בשבוע שעבר גולל יוני רוטנברג בטורו את השתלשלות הסיכול הפוליטי הממוקד שערך שר המשפטים גדעון סער במשנה ליועץ המשפטי לממשלה רז נזרי.
התנהלותו המקוממת, הנקמנית והקטנונית של שר בישראל אכן הייתה מרתיחה, וללא ספק – גם בעיני מי שלא מכיר לעומק את הרקורד המקצועי של נזרי, בכיר ובעל ותק רב שנים בפרקליטות – נעשה לו עוול, בוודאי ביחס למועמדת האנונימית שנבחרה לבסוף לתפקיד רב העוצמה.
יש להניח שבקרב קוראי עיתון זה היו גם כאלה שאולי הצטערו על החמצה נוספת: לא רק יועץ משפטי מקצועי ובעל ניסיון רב בתחומים המשפטיים הרלוונטיים הפסדנו פה, אלא גם הזדמנות פז להושיב חובש כיפה על אחד הכיסאות החשובים ביותר כיום במדינת ישראל, אם לא החשוב שבהם.
אבל יש מי שעטיפתו של נזרי בצלופן הקורבנות צרמה לעיניו מאוד. הוא זוכר ולא שוכח נזרי אחר, לא את נזרי הקורבן אלא את נזרי שחסרי ישע צעירים ונרדפים היו במידה רבה קורבנותיו. התוצאות של דברים שאמר לפני שנים אחדות עדיין צרובות בזיכרונם ובגורלם המר של מי שנפגעו מהם ועדיין לא התאוששו.
לטובת מי שלמרות המציאות הטופחת על פני החזון מאמין עדיין שחובשי הכיפה יוסיפו אור עם מינוים לתפקידים בכירים, מבקש אביו של הקטין א' מפרשת דומא להזכיר את רז נזרי של הימים ההם. האב, דמות רבנית ותיקה, אינו אדם מתלהם או נקמן. הוא מיושב בדעתו, נוהג במתינות ומחשב את דרכיו על פי דרכה של תורה. בנו כבר השתחרר לאחר שריצה את עונש המאסר. ועם כל זאת, ראה האב לנכון לשגר אלינו מכתב שאותו שלח לנזרי לפני כארבע שנים, עת עמד נזרי לפני קידומו לתפקיד המשנה ליועץ המשפטי לעניינים מיוחדים. לאחר איחולי הצלחה בתפקיד החדש ביקש האב לשתף את נזרי במה שעל ליבו ביחס לשתי התבטאויות ציבוריות שלו בנוגע לפרשת דומא.
ההתבטאות הראשונה נגעה לשאלה האם היו או לא היו עינויים שהופעלו על הנחקרים בפרשת דומא. לאחר פרסום הטענות כי היו עינויים שכאלה, מיהר נזרי לביקור שלא מן המניין אצל העצורים בכלא כדי לוודא את אמיתות הטענות. לאחר הפגישה הודיע נזרי פומבית כי מפגישתו עם הנחקרים במתקן החקירה עולה ש"קיים פער משמעותי" בין מה שפורסם בנוגע לעינויים ובין מה ששמע מפיהם, והוא אף התרשם כי מצבם הפיזי והנפשי תקין.
ההתבטאות הזאת יצרה את הרושם הציבורי כי לא הופעלו עינויים, ולכל הפחות לא עינויים קשים כפי שפורסם בשם העצורים. התבטאות פומבית שכזו מפי בכיר כל כך בפרקליטות הייתה אבן משקולת כבדה במאזניים הציבוריים שבהם נשקלה באותם ימים המחאה הגורפת נגד העינויים שמילאה את הרחובות לעומת עמדת השופטים ומקבלי ההחלטות הרלוונטיים במערכות הפוליטיות והמשפטיות.
האב מספר במכתב, בשם בנו, כי הפגישה עצמה הייתה רצופה ליקויים בדרך לחקר האמת: "בני טוען כי השיחה ביניכם ארכה לא יותר מחמש דקות, שבהן נשאל מספר שאלות ממוקדות ('תאר נא מה עבר עליך בחקירות הצורך' לא הייתה אחת מהן!), וזאת תוך עמידתך בפתח התא ובלא להציג את עצמך ואת תפקידך. במצב כזה, ובפרט לאחר שעבר מניפולציות על ידי חוקרים שהתחזו לבעלי תפקידים, לא יכול היה – והוא התרשם שאף אינך מעוניין בכך – לשתף אותך בעינויים שעבר. לשם פרופורציה, בעדותו לפני נציגת מבת"ן (מבקר תלונות נחקרים בשב"כ) מסר בני עדות במשך חמש שעות רצופות על העינויים שעבר.
