דור הדוריטוס וחטא העגל

'רבי יודן בשם רבי יסא: אין כל דור ודור שאין בו אונקי אחת מחטיו של עגל.' (תלמוד ירושלמי מסכת תענית פרק ד, הלכה ה)

בכל דור ודור מתפתים אנשים לעבוד עגל מודרני משלהם. או לכאורה "מודרני". האמת שהדבר אינו חדש, הקב"ה ברא אותנו בשר ודם, עם בחירה חופשית ויצרים.

כל אחד יכול ליפול, אך השאלה היא אם הוא הופך את הנפילה לאידיאולוגיה, והאם החטא הוא פרטי או חטא הכלל. לכל אחד יש נטיות משלו, והכל שאלה של מינון ואיזון.

מי לא רוצה כבוד? זהו צורך טבעי. אך יש מצב שהאדם חורג מתחומי הנורמליות ומגיע ל'רדיפת כבוד'. כמו כן הרצון להתפרנס ולהשיג רכוש הם צרכים אמיתיים, אך לעיתים תאוות הכסף והזהב מביאה את האדם למקומות לא טובים ומפירים את היכולת לשיקול דעת נקי. וכן יצר העריות הקיים בכל בשר ודם, הוא צורך להמשך קיום האנושות אך אבוי למי שהופך יצר זה ליצר מרכזי ומוביל בחייו ללא גבול ושיקול דעת.

כל עוד החברה מסכימה על הנחות יסוד אלו יכולה החברה לתפקד כחברה בריאה, ואמנם תתכנה נפילות פרטיות ותשובה לאחריהן, חטא ותיקון החטא.

לצערנו, לעיתים יצרים אלו חזקים, ואפילו מתערבבים, כפי שמביא רש"י את שאמרו חז"ל על הפסוק בשמות פרק לב: "וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק". "לצחק" מפרש רש"י- "יש במשמע הזה גלוי עריות כמו שנאמר (בראשית לט) 'לצחק בי', ושפיכות דמים כמו שנאמר (שמואל ב) 'יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו' אף כאן נהרג חור."

לפי דברי חז"ל אלו, הכל התירו לעצמם: עריות, עבודה זרה ושפיכות דמים. התדרדרות כללית ונטישת כל ערכי המוסר הטבעי. הם עשו עגל "ושחטו פרות קדושות".

לעיתים קרובות יוצאות קבוצות לקמפיין על ערך אחד, כביכול, ובעצם מבקשות לקדם אג'נדה אחרת לגמרי. כפי שמצאנו בסנהדרין דף סג: "אמר רב יהודה אמר רב יודעין היו ישראל בעבודת כוכבים שאין בה ממש ולא עבדו עבודת כוכבים אלא להתיר להם עריות בפרהסיא."

האם חלילה חטא כל העם בחטא העגל? ברור שלא. כפי שכתב ריה"ל בספר הכוזרי:

"וְשֶׁלֹּא הִגִּיעוּ עוֹבְדָיו אֶלָֹּא לְכִשְׁלשֶׁת אֲלָפִים מִכְּלַל שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף" (כוזרי מאמר ראשון צז) הוי אומר, זה היה מספרם של החוטאים שנהרגו. הכתוב מספר שמשה ובני לוי הרגו את כל החוטאים בעגל, ומספרם הגיע ל3,000 איש. שזה כחצי אחוז מ 600,000.

אהרון הכהן מבקש ממשה רבינו לא לכעוס כל-כך על העם באומרו: "וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אַל יִחַר אַף אֲדֹנִי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הָעָם כִּי בְרָע הוּא".

האם כוונתו לחלק מסוים בעם (הערב רב?) שהיה "ברע", או לכל העם? אפשר לפרש זאת כך או כך. אך ברור שכל העם עמד להיענש, כפי שאמר הקב"ה: "וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל".

רבש"ע ביקש לכתחילה להעניש את כולם, ובכל זאת רק שלושת אלפים איש נענשו לבסוף. כנראה שאשמת שאר חלקי העם היתה בכך שהם נתנו לחטא זה לקרות. הם לא מחו על השחיתות המוסרית, ונתנו לכל מה שהיה אך אתמול מוסר מוסכם וערך מקודש, להפוך לנרמס ולצחוק. ואולי אפילו לאידיאל מוביל שאין למחות נגדו!

הם הפכו את השחתת המוסר לא-להים לדבר שיש לרקוד ולפזז סביבו. ומי שלא רצה לישר קו מיד היה בסכנה (כפי שמביא רש"י והמדרש על חור שנהרג).

כל דור וחטא העגל שלו.

