לפני ארבעה שבועות, בבוקר יום שישי, ט"ו בסיוון (4.6), הצליחו כוחות צה"ל והשב"כ במבצע משותף לעצור במעבר קרני שליד עזה את מועין עבד אל-מאלכ עטאללה, תושב צפון הרצועה, קצין בארגון 'הביטחון המסכל' ששירת במעבר קרני. 'הביטחון המסכל', המוכר עד היום בתוארו העממי 'השב"כ הפלשתיני', מזוהה עד היום עם מקימו ומנהיגו המיתולוגי מוחמד דחלאן, למרות שמזה כשנתיים מפקד עליו יורשו וממשיך דרכו של דחלאן, ה'פודל' שלו, רשיד אבו שבאכ. למועין עטאללה, בתוקף תפקידו, היתה נגישות לכל שטח המעבר. בחקירתו בשב"כ גילה כי במסגרת תפקידו פעל להברחת שני המחבלים שביצעו את פיגוע ההתאבדות בנמל אשדוד ב-14 במרץ. כזכור, המתאבדים הוברחו בתוך מכולה בעלת דופן כפולה. פיגוע זה התבצע בשיתוף פעולה בין 'גדודי חללי אל-אקצה' של הפתח, לבין החמאס, והוא גבה מחיר כבד של 10 הרוגים ו-12 פצועים. עטאללה סיפר עוד בחקירתו כי במהלך השבועות שקדמו למעצרו פעלו החמאס ו'גדודי חללי אל-אקצה' להוצאת פיגוע התאבדות כפול נוסף בישראל. גם הפעם הם חשבו להשתמש במעבר קרני כערוץ להברחת המחבלים. בפיגוע המתוכנן אמור היה עטאללה להסדיר הוצאת מכולה ללא כיסוי, שבה היו אמורים המחבלים להיות מוחבאים הפעם בתחתית כפולה. עטאללה ציין כי פיגוע ההתאבדות הכפול אמור היה להתרחש כמה ימים לאחר המועד שבו נעצר. לעטאללה היה מידע מעניין נוסף: הוא ציין בחקירתו כי מבחינת ארגוני הטרור מהווה מעבר קרני נקודת תורפה, משום שלא מתבצע בו בידוק ביטחוני מלא. נקודת תורפה זו נוצלה בעבר לצורך הברחת מתאבדים ואמצעי לחימה לשטח ישראל. לשם כך תכננו בחמאס, בסיועו של עטאללה, רכישת משאיות והקמת חברה להובלת מכולות מהרצועה לישראל, שתשמש ככיסוי להברחת מחבלים לשטח ישראל. טרור וצרכים הומניטריים בקרב הוגי הסכם אוסלו נחשבים עד היום מעבר קרני שממזרח לעזה, לא הרחק מקיבוץ נחל עוז, ואזור התעשייה הצמוד לו כאחד הפרוייקטים החשובים שנועדו לבסס ולקדם את חזון השלום הישראלי-פלשתיני. בניגוד למעבר ארז, המשמש בעיקר למעבר פועלים, מעבר קרני משמש כשער הכניסה הראשי של סחורות לרצועה. היקף הסחורות העוברות מרצועת עזה לישראל ומישראל לרצועת עזה דרך קרני, נאמד כיום ב-700-800 משאיות מידי יום. מעבר קרני מהווה עורק חיים עבור האוכלוסיה הפלשתינית ברצועה, שכן התוצרת החקלאית והתעשייתית המיוצרת ברצועה מיוצאת דרך מעבר קרני לישראל, ליו"ש וגם לחו"ל. כמו כן נכנסים לרצועה דרך המעבר חומרי גלם חיוניים, מצרכי מזון ואספקה הומניטרית כמו מזון תינוקות ומצרכי מזון בסיסיים. ההיגיון הבסיסי חייב שהפלשתינים, יותר מכל, ישמרו על המקום כאזור חף מכל זיקה לטרור. אבל ההיגיון הפלשתיני פועל אחרת: ארגוני הטרור הפלשתינים זיהו במעבר קרני פרצה להברחת אמצעי לחימה ומחבלים. לפני שבועות ספורים, בחודשים אפריל ומאי, נמצאו במעבר קרני בשני מקרים חגורות נפץ, בתוך מטעני בגדים שהיו מיועדים לעבור מרצועת עזה לשטחי יהודה ושומרון. הן לא הכילו רסס מתכתי, על מנת למנוע את גילוין בעת הבדיקות במעבר. מאז גילוי חגורת הנפץ השנייה, ב-11 במאי, נסגר מעבר קרני לתנועת סחורות. אולם הסגירה ההרמטית לא האריכה ימים, והמעבר הופעל מחדש בהדרגה מלפני כמה שבועות (סיוע הומניטרי הועבר ללא הפסקה גם בימים שהמעבר היה סגור). בתחילת חודש יוני התירה ישראל להוציא דרך מעבר קרני סחורות מרצועת עזה לשטח מדינת ישראל. יום לפני כן הוכנסו לרצועה דרך מעבר קרני 154 בלוני גז ו-65 משאיות של מזון. מבחינת ישראל ניתן היה להכניס סחורות מישראל לרצועת עזה גם בתקופה שהמעבר היה סגור, אבל הרשות הפלשתינית היא שסירבה לקבל את הסחורות כל עוד לא הותר ייצוא סחורות לישראל. ביום שני השבוע נפתח המעבר לפעילות מלאה, עם הפעלת הקלות נוספות מצד ישראל, ולפלשתינים ניתן להוציא דרך קרני גם פירות וירקות. במקביל הותרה כניסת ברזל לרצועה, וחודשה