החודש הנוכחי הוא חודש המאבק באלכוהול וסמים. על המציאות בשטח בתחום זה ועל המחקר ההשוואתי הבינלאומי על שימוש נוער בחומרים פסיכו אקטיביים בישראל ובעולם שוחחנו עם פרופ' יוסי הראל-פיש, ראש תכנית המחקר הבינלאומית על רווחת ובריאות בני נוער בפקולטה לחינוך באוניברסיטת בר אילן, בעבר המדען הראשי של הרשות למאבק בסמים ואלכוהול.
פרופ' הראל-פיש מספר על המחקר הבינלאומי של ארגון הבריאות העולמי שהוא עומד בראש החלק הישראלי שבו. מחקר זה בוחן מזה 35 שנה את החיים היומיומיים של בני נוער בישראל בהשוואה לכחמישים מדינות. זאת תוך מעקב אחר התנהגויות סיכון לצד הגורמים השונים המלווים את בני הנוער ומשפיעים על חייהם בבית, בקהילה, בבתי הספר ובסייבר.
"המידע שאנחנו מפיקים מהמחקרים מאפשר לנו לייעץ לממשלות על דרכי שיפור בריאות לבני נוער", מספר פרופ' הראל-פיש המרחיב על המחקר שבחן את מצב בני הנוער כיום לעומת מצבם לפני פרוץ המגיפה, וזאת באופן השוואתי למתרחש במדינות אחרות, שגם בהן כמובן חווה הנוער את המשבר.
בהתייחס למצוקות נפשיות מציין הראל-פיש חלה עליה דרמטית בשל המגבלות שהותירו את הנוער ללא פעילויות קהילתיות, חוגים וכיוצא באלה וללא עולמם החברתי החשוב כל כך בתקופה זו לעיצוב חייהם. העליה בהיקף הדיווח על מצוקות נפשיות נאמד כמעט בהכפלת הדיווחים.
יחד עם זאת התברר שהחזרה של הילדים למסגרות החינוכיות הייתה כרוכה במשבר של חוסר שייכות וניתוק מהמערכת בשל אותה תקופה בה שהו בבתים, ותחושה זו הוסיפה למצוקתם של בני הנוער והילדים. "בין השאר זה הוביל לדפוסי התנהגויות סיכון, מעורבות בקרבנות בסייבר, אלימות בבתי ספר ועוד".
על תופעת האלימות אנחנו שואלים אם גם אותה נכון לשייך למגיפה, או שמא מדובר בתופעה שהייתה מתגברת גם כך, ופרופ' הראל-פיש קובע כי אכן מדובר בתופעה שהושפעה משמעותית מהמגיפה. הוא מספר כי "בעשור וחצי האחרונים, מתחילת שנות האלפיים, נעשתה עבודה מאוד יסודית ומתמשכת שהופכת יותר ויותר יעילה. הנתונים מלמדים על שיפור עקבי בתחום האלימות בבתי הספר ומחוצה להם. הירידה הזו המשיכה עד ערב המגיפה".
לעולם האלימות מתווסף ומצטרף עולם פגיעות הסייבר, השיימינג, ההצקות וכיוצא באלה. "בתקופת הקורונה המעורבות באלימות ברשת ירדה אבל תחושת הקורבנות עלתה, מה שאולי נראה קצת כפרדוקס".
בדבריו מבקר פרופ' הראל-פיש עיתונאים המפזרים נתונים חסרי בסיס על עלייה דרמטית בנתוני צריכת החומרים הממכרים אצל בני נוער. הדיווחים על עליה של כחמישים אחוז בצריכת חומרים אלה רחוקים מהאמת, הוא קובע. "השיעורים לא מגיעים גם לא לעשרים אחוז. עד פרוץ המגיפה היה מדובר ב-10-14 אחוזים של ילדים ששתו שתיה מופרזת לשוכרה או צרכו סמים כמו קנאביס, מה שהיה בשיעור הרבה יותר נמוך, 11%, והאחוזים של השתייה הבעייתית של אלכוהול בשנת 2010 הגיעו לכ-25 אחוזים מה שהוביל לכך שבשנת 2010 הוכרז על התכנית לצמצום נגע האלכוהול וסמים והצלחנו להוריד את זה מ-25 אחוז לסביבות ה-10 אחוזים".
