ההיסטוריה חוזרת. לא נלמד שום דבר. מנהלי/כותבי התמליל, הבמאים מארגני התפאורה של הצגת העשור המגזרית, מנהלי האשליה וההונאה של עשרות אלפי בני אדם תמימים ומאמינים, שיא גינס במספר המשתתפים בהצגת הטרגי-קומדיה בכפר מימון. כשהתמונה הסוריאליסטית בסיומה של ההצגה, התמונה הגדולה מכולן מתרחשת סביב השערים בצד הפנימי של הגדר: הקפות משער נעול לשער הנעול הבא. עשרות אלפי האנשים הנמצאים בחושך מוחלט, הן חיצוני, לילה, אך בעיקר חושך פנימי, נסחבים אחרי מנהלי ההצגה ורבנים מטעמה, הבודקים ומבררים שער אחרי שער האם הוא סגור ושמור כהלכה כמוסכם. וכחלק מההצגה נשאל הקצין שבצדו 
הבמאים מארגני התפאורה של הצגת העשור המגזרית, מנהלי האשליה וההונאה של עשרות אלפי בני אדם תמימים ומאמינים, שיא גינס במספר המשתתפים בהצגת הטרגי-קומדיה בכפר מימון
החיצוני של השער האם הוא מוכן לפתוח את השער. והקצין כמובן עונה בשלילה כמוסכם, והכבודה ממשיכה לשער הבא וחוזר חלילה. וכל זה אחרי יום של נאומים חוצבי להבות המשלהבים את הציבור לקראת המסע אל הגוש, כולל הוראות סדור המצעד והתנהלות לקראת פריצת המצור כחצי שעה לפני שעת השין.
אינני יודע עם פריצה אמיתית של עשרות אלפים גברים נשים וילדים היתה משנה את פני ההיסטוריה, אם היתה מונעת את הגרוש, כן או לא, אלה השערות בלתי מבוססות שלא ניתן להוכיח, ספקולציה בלעז. מה שכן ניתן לשער כי עצם הנכונות לעימות ממשי, דהיינו נכונות לעימות פסיבי עם יחידות המצור והגירוש על אף הסיכונים לפגיעה באנשים, מעשה שרוב הציבור בכפר מימון ראה אותו כבלתי נמנע וכמעט הכרחי והיה נפשית מוכן אליו, היה מעלה את המאבק לפאזה אחרת, היה מדליק רמזור אדום הן לכוחות הגירוש, הן לשולחיהם והן לחברה הישראלית האדישה לסבל ולחורבן אך עשויה להזדעזע אולי מפעולה אלימה של צבא כלפי גברים נשים וילדים, תמונות שמגיעות ישר אל הסלון בזמן אמת, שלא לדבר על המסר ששידרה הצגת כפר מימון לציבור המתיישבים, לאופי ולנחישות המשך מאבקם הם.
למעשה פארסת הסיום בכפר מימון גמרה את ההתנגדות הממשית, ומשם הכל היה עשייה להשקטת המצפון ולצאת ידי חובה. הכל "לפרוטוקול", להוציא איים בודדים של נוער לא ממוסד.
מותר להנהגה לחשוב אחרת מנימוקים שונים ואפילו משונים אך היא חייבת לומר, להסביר, לשכנע. מותר גם להנהגה לטעות. זה אנושי ואפילו לגיטימי. אך על יושר ואמירת אמת אין פשרות. בכפר מימון ההנהגה הזאת סיימה את הקריירה כמוליכת ההתנגדות
מותר להנהגה לחשוב אחרת מנימוקים שונים ואפילו משונים אך היא חייבת לומר, להסביר, לשכנע. מותר גם להנהגה לטעות. זה אנושי ואפילו לגיטימי. אך על יושר ואמירת אמת אין פשרותלחורבן הבא העומד בפתח. כן, הם אנשים עם עשייה רבת שנים וזכויות רבות, אך את המאבק הזה הם צריכים לשרת ולא להוביל, ואת ההוכחה הטריה והחמה קיבלנו לפני כמה ימים מפנחס ולרשטיין.
שני חיילים הניפו שלט במסדר סיום, וה"ממלכתי" קופץ ונזעק למצות את הדין עם החיילים. צה"ל יתמוטט חלילה. האם הערה זו נאמרה בתוקף תפקידו או למרות תפקידו? התשובה מאוד חשובה לאמון בהנהגת מועצת יש"ע ככלל.
- למאבק העומד לפתחנו דרושים קודים אחרים, מחמירים. לא עוד שרשרת אנושית השרה שירי מולדת.
ולסיום כמה שורות וסעיפים מהקוד האתי של צה"ל. דצמבר, 1994" ערכי צה"ל" .
דבקות במשימה. החייל ילחם ויפעל באומץ נוכח כל הסכנות והמכשולים שבפניו .
אחריות. החייל יראה את עצמו שותף פעיל בהגנה על בטחון המדינה ואזרחיה.
טוהר הנשק. החייל ישתמש בנשקו ובכוחו לשם הכרעת האויב במידה הנדרשת לשם כך יתרסן.
עד כאן, הקצפת, המציינת את תפקידו של צה"ל ללחום באויב ולא באוהב .
סעיף 61 , הדובדבן: החייל המשתתף בדיון או בוויכוח שעניינם פעילות במסגרת צה"ל, לפני ביצועה, במהלכה או לאחריה, ינקוט עמדה ויביע את דעתו על פי הכרתו ואמונתו המקצועית, ביושר, באומץ ובהגינות.
וזה מה שעשו החיילים: ביושר, באומץ ובהגינות, בדרכם. הכל לפי קוד האתי של צה"ל.
ומעניין לעניין באותו עניין: נוהג נפסד משתרש במחוזותינו של חלוקת פרסים כספיים לחיילים הפועלים באומץ ובמסירות לפי צו מצפונם, נוהג נפסד שמחבר את העשייה הערכית המצפונית הטהורה לטובת הנאה חומרית שבצידה. אני מקווה שיופסק הטקס הזה המקטין, מגמד והמביא את המעשה המצפוני הטהור למחוזות אחרים.
לחיליים ולהורים, דחו את זה על הסף . יישר כוח!