מקובל גדול חי בירושלים, ורבי יהודה פתיה שמו. מתלמידי רבנו יוסף חיים בעל ה'בן איש חי' (שיום פטירתו יחול בשבוע הבא) היה רבי יהודה, וממנו קיבל את הסודות והרזין הטמירין. ובמקצוע מיוחד בתורת הנסתר בולטת דמותו – תיקון הנפטרים. בספר 'רוחות מספרות', מספר רבי יהודה על נשמות שהתגלו כ'דיבוקים' והדרך בה תיקנם.
תיקון הנפטרים הוא אחד הביטויים החזקים ביותר לכך ש"לבל ידח ממנו נידח". סופו של כל יהודי, אפילו הרחוק והנידח ביותר, לשוב ולהתקרב לה'. רבי יהודה לא התייאש מהנשמות החוטאות והנידחות ביותר, ובספרו הוא מספר כיצד העלה מעט אפילו את נשמת משיח השקר 'שבתי צבי' שר"י.
עניין זה של העלאת כל הנפולים והנידחים, הוא עניינו של חודש אלול – חודש התשובה. אלול, הוא החודש האחרון בשנה הישנה ולא החודש הראשון בחדשה, ללמדנו שבכוחנו להעלות ולתקן את כל המעשים הנפולים והנידחים של השנה שעברה. ואף אנו בשורות הבאות נעסוק בתיקון והעלאה של נשמה גדולה שנפלה, תיקון והעלאה הנעוצים בפסוק מפרשתינו.
נצטווינו בפרשה על מצוות שילוח הקן ושכרה – "כי יקרא קן ציפור לפניך... שלח תשלח את האם... למען ייטב לך והארכת ימים". בנוסף – בעשרת הדברות נצטווינו במצוות כיבוד הורים, ששכרה דומה – "כבד את אביך ואת אמך... למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך...". בתלמוד (חולין קמב.) מסופר על התנא אלישע בן אבויה, שנפל וכפר עד שכונה בשם – 'אחר'. נפילתו הייתה בעקבות מעשה בו חזה.
ומעשה שהיה כך היה – אב שלח את בנו לטפס על בניין לשלח את האם ולהביא את הגוזלות. עלה הבן, קיים את שתי המצוות – כיבוד הורים ושילוח הקן, אך בחזרתו נפל ומת. תמה אחר – היכן אריכות הימים והטובה שהובטחה כשכר על מצוות אלו, תמה וכפר.
מעשה זה סותר סיפור אחר המופיע בגמרא כסיבה לכפירתו של אחר. במסכת חגיגה (טו.) מסופר שבשעה שאחר נכנס לפרדס (תורת הסוד) ראה את המלאך מ"ט שניתנה לו רשות לשבת ולכתוב זכויותיהם של ישראל. טעה אחר וחשב שהוא רואה את הקב"ה, ותמה - הרי הקב"ה לא יושב, האם חס וחלילה יש שתי רשויות למעלה? הלך וכפר.
דברים עמוקים יש כאן וקצרה בינתנו מלרדת לעומקם. ובכל זאת – אולי התירוץ נעוץ בכך שהקושיות בשני המעשים נובעים משורש רוחני משותף, והם רבדים שונים של אותו עניין.
התוספות ((חגיגה שם) מביא על פי הירושלמי ששורש חטאו של אחר נעוץ בימי ינקותו. בברית המילה שלו, השתתפו רבי אליעזר ורבי יהושע. בזמן שכל המסובים עסקו באכילה ושתייה, עסקו התנאים הקדושים הללו בדברי תורה, וירדה אש מן השמיים והקיפה אותם בלימודם. ראה אבויה אביו של אלישע, שכל כך גדול כבוד התורה, והפריש את בנו לתורה. "ולפי שלא הייתה כוונתו לשמיים, לפיכך לא נתקיימו בו".
כעת העניין מובן. לימוד התורה של אחר, בא מתוך שאיפות גשמיות ולא רוחניות. את התורה הרוחנית הוא הפך לקרדום לכבוד בעולם הגשמי. לפיכך כשאחר עולה ועוסק בחלק הרוחני המופשט ביותר בתורה – תורת הסוד, הוא ממשיך להביט בעיניים גשמיות. הוא רואה שם מלאך היושב ועוסק בזכויותיהם של ישראל. עניינם של ישראל להביא את דבר ה' לעולם הגשמי, לכן מי שרוצה לראות את התגלות ה' בעולם עליו להביט על ישראל, ולהיפך מי שרוצה להילחם בה' נלחם בעולם הזה בישראל (עיין בפרשת עמלק, שהנלחם בישראל נלחם בה', ולכן מלחמה לה' בעמלק וכו'. והדברים ארוכים ומפורסמים).
מי שמביט על העולם הזה במבט רוחני יודע שישראל אינם רשות רוחנית בפני עצמה, אלא כל עניינם להביא את דבר ה' בעולם. אולם אחר שמביט אפילו על הרוחניות במבט גשמי, הרי שישראל נראים לו כישות עצמאית, ולכן כשהוא רואה את המלאך הכותב זכויותיהם של ישראל, הוא טועה לחשוב ששתי רשויות יש, חלילה.
זהו גם שורש טעותו במעשה של הבן המשלח את הקן. אחר מצפה לשכר גשמי על המצוות הרוחניות, ולפיכך כשהן מת ולא זוכה לשכר גשמי הוא כופר. נמצא ששורש כל הסיפורים בגמרא חד הוא.
אולם הגמרא במסכת חולין מביאה סוף טוב לסיפור. רבי יעקב, נכדו של אחר, ראה גם הוא מקרה דומה של בן המשלח את הקן, נופל ומת. התקשה רבי יעקב בקושייתו של סבו, אך תירץ – "למען יאריכון ימיך – בעולם שכולו ארוך. ולמען ייטב לך – לעולם שכולו טוב". אמר על כך רב יוסף – 'אם היה אחר דורש את הפסוק כפי שדרשו נכדו רבי יעקב, לא היה חוטא".
רבי יעקב הבין את הסוד הגדול שהעולם הזה הגשמי הוא בבואה לעולם הרוחני, ולכן השכר למעשה המצווה מצוי בעולם הרוחני. האדם עושה בגופו הגשמי, אך זהו מעשה ההופך לרוח. כך תיקן רבי יעקב את נשמת סבו, שהרי בן מתקן את אביו, ונרמזים הדברים בדברי רב יוסף, שדרשה זו הייתה גורמת לאחר שלא לחטוא.
ועל דמותו של אחר דרש תלמידו הגדול רבי מאיר – "ליני פה בעולם הזה הדומה ללילה, והיה בבוקר – לעולם הבא, אם יגאלך טוב יגאל – זה הקב"ה שנאמר טוב ה' לכול, ואם לא יחפוץ לגואלך וגאלתיך אנוכי". ואף אנו בימי אלול אלו, נתמלא באמונה הגדולה בתיקון ותשובת הכל, לבל ידח ממנו נידח, ואין יאוש בעולם כלל, לתשובה וגאולה שלימה במהרה בימינו.