אינני בעד מציאות בה כל אחד מצביע על חטאי האחר. אבל כשיש התדרדרות מוסרית כללית של קבוצות בעם ונטישת ערכי המוסר ומוסכמות חברתיות, וכמובן תורניות, מכל הדורות, לא יתכן לעמוד מנגד בשם ה"סובלנות" (שהיא לכשעצמה אכן דבר חשוב).

כשהופכים את השחתת המוסר הטבעי ונטישת ערכי יסוד לערך מקודש, חייבת לקום מחאה גדולה. מחאה יכולה להיות מנומסת (ולעיתים אסור שתהיה מנומסת מדי) וחייבת להיות מנומקת בפשטות, ובבהירות ובדרך שתישמע. אבל היא חייבת להישמע, אסור לפחד! אלא להיפך, צריך לפחד ממה שיקרה אם נשתוק, מה עוד יכול לקרוס אם לא תקום מחאה!

אני מבקש להביא דוגמא כואבת מהשבוע האחרון. מי שמכיר את עלות הפרסומות בזמן ההפסקות במשחק הגמר של ה"פוטבול" האמריקאי, המכונה "סופרבול", יודע שחצי דקה פרסומת יכולה לעלות כמה מיליוני דולר, והשנה עד כ7 מיליון דולר! כל חברה גדולה מתחרה על תשומת לב מאות מיליוני הצופים-הצרכנים ברחבי העולם, ומפרסמת בדרך המדברת דרך הרגש בכדי שיקנו את מוצרם. וזה משתלם להם.

חברת החטיף 'דוריטוס' משקיעה מיליונים רבים בפרסומות אלו מדי שנה. אספתי מתוך פרסומות חברת דוריטוס בסופרבול בשנים האחרונות כמה מהפרסומות שזכו במיוחד לציון גבוה. זה אמנם לא הסגנון בו הייתי אני בוחר להפיק ולפרסם או למכור את מה שיש לי להציע לציבור, אבל פרסומות אלו פונות לציבור בארה"ב ומותאמת לאווירה בחברה האמריקאית ולמושגים החברתיים שלה.

באיסוף פרסומות של חברה זו שערכתי, שאני מעלה כאן, התחלתי בפרסומת של 'דוריטוס' שהופיעה במשחק הגמר שהתקיים השבוע, ולאחריה העליתי פרסומות משנים קודמות. החברה השקיעה בשחקנים וידוענים, אנימציות ועריכות ממוחשבות. והכל לפי הטעם האמריקאי, עם דימויים וסמלים של בעלי-חיים, תינוקות, הורים (כן, כן, אבא ואמא) וילדים, חברים במסיבה, יולדת וכד'...

אפשר ללמוד על חברה מסוימת ותושבי מדינה מסוימת על פי הדרך בה פונים אליה המפרסמים, אשר עושים עבודת מחקר רצינית כדי לגלות את הלכי רוח החברה והצרכנים להם מפרסמים.

הצטערתי מאד לגלות שדווקא כאן, חברת 'דוריטוס ישראל', לכבוד 'יום המשפחה' (!) בזבזו את כספם וזהבם על המשך יצירת והאדרת 'עגל הזהב' של דורנו, אשר מבקש להרוס את ערך המשפחה היהודית המקובל מקדמת דנא כיסוד לכל המוסר החברתי.

האם כך המפרסמים מעריכים את מצבו המוסרי של עם ישראל, של יושבי ציון?

זוהי אג'נדה הרסנית, והם עושים ממנה רווח. (מי שרוצה לכאוב, יכול לצפות בפרסומת כאן). האמירה בפרסומת זו, לצערי, דורסת את מבנה המשפחה בו קיימים אבא ואמא.

"רק סוג אחד של משפחה? מי אמר ?!" כך שואלת ועונה הפרסומת. ולא מתכוונים לומר שיש משפחות מסוג עדות שונות...

לצד הרצון והיכולת להכלה, וקיום הערך שלא להכפיש אדם זה או אחר שיש לו תחושות ורגשות שונים, ויחד עם הרצון לכבד כל אדם, אסור לתת כבוד לאג'נדות אסורות ומשחיתות, ההופכות דברים אלו ל"עגל הזהב" המשחית את המוסר.

אישית, לא אקנה לנכדים שלי את החטיף הזה. משווקי המוצר פשוט הפסיקו לפנות אלי. חובה עלינו, בכל דור ודור, למחות נגד עושי העגל למיניהם, לא לחשוש להיאבק על ערכי המוסר היהודי של החברה הישראלית, ולא להרשות לנפילות רוחניות להפוך להיות "מיין סטרים" חלילה.