"די בעובדה שבני ניסה לשים קץ לחייו במהלך העינויים על ידי חיתוך ורידי זרועותיו בנייר אלומיניום שקיפל (ולא תעזורנה הכחשותיהם; את הצלקות של החתכים ראינו בעינינו!)". זכורה גם עדותו של הנער בפני השופט ארז נוריאלי, שבה תיאר את העינויים שהיו מנת חלקו בחקירה, עד כדי שהתחנן כי ייתנו לו רעל כי אינו יכול לעמוד בהם יותר.
"אינני יודע אם היית מעורב במתן האישורים ל'חקירות הצורך'", כותב האב, "אבל בביקורך החפוז ובהצהרותיך אודות התיאורים המוגזמים של העינויים ביקשת לזרות חול בעיני הציבור ולהגן על פשע שנעשה לעצורים כדי להכריח אותם להודות ברצח שלא עשו. גם אבחנתך הרפואית־פסיכיאטרית ממצבם הגופני והנפשי התקין, בניגוד לקביעה חד משמעית של פסיכיאטרים כי בני סובל מ־PTSD בעקבות העינויים, אינה אלא הטעייה של הציבור".
חרץ מראש את גורל הנאשמים
אבל ההתבטאות של נזרי בפרשת העינויים לא הייתה היחידה. בכנס ירושלים של העיתון בשבע, כחודש לאחר הגשת כתבי האישום בפרשת דומא, קבע נזרי כי "לנערים האלה אין רק דם ערבי על הידיים, יש להם דם יהודי על הידיים. בגלל שאנחנו יודעים מחקירות של רוצחי בני הזוג הנקין, שהמניע לרצח היה האירוע בדומא".
ההתבטאות הזאת בעיני האב חמורה אף יותר מזו המבטלת את חומרת העינויים. "בהצהרה זו יש שתי עוולות; ראשית, הרשעת את 'הנערים האלה' ברצח עוד בטרם נשמעה העדות הראשונה בבית המשפט. אבל גם אם נניח ששני ה'נערים' רצחו ערבים ח"ו, מנין הגעת לקביעה שאירוע דומא היה המניע לרצח של הזוג הנקין הי"ד?", וכאן מצטט האב את תגובתה של הרבנית הנקין, אמו של איתם הי"ד, לטענה דומה שאמר בזמנו שר הביטחון דאז יעלון: "הפיגוע בכפר דומא היה נוראי ואנחנו מגנים את הרצח של משפחת דוואבשה, אבל הרצח של הבן שלי וכלתי תוכנן הרבה לפני כן. זאת הייתה חוליה של החמאס והם אשמים ברצח, והדם של בני וכלתי על הידיים שלהם... החוליה מנתה חמישה עשר איש והחלה לפעול חודשים רבים לפני הקיץ במטרה לרצוח ישראלים. היא גם ניסתה לבצע פיגועים לפני הפיגוע שבו נרצחו בני וכלתי".
כאשר בכיר בפרקליטות כמו נזרי מאשים פומבית את שני העצורים ברצח הערבים בדומא, הוא חורץ את דינם בטרם החל המשפט, טוען האב. כאשר הוא מוסיף ותולה בהם את רצח בני הזוג הנקין – הוא משחיר את פניהם עוד יותר תוך התנהלות מאבק ציבורי על אופן העמדתם לדין. הדברים גרמו, לדברי האב, נזק בלתי הפיך לבנו ולעצור השני. "האם הדברים הקשים שאמרת אינם מהווים רצח אופי? האם אין בדבריך בכדי להרעיל את האווירה הציבורית כנגדם בדברי שקר? בכך הצטרפת למקהלה מתוזמרת של מנהיגי הציבור שחרצו את גורל בני מראש, עוד בטרם נפתח המשפט. בדבריך פגעת לא רק בנו, אלא במערכת המשפט שאותה הנך מבקש לייצג. כיצד נוכל לסמוך על הכרעת בית המשפט כאשר אתה ואחרים הרעלתם את האווירה בהתבטאויות אלה, והתרתם את דמם של העצורים?"
בסיום דבריו מבקש האב מנזרי לחזור בו משתי ההתבטאויות טרם כניסתו לתפקיד החדש, ולגלות יושר ציבורי נדרש מבעל עמדה כה בכירה: "תודה ששגית בשתי התבטאויותיך: ההודאות נמסרו תחת עינויים, ואין דם יהודי על ידי העצורים".
ניזרי: "המידע הגיע אליי מהשב"כ"
למכתב ההוא, שנשלח כאמור לפני ארבע שנים, לא קיבל האב תשובה. השתיקה הרועמת הופרה השבוע, כאשר בעקבות פניית בשבע לנזרי הוא מיהר לשלוח לנו את מכתב התשובה הארוך והמנומק ששלח בזמנו לאב. מדוע המכתב לא הגיע ליעדו? לאלוקי האימייל פתרונים. כך או כך, השבוע שזפו לראשונה עיני האב את מילותיו של נזרי, שבהן ביקש לצייר תמונה שונה לחלוטין.
