמצע שנות ה-70. באותם ימים רחוקים, מאמירות כאלה היהודים לא התעלמו. ישראל קניג-הממונה על משרד הפנים במחוז הצפון, ורפול שהיה אלוף פקוד צפון, שני אנשים שלא קמו להם יורשים ראויים, החליטו שצריך לטפל בעניין בתגובה ציונית הולמת. על הר טורען הוקמו שתי היאחזויות, עוד מושג שנעלם מן המדינה, מצפה נטופה ובית רימון. תפקידם היה לשמור על אדמות הלאום, היהודי.
אתם מבינים? מדינה ריבונית צריכה לשמור על אדמותיה מפני אזרחיה.
ערביי הסביבה ניסו מצידם לממש את הצהרת המוכתר. הם הפכו את חיי היהודים הנאחזים בהר לקשים במיוחד. הללו מצידם לא היו מוכנים למלחמה הקשה על השטחי המרעה הסלעיים, ונטשו אותם. מיד נכנסו הערבים עם עדריהם, אין ריק בשטח. אז המדינה (שר החקלאות אריק נחמקין) ביקשה ממוטי שייקח את תפקיד שומר אדמות הלאום על הר טורען. מוטי פרץ לא יודע להגיד למדינה לא. אבל המדינה יודעת להתעלם. לשכוח ממנו. לא לטפל באויב. להשאיר אותו לבד במלחמה. ומוטי נלחם כבר הרבה שנים. הוא עלה למצפה טורען עם קרון רכבת, בלי חשמל ובלי מים, עם עדר עזים. שנים חווה אינתיפדה פרטית. חיתוך גדרות, הצתות, ירי בבעלי חיים ניסיון לרצוח אותו ואת אשתו בנשק קר. המדינה לא עזרה בכלום.
לעזרתו בא בחור צעיר ממושב ציפורי, שגם הוא הבין שאין לו מה לצפות מהרשויות, ואם אין אני לי מי לי, והקים לפני כשנה את ארגון "השומר החדש". יואל זילברמן פרש מהשייטת שם היה קצין ,כדי לעזור לאבא שלו שלא יאבד את כל רכוש המשפחה, את מפעל חייו. יש לאבא עדר פרות גדול ושטחי מרעה. אלא שהבדואים מרומת אל-הייב שמעבר לכביש, עושים לזילברמן מה שעושים שנים למוטי, מנסים להתיש אותם עד שיסתלקו, וישאירו להם את שדות המרעה, את האדמה.
יואל הקים את מצפה סנדו ליד ציפורי ממנו ניתן לצפות על המתרחש בשטח ולשמור, כפי שנעשה במצפה טורען, ובמצפים שהוקמו בכרם מהר"ל, ברמת יבנאל, ועוד היד נטויה. הארגון שהקים נועד לעזור לבוקרים ולנוקדים במאבק הלאומי-ציוני שהם נוטלים בו חלק חשוב. ה"שומר החדש" נותן פתרונות ועזרה לאנשים שעד כה נלחמו בבדידות קשה.
הבעיות לא נגמרות. התופעה רווחת בגליל (על הנגב דומני שהכל יודעים). אדמות ננטשות על ידי קיבוצים, שפעם בעבר הציוני קיבלו נתחים גדולים מאדמות הלאום כדי לשמור עליהן מפני הערבים. היום תש כוחם מלהילחם, אבדה הציונות, וננטשו האדמות. מכיוון שאין ריק, הערבים משתלטים. בכפר הנשיא, בעמיעד, במשמר העמק, בחריש ועוד ועוד. היהודים נוטשים או מחכירים את אדמות הארץ לערבים. מאות אלפי דונמים. 30-40 שנות הידרדרות בשליטה על הקרקע, במקביל לנטישה של הציונות. 15 רשויות ציבוריות וממלכתיות אחראיות על הטיפול בשטחים הפתוחים. אז מה?
לפחות שני ערבים בשבוע, אחרי יום עבודה, מוטי/יואל ואנכי עוברים מישוב לישוב, מספרים על "השומר החדש", על הקורה בשטח, ומבקשים מתנדבים לעזרה, בגליל בעמק ובבקעת הירדן. בישובים מבינים היטב על מה אנחנו מדברים. גם להם יש שכנים-אויבים.
