להארכה המשמעותית של תוחלת החיים והצפי להארכה משמעותית עוד יותר בשנים הקרובות, השלכות רבות על עולם הרפואה, אבל לא פחות על החברה המערבית, המבנה המשפחתי, הכלכלה ועוד.
ספרה החדש של הרבנית פועה שטיינר, 'למלכה אין כתר' (הוצאת קולמוס), מגולל את סיפור ערוב ימיה של מלכה, אם, סבתה וסבתא רבתא למשפחה ענפה שמאבדת צעד אחר צעד את יכולותיה, ולכל צעד שכזה השלכות רבות על המשפחה ויכולותיה להתמודד.
הרבנית שטיינר מספרת על ספרה בראיון לערוץ 7 ובמרכזו דמותה של מלכה המגלמת "הרבה אנשים מבוגרים שראיתי במציאות והרבה משפחות שפגשתי במציאות". את מכלול ההתמודדויות "העמיסה" הרבנית שטיינר על כתפיה של גיבורת סיפורה.
בחודשים שחלפו מאז צאת הספר לאור הביעו בו התעניינות קוראות וקוראים מגילאים שונים, והרבנית שטיינר מספרת על תלמידות תיכון שמתנדבות במסגרות לקשישים שמצאו בספר תיווך להתמודדויות הגיל המבוגר, כך גם בנות שירות לאומי העוסקות עם הגיל השלישי, אנשים בגילאי הביניים שמתמודדים עם התבגרות הוריהם וגם קשישים עצמם. על הקבוצה האחרונה שאלנו אם הספר לא מפחיד עבורם, שכן הוא מספר למעשה לאדם המתבגר את הצפוי לו מעבר לפינה.
"היו תגובות מאנשים כאלה שאמרו שזה קצת מפחיד, אבל מצד שני גם אני הגעתי לגבורות וכבר שוכחת שמות ואיפה שמתי את זה ואת זה, ואם לקחתי תרופות או לא, ויש בעיות במפרקים", היא מספרת ומוסיפה כי גם ילדיה שלה אמרו לה שהיא כבר זקוקה לעזרה בעוד היא עצמה אמרה שברצונה לחזור לעצמה, ואם תהיה עזרה שכזו היא תשב על הספה ולא תחזור לתפקד. במחשבה נוספת הבינה שהיא משיבה לילדיה בדיוק את אותה תשובה שמלכה ענתה לילדיה שלה כשאלו באו אליה בהצעה שכזו... התובנה האישית שלה הייתה ש"אני צריכה קצת לשחרר ולהקשיב לילדים".
,הסיפור הזה אמור גם ללמד קצת את האנשים המבוגרים שמתחילים להרגיש שהם כבר לא כאלה צעירים ולא יכולים לעשות הכול. אני רוצה לעשות הכול אבל הדברים מסוכנים", אומרת הרבנית שטיינר ומספרת מניסיונה האישי בערב פסח האחרון: "בהזזת השעון לפני פסח בעלי הוריד את השעון שנמצא במקום גבוה, הוא רצה לתלות את השעון ולא הצליח, הוא ביקש ממני לתלות את השעון. עליתי שני שלבים בסולם, לא הצלחתי לתלות אותו חזרה, הפכתי את השעון כדי למצוא את החור ותוך כדי כך נפלתי אל מתחת לשולחן. בנס לא קיבלתי מכה בראש אבל הרגל התנפחה, נגררתי אל הספה, הזמנו אמבולנס ובחדר המיון שאלו איך נפלתי ובת כמה אני. היה ברור שאני כבר לא בגיל של טיפוס על סולמות, ועכשיו קיבלתי לכך ראיה מהמציאות...". ילדיה הבהירו לה שיש להוריד את כל הדברים הנצרכים לחלק הנמוך יותר של הבית ושאם היא צריכה משהו גבוה עליה לבקש עזרה. כשציינה שהם מתגוררים רחוק, השיבו לה שהמסקנה היא שאין מנוס מעזרה חיצונית.
הספר והסיפור שבו מעוררים אצל בני גיל הביניים לשים לב גם לאותן נקודות שנמצאות בביתם של הקשישים ועלולות לסכן אותם. לצד זאת מתעוררים, גם בספר וגם במציאות, חילוקי דעות בין הילדים שהופכים אפוטרופסים על האם או האב ולא תמיד מסכימים על דרכי הטיפול הנכונות, מעבר מקום המגורים, התרופות שנכון לתת להורה המתבגר ועוד ועוד. הרבנית שטיינר מציינת את ההבדל בין משפחה גדולה לקטנה, שכן בעוד משפחה גדולה מאפשרת חלוקת מטלות בתורנות בין האחים, במשפחה קטנה של בן יחיד או שני אחים המטלות נופלות ע ל פחות כתפיים, אך גם ההכרעות מתקבלות עם הרבה פחות ויכוחים פנימיים שכאלה.
"לאנשי גיל הביניים מאוד קשה. יש להם גם ילדים ונכדים, גם עבודה בתקופה שבה הרבה נשים עובדות, וגם הטיפול בהורה המתבגר. מאוד קשה להם להתמודד ורציתי שידעו מה הבעיות ואיזה פתרונות יש. אם הדברים לא נופלים על אנשים בבום והם קצת יותר מוכנים לזה מקודם, אז יותר קל להתמודד".