ביום שני הבא יתקיים בבית המשפט העליון הדיון בערעורו של עמירם בן אוליאל שהורשע בפרשת דומא.
בראיון לערוץ 7 מספרת רעייתו, אוריין בן אוליאל, על תחושותיה ותחושותיו של עמירם לקראת הדיון.
"יש תקוות, אם כי נחלנו אכזבה בבית המשפט המחוזי כשלשופטים לא היה האומץ הנדרש ולא הייתה ההגינות. הם טיאטאו מתחת לשטיח את הפשעים שנעשו כאן, אבל יש לנו תקוות שבורא עולם ייתן אומץ לשופטים ושיהיה משפט צדק ובעלי יחזור הביתה", אומרת אוריין ומספרת על הציפייה של ביתה בת ה-7 שמחכה לראות את אביה בבית לאחר שנלקח ממנה כשהיא בת 11 חודשים בלבד.
דבריה של אוריין מתמקדים בעינויים שעבר בעלה על מנת להוציא ממנו את ההודאה שהיא הגורם המרכזי שהוביל להרשעתו. "הושיבו אותו כשהוא כפוף והידיים אזוקות לכיסא, נתנו לו מכות רצח", היא אומרת ומוסיפה כי "אם זה היה ברחוב זה היה נקרא לינצ'. הכריחו אותו להודות. שברו לו את הרוח לגמרי וחייבו אותו להודות במה שלא עשה. טענו שהוא נתן פרטים מוכמנים, למרות שכל הפרטים היו ידועים לחוקרים. הם שהכתיבו לו והדריכו אותו. ביימו את ההצגה. בית המשפט ראה את זה ואת הסתירות אבל הוא יכול להגיד שהוא הודה מרצונו החופשי".
"זה מתבסס רק על ההודאה", אומרת אוריין בהתייחס להרשעתו של בעלה. "אם זה היה תיק אחר מזמן היו מוציאים אותו. כאן יש תיק תקשורתי ולחץ גדול ומנהיגים שהתבטאו ואמרו שתפסנו אותו וכבר לא הייתה ברירה ולא ניתן היה לחזור אחורה. מבחינתם להודות בשקר יחייב להסביר איך עשו כך לבן אדם, ולכן במקום להיות הרשות שאמורה להוציא את האמת הם חושבים שהתפקיד שלהם הוא להסתיר את האמת. כל התיק מתבסס על ההודאה שלו שנגבתה בעינויים".
לשאלתנו אודות סתירות שאמורות היו להוציא את צדקתו של עמירם לאור, מזכירה אוריין טביעות נעליים שנמצאו במקום ואינן תואמות את שלו, את כתבי היד של שתי כתובות הגרפיטי שאינם תואמים את כתב ידו של עמירם ואת צמיגי הרכב שנראה במקום ותושבי הכפר אף רדפו אחריו, בעוד האישום המיוחס לעמירם מדבר על הגעה רגלית למקום.
מה אם כן גרם לשוטרים לחשוד בו? "הוא לא עשה שום דבר שגרם להם לחשוד. בחרו אותו רק כי יש לו כיפה גדולה ופיאות", היא משוכנעת וקובעת כי בליל האירוע עמירם היה איתה בבית. עוד היא מספרת כי גרסתה לא נשמעה כלל על ידי החוקרים אלא רק לאחר שעמירם הוכרח להודות ולאחר שעורך הדין ציין את בקשתה להעיד. רק אז היא העידה, אך שעתיים לאחר מכן הוגש כבר הצהרת תובע מבלי לבדוק את דבריה שלה ואת העדויות לכך שעמירם היה בביתו באותו לילה. "אמרתי את זה לשופטים אבל זה לא מעניין אותם".
האם יש סיכוי שבבית המשפט העליון יחליטו ההיפך מבית המשפט המחוזי, כאשר בעליון אין בדיקת ראיות אלא רק וידוא שההליך הקודם נעשה באופן תקין? אוריין משוכנעת שכדי שדבר כזה יקרה יצטרכו השופטים לגייס אומץ רב. "יש כאן פשעים נורא חמורים שנעשו ואני מקווה שיהיה להם האומץ לזה". עוד היא מציינת את העדויות שנגבו מתושבי הכפר דומא ולפיהם המצית היה אדם גבוה ורזה יותר מעמירם.
על מצבו של עמירם כיום היא מספרת: "לא נותנים לו טלפונים בכלל. לא נותנים לו להתקשר אפילו לעורך דין. אנחנו פוגשים אותו רק פעם בשבועיים. בקורונה לא נתנו להיפגש במשך חודשים. הילדה בוכה והם אומרים שהם לא חייבים לתת לו שיחות טלפון. שנתיים הוא לא חיבק את הילדה. מאפשרים ביקור פתוח פעם בשנה. הבת שלנו אומרת כמה כיף לילדים אחרים שיש להם אבא. מדובר בפגיעות נפשיות בילדה. הוא נמצא בבידוד, בתא לבד כבר שנים", היא אומרת ומזכירה בדבריה את החגיגות המאפיינות את כליאת המחבלים הכלואים.
האם הוא מאמין בסיכוי לקבל הכרעת דין שונה בעליון? "הוא לא מאמין בהם בכלל. הוא מאמין רק בה' שהוא יושיע אותו. הוא אומר לי לא לצפות לכלום. היינו בגבעות בעבר. והתרגלנו שהיו רודפים אותנו והיו עוולות, אבל לא התרגלנו לעוולות כאלה. התאכזבתי. לא חשבתי שדבר כזה יכול להיות. ראיתי איך בתי משפט מתנהלים וזה נורא. זה פשוט עוול".
לטענה לפיה המעבר שלה ושל בעלה מהגבעות לקהילת ברסלב בירושלים היא שעוררה את החשד שמדובר בניסיון הימלטות מידי החוק, היא משיבה וקובעת שבדיקה פשוטה הייתה מגלה ש"הוא התקרב לברסלב עוד הרבה לפני כן. היינו נוסעים לרבנים של ברסלב בירושלים לשיעורים. מאוחר יותר הרב ייעץ לנו לעבור לירושלים וככה עשינו. שלושה חודשים אחר כך עצרו אותו".
אוריין מבקרת גם את ההחלטה להחליף את השופט הנדל מצוות העליון המכריע. בעיניה מדובר במהלך שנועד להרחיק את השופט שעמדותיו תקיפות נגד קבלת הודאות הנגבות בעינויים. "מישהו שם מנסה לכוון את הברים כמו שהוא רוצה שזה יהיה".