באים גם בני נוער לפני גיוס או אחרי שירות, ממכינות, מישיבות, משנת י"ג: דתיים, חילונים, ימנים, שמאלנים. המרכיב המאחד הוא ציונות
מאזינים בכובד ראש, ובאים. באים גם בני נוער לפני גיוס או אחרי שירות, ממכינות, מישיבות, משנת י"ג: דתיים, חילונים, ימנים, שמאלנים. המרכיב המאחד הוא ציונות.
כשבקרתי השבוע אצל מוטי בצהרי היום היו שם כמה קבוצות של צעירים. קבוצת בחורים שחפרה תעלות, קבוצה שתקנה גדרות שנחתכו בלילה, וקבוצת בנות עולות שישבה בצל חורשה והקשיבה בריכוז למשה אמיתי שדבר על הסביבה ועל ההיסטוריה היהודית המפוארת שלה. גם את זה לקח מוטי על עצמו, לחנך נוער, להקנות להם ידע ותובנה שלא קיבלו במערכת החינוך. קבוצות צעירים בגילאים שונים ממסגרות שונות מגיעות אליו. רובם מתנדבים שבאים לשמור, לשכב במארבים, לתקן נזקים.
נשמע כמו במערב הפרוע?לא, זה בצפון הפרוע מאוד.
איפה המשטרה? מג"ב? הצבא? האם זוהי מדינת חוק? האם האזרחים אמורים להדוף בעצמם את פורעי החוק? זה מצב נורמאלי? והיכן הם המחוקקים? מה תורמת מערכת המשפט?
אם התשובות שלכם זהות לתשובות שאני נותנת לעצמי, בואו לעזור, התנדבו.
את מוטי קשה לשבור. הוא הגיע לטורען אחרי שרות ביחידות מובחרות כקצין, דובר ערבית, ומכיר היטב את האויב. יחד עם זאת קשה
את מוטי קשה לשבור. הוא הגיע לטורען אחרי שרות ביחידות מובחרות כקצין, דובר ערבית, ומכיר היטב את האויב. יחד עם זאת קשה לו. קשה מפני שאין שום סיוע מהמדינה ששלחה אותו לשמור על אדמות הלאום
לו. קשה מפני שאין שום סיוע מהמדינה ששלחה אותו לשמור על אדמות הלאום. ערביי הסביבה בטוחים כי "ג'אבל טורען לערב" כפי שהצהיר המוכתר של טורען, איש חשוב באזור, ב"יום האדמה" באמצע שנות ה-70. באותם ימים רחוקים, מאמירות כאלה היהודים לא התעלמו. ישראל קניג-הממונה על משרד הפנים במחוז הצפון, ורפול שהיה אלוף פקוד צפון, שני אנשים שלא קמו להם יורשים ראויים, החליטו שצריך לטפל בעניין בתגובה ציונית הולמת. על הר טורען הוקמו שתי היאחזויות, עוד מושג שנעלם מן המדינה, מצפה נטופה ובית רימון. תפקידם היה לשמור על אדמות הלאום, היהודי. אתם מבינים? מדינה ריבונית צריכה לשמור על אדמותיה מפני אזרחיה.
ערביי הסביבה ניסו מצידם לממש את הצהרת המוכתר. הם הפכו את חיי היהודים הנאחזים בהר לקשים במיוחד. הללו מצידם לא היו מוכנים למלחמה הקשה על השטחי המרעה הסלעיים, ונטשו אותם. מיד נכנסו הערבים עם עדריהם, אין ריק בשטח. אז המדינה (שר החקלאות אריק נחמקין) ביקשה ממוטי שייקח את תפקיד שומר אדמות הלאום על הר טורען. מוטי פרץ לא יודע להגיד למדינה לא. אבל המדינה יודעת להתעלם. לשכוח ממנו. לא לטפל באויב. להשאיר אותו לבד במלחמה. ומוטי נלחם כבר הרבה שנים. הוא עלה למצפה טורען עם קרון רכבת, בלי חשמל ובלי מים, עם עדר עזים. שנים חווה אינתיפדה פרטית. חיתוך גדרות, הצתות, ירי בבעלי חיים ניסיון לרצוח אותו ואת אשתו בנשק קר. המדינה לא עזרה בכלום.