עוד מספר פרופ' הראל פיש: "הפתיע אותנו לטובה במחקר האחרון שנעשה על בסיס מדגם מייצג של תלמידים בבתי הספר ללא הילדים שמחוץ למסגרות, ששיעורי השתייה הבעייתית של אלכוהול והשימוש בקנאביס ירדו במהלך השנה וחצי. הקנאביס ירד 14 אחוזים ל-6, השתייה הבעייתית של אלכוהול ירדה מעשרה אחוזים לארבעה אחוזים, והסיבה היא שבתקופה הזו דפוסי הבילוי השתנו. לא היה איפה לבלות".
"שתיית אלכוהול אצל נוער שונה מאשר אצל מבוגרים ששותים לבד בבית. נוער שותה כחלק מחוויה חברתית ובילויים, ואז הם שותים שתייה מופרזת באופן שפוגע ביכולת השיפוטית עד כדי הרעלת אלכוהול. כשבמשך שנה וחצי לא היו בילויים השימוש ירד".
פרופ' הראל-פיש רואה בנתון זה נורת אזהרה עבור ההורים ומערכת החינוך שכן כעת, עם חזרת הנוער למערכות ולמסגרות, צפויה גם חזרה לאותם דפוסי בילוי שעשויים לכלול שוב את הבילויים רוויי האלכוהול ואנו צפויים לראות שימוש בחומרים ממכרים, אלכוהול וסמים, במידה ולא נייצר עבורם דפוסי בילוי משמעותיים יותר.
האם מישהו מזהיר את הציבור מההיתכנות לסכנה זו? "לא מספיק", קובע פרופ' הראל-פיש. "לא התעוררנו. אנחנו עסוקים בדברים הדרמטיים שסביבנו, כך שדי הזנחנו את מקום הזה. השירות הפסיכולוגי ייעוצי של משרד החינוך עובד קשה מאוד בנושא הזה בבתי הספר ועושים שם עבודת קודש אבל זה לא מספיק. ההורים צריכים להיות מודעים לכך שזו תקופה מאוד רגישה לשינויים מהסוג הזה וחייבים לפתח תרבות משפחתית שבה עושים דברים ביחד ומקיימים חוגים, פעילויות, ספורט, אמנות, מתנ"סים, תנועות נוער ועוד. חייבים להבנות לילדים שעות פנאי ושלא יישארו חללים בזמן".
בדבריו מדגיש פרופ' הראל-פיש כי האחריות אינה מוטלת רק על הורים מורים ומדריכים אלא גם על הנוער עצמו, ואחריותו שלו היא החשובה ביותר. "בני נוער צריכים להתחנך לכך שלא צריך כל הזמן לחפש כיף תחת השפעה אלא להשפיע על הכיף".
עוד הוא מעיר כי אמנם מדובר בנורת אזהרה משמעותית, אך יש בה גם הזדמנות לאיתחול מחדש של דפוסי הבילוי המוכרים ולייצר עבור הנוער דפוסים חדשים, מועילים הרבה יותר.
לשאלתנו האם שיח הלגליזציה אינו מקשה על החינוך הנוער להימנע מחומרים ממכרים, משיב פרופ' הראל-פיש ואומר כי מדובר בסוגיה מורכבת. "כשמתחילים לבחוש את הקפה בכוס דברים צצים יותר ממה שהיה בעבר", הוא אומר ומציין כי גם כאשר מדברים על לגליזציה מגיל 20 או 21 הניסיון במדינות העולם מלמד שהמהלך גורם לכך שגם השימוש בקרב הנוער גבר. "אצלנו שיעורי השימוש אצל נוער נמוכים לעומת המדינות שבחרו בלגליזציה, ולכן יש סכנה שההשפעה תהיה גדולה יותר. ברוב המדינות שבהן נעשתה לגליזציה השימוש היה גבוה קודם לכן, ולכן לא היה שם הרבה מה להפסיד".
האם הדהירה של המחוקקים בממשלת ישראל לעבר לגליזציה היא זו שגורמת לכך שהציבור הישראלי כלל לא שמע על חודש המאבק באלכוהול וסמים? פרופ' הראל-פיש מסופק. "אני מסכים עובדתית שכמעט ולא שומעים שיח על זה. הפעילויות שכן קיימות מאוד ממוקדות, אבל לא בטוח שזה לובי הלגליזציה שמוריד את הנושא מסדר היום. אני חושב שיש תהליך שבו הנושא של הקנאביס יצר להבות של שיח ציבורי אינטנסיבי ומתלהם במשך שנתיים והציבור קצת התעייף מהשיח הזה, בעיקר כאשר אנחנו הולכים לכיוון של לגליזציה ויש רוגע בשיח. יכול להיות שהאווירה הציבורית מביאה לכך שהציבור מבין שהרכבת כבר באמצע הדרך".