נזרי טוען כי בניגוד לטענת הבן, הוא הציג עצמו כאיש משרד המשפטים שהגיע לעמוד על תנאי כליאתם והחזקתם של העצורים. לגופה של טענה מבקש נזרי לדקדק בלשון ההודעה שהוציא, אותה ניסח במילים מדויקות, ולא בכדי. הודעתו לא טענה כי לא בוצעו עינויים, מסביר נזרי, אלא קבעה כי לאור ההתרשמות מהביקור והשיחה עם העצורים "מצבם הפיזי והנפשי של העצורים תקין, וכי יש פער משמעותי בין טענות ששמענו ישירות מפיהם ובין חלק ממה שנטען בשמם בפומבי". "ודוק: במכוון לא התייחסנו גם לפעולות שנעשו במסגרת חקירת הצורך, לגביהן אכן נשמעו טענות גם מבנך. התייחסותנו נגעה לפער בין טענות ששמענו מהנחקרים לבין חלק ממה שנטען בשמם בפומבי באותם ימים, כמו טענות על הטרדות מיניות, נגיעה באיברים אינטימיים, מכות חשמל וכיו"ב".
במילים אחרות: נזרי לא התייחס בדבריו לעינויים שהופעלו על העצורים במסגרת מה שמכונה "חקירות צורך". אלה היו גם היו, אלא שלטעמו – וגם לטעמם של השופטים שדנו בתיק - הם מצויים בתחום סמכותו הלגיטימית של השב"כ בחקירות מסוג זה. ביקורו בא לבדוק טענות על שני סוגי עינויים ספציפיים של הטרדות ומכות חשמל, שהם מחוץ למקובל, ולגביהם טען כי "ישנו פער" בין מה שנמסר בשם העצורים על ידי עורכי דינם ובין מה שהתרשם מהשיחה עמם. נזרי מציין במכתבו כי תלונות ובקשות אחרות שתועדו מפי העצורים הועברו על ידו מיידית לטיפול הגורמים הרלוונטיים.
בנוגע להתבטאות שתלתה את רצח בני הזוג הנקין בשני הנאשמים בפרשת דומא כותב נזרי כי הדברים הסתמכו על מידע שקיבל מגורם מקצועי בשב"כ. כמו כן הוא מציין כי בחומר הראיות במשפט דומא מצויה התבטאות של מבצעי הרצח של בני הזוג הנקין הטוענים כי ביצעו את הרצח בין היתר בעקבות הרצח בדומא.
המענה של נזרי היה אומנם ארוך ומכבד, אלא שהתשובות לא הניחו כלל את דעתו של האב הכאוב. מאחורי הפלפולים המשפטיים, הוא אומר, ישנה תמונת מציאות. "נזרי התגייס לעניין בלי שנדרש כלל להתבטא אודותיו. הוא פעל במלוא המוטיבציה כדי להוקיע את מי שהיו אז רק נאשמים, הוא חרץ את דינם מאחר ואמר את הדברים כאישיות בכירה בפרקליטות.
"נזרי פעל וולונטרית תוך הצגה שקרית של הדברים. הוא טשטש את האישומים על העינויים ובכך ניסה לפגוע במהלך ציבורי לא מבוטל שהתנהל אז נגד העינויים. עוד בטרם נפתח המשפט הוא מצהיר כי יש לנאשמים דם ערבי על הידיים – כלומר הם אשמים ברצח, ובנוסף ממהר לספר בלהט בכנס ציבורי את מה שנמסר לו מאותו גורם בשב"כ כי הם אשמים גם ברצח יהודים. הוא לא היה חייב כלל לומר את הדברים. זה נראה כמו התגייסות בלב ונפש להשחיר את פני הנאשמים בטרם החל משפטם".
האב מבקש לעצור את המנגנון האוטומטי בציונות הדתית המבקש להגן על כל חובש כיפה בתפקיד ציבורי ולראות בו נציג המגזר. "מקוננים עליו שהוא מסכן, אבל הוא חרץ את גורלם של הנאשמים כשיצא להגן על המערכת. חובש כיפה שבא מההארד קור הדתי עושה במצב כזה הרבה יותר נזק כשהוא בא כמי שמייצג את הערכים הלאומיים ואת העמדה השמרנית. הוא נרתם למערכה הזאת דווקא כחובש כיפה, בדיוק כפי שעשה בנט בזמנו, כשהכחיש את קיומם של העינויים ויצא נגד הנאשמים".
נזרי בכל מקרה מתכונן לנקות את השולחן ולהיפרד מעובדי משרד המשפטים בזמן הקרוב, כך שעל המשך דרכו המקצועית הדברים כבר לא ישפיעו. אבל אולי יש לכל חובש כיפה ללמוד מהם פרק בהלכות ציבור, רגע לפני שהוא מניח את היד על ההגה.