לעזרתו בא בחור צעיר ממושב ציפורי, שגם הוא הבין שאין לו מה לצפות מהרשויות, ואם אין אני לי מי לי, והקים לפני כשנה את ארגון "השומר החדש". יואל זילברמן פרש מהשייטת שם היה קצין ,כדי לעזור לאבא שלו שלא יאבד את כל רכוש המשפחה, את מפעל חייו. יש לאבא עדר פרות גדול ושטחי מרעה. אלא שהבדואים מרומת אל-הייב שמעבר לכביש, עושים לזילברמן מה שעושים שנים למוטי, מנסים להתיש אותם עד שיסתלקו, וישאירו להם את שדות המרעה, את האדמה.
יואל הקים את מצפה סנדו ליד ציפורי ממנו ניתן לצפות על המתרחש בשטח ולשמור, כפי שנעשה במצפה טורען, ובמצפים שהוקמו בכרם מהר"ל, ברמת יבנאל, ועוד היד נטויה. הארגון שהקים נועד לעזור לבוקרים ולנוקדים במאבק הלאומי-ציוני שהם נוטלים בו חלק חשוב. ה"שומר החדש" נותן פתרונות ועזרה לאנשים שעד כה נלחמו בבדידות קשה.
הבעיות לא נגמרות. התופעה רווחת בגליל (על הנגב דומני שהכל יודעים). אדמות ננטשות על ידי קיבוצים, שפעם בעבר הציוני קיבלו נתחים גדולים מאדמות הלאום כדי לשמור עליהן מפני הערבים. היום תש כוחם מלהילחם, אבדה הציונות, וננטשו האדמות. מכיוון שאין ריק, הערבים משתלטים. בכפר הנשיא, בעמיעד, במשמר העמק, בחריש ועוד ועוד. היהודים נוטשים או מחכירים את אדמות הארץ לערבים. מאות אלפי דונמים. 30-40 שנות הידרדרות בשליטה על הקרקע, במקביל לנטישה של הציונות. 15 רשויות ציבוריות וממלכתיות אחראיות על הטיפול בשטחים הפתוחים. אז מה?
לפחות שני ערבים בשבוע, אחרי יום עבודה, מוטי/יואל ואנכי עוברים מישוב לישוב, מספרים על "השומר החדש", על הקורה בשטח, ומבקשים מתנדבים לעזרה, בגליל בעמק ובבקעת הירדן. בישובים מבינים היטב על מה אנחנו מדברים. גם להם יש שכנים-אויבים.
באים גם בני נוער לפני גיוס או אחרי שירות, ממכינות, מישיבות, משנת י"ג: דתיים, חילונים, ימנים, שמאלנים. המרכיב המאחד הוא ציונות
מאזינים בכובד ראש, ובאים. באים גם בני נוער לפני גיוס או אחרי שירות, ממכינות, מישיבות, משנת י"ג: דתיים, חילונים, ימנים, שמאלנים. המרכיב המאחד הוא ציונות.כשבקרתי השבוע אצל מוטי בצהרי היום היו שם כמה קבוצות של צעירים. קבוצת בחורים שחפרה תעלות, קבוצה שתקנה גדרות שנחתכו בלילה, וקבוצת בנות עולות שישבה בצל חורשה והקשיבה בריכוז למשה אמיתי שדבר על הסביבה ועל ההיסטוריה היהודית המפוארת שלה. גם את זה לקח מוטי על עצמו, לחנך נוער, להקנות להם ידע ותובנה שלא קיבלו במערכת החינוך. קבוצות צעירים בגילאים שונים ממסגרות שונות מגיעות אליו. רובם מתנדבים שבאים לשמור, לשכב במארבים, לתקן נזקים.
נשמע כמו במערב הפרוע?לא, זה בצפון הפרוע מאוד.
איפה המשטרה? מג"ב? הצבא? האם זוהי מדינת חוק? האם האזרחים אמורים להדוף בעצמם את פורעי החוק? זה מצב נורמאלי? והיכן הם המחוקקים? מה תורמת מערכת המשפט?
אם התשובות שלכם זהות לתשובות שאני נותנת לעצמי, בואו לעזור, התנדבו.
מבט ממצפה טורען לכוון בקעת בית נטופה. למרגלות ההר הכפרים רומנה ועוזייר