פעילות משטח האגריגטים, המשמש להכנסת חצץ לרצועה. החצץ הזה הוא אחד המונופולים הבולטים של מוחמד דחלאן (בתמורה לחצץ מקבלת ישראל מהרצועה חול לבנייה). בקרוב מתכננים בצה"ל לאשר מחדש גם הוצאת מכולות. מכולות טעונות המכולות הן כאב הראש האמיתי של מערכת הביטחון הישראלית. בחודש מרץ בוצע כאמור פיגוע ההתאבדות כפול בנמל אשדוד, שבו המחבלים יצאו מרצועת עזה דרך מעבר קרני כשהם מסתתרים מאחורי דופן כפולה שהותקנה במכולה. לפני כשנה, ביוני 2003, נתפס אישור מזויף להעברת 20 טון של חומצה גופריתית מרוכזת לעזה דרך מעבר קרני. החומצה עצמה, אשר בריכוזיה הגבוהים משמשת כמרכיב בתהליך היצור של חומרי הנפץ, כבר הועברה לתוך שטחי הרצועה. בדצמבר 2002 נתפסה במעבר קרני משאית שבתוכה כ-7,500 כדורי רובים. התחמושת יועדה לפעילי טרור ברצועה. באוקטובר 2002 נתפסה במעבר קרני משאית שהעבירה קרוואן לתוך שטחי הרצועה. בגג הקרוון הוסתרו 2,000 כדורי רובה. באוגוסט 2002 סיפר בחקירתו פעיל באחד ממנגנוני הביטחון הפלשתיני מרמאללה, באסל עריף, כי במשך שלוש שנים הועברו דרך מעבר קרני כ-1,500 רובי סער וכחצי מיליון כדורים בשיטות הברחה שונות. ביוני 2001 נתפסה במעבר לרצועה משאית שהכילה כמה רובים וכמות גדולה של תחמושת: כ-30,000 כדורי רובה. ניצול המעבר להחדרת מחבלים לישראל התחיל כבר לפני מלחמת אוסלו. כבר במרץ 1996, בימי כהונתו של שמעון פרס כראש ממשלה, ניצל הגי'האד האסלאמי את העברת המצרכים להעברת המחבל שביצע את פיגוע ההתאבדות ברחוב דיזנגוף בתל אביב, שבו נהרגו 13 ונפצעו 125. המחבל הוסתר, עם מזוודת הנפץ, במשאית שהעבירה סחורות ממעבר קרני. בעקבות הפיגוע שונו ההנחיות לביצוע הבדיקות הביטחוניות במעבר. אזור קרני, כמוהו כאזור ארז, ידע במהלך העימות מאז ספטמבר 2000 עשרות פיגועים, מהנחות מטענים ועד פיגועי ירי. הפיגוע הבולט באזור זה אירע באפריל 2003, כאשר מחבל ביצע ירי במעבר, הרג שני אזרחים ופצע שלושה נוספים. בישראל, יותר מאשר ברשות הפלשתינית, מרטו בכירים בממשלה ובמערכת הביטחון את שערות ראשם מזעם בכל פעם שפיגוע כלשהו שיבש את הפעילות בקרני. בירושלים לא מהססים להאשים את הפלשתינים בידיעה מראש כי פגיעה בתפקודו של המעבר ושיבוש מעבר כלי רכב דרכו תיצור מחסור חמור במצרכים בסיסיים בקרב האוכלוסייה הפלשתינית ברצועה, תפגע במקורות פרנסתה ותחריף בקרבה את המצוקה. ההנהגה הפלשתינית דווקא נותרה אדישה נוכח צמצום הפעילות במעבר בגלל הטרור הפלשתיני. הביצים של דחלאן האיש ששמו נקשר יותר מכל בשחיתויות הכלכליות ברשות הפלשתינית, בתוכם אלו הקשורות לאזור קרני, הוא מוחמד דחלאן, מי שהקים את הביטחון המסכל (הבמ"ס) ברצועה ועמד בראשו שמונה שנים, עד שפרש לטובת ההרפתקה הקצרה בתפקיד האחראי על מנגנוני הביטחון בממשלת אבו-מאזן המנוחה. את כוחו הפוליטי בנה דחלאן על האמרה המפורסמת "בעל המאה הוא בעל הדעה", ודחלאן הפך לבעליהן של מאות רבות בדולרים. השחיתות האישית שלו הפכה למשל ושנינה בפי כל. דחלאן השתלט עד מהרה על כל שוק המלט, הקמח, הברזל והדלק ברצועה. כל משאית הנושאת את החומרים הללו ונכנסת לרצועה משלמת לדחלאן דמי מעבר, העוברים ישירות לכיסו. לצורך כך השתלט דחלאן באמצעות אנשיו על המעברים בקרני, רפיח, שדה התעופה דהניה ומסוף הדלק בנחל עוז. הבמ"ס שולט במעבר קרני על כל היבטיו, גובה שלמונים ותמלוגים שמנים על כל סחורה שעוברת במעבר, ולכן זוכה לתמיכה מכל מי שמקבל חלקים מהם. מפקד המעברים מטעם הרשות הפלשתינית, סלים אבו-ספיה, היה מאנשי מוחמד דחלאן והופעל בידי סגנו רשיד אבו שבאכ. כוחו של דחלאן, שעלול להשתלט על הרצועה אם חלילה תיסוג ישראל מגוש קטיף, נובע עדיין ממאות אנשי הבמ"ס שעליו שלט דחלאן מאז הקמתו ועד לפני כשנה ופעילי הפתח הנתונים למרותו (גם אם לאחרונה, מספרים במערכת הביטחון, נבעים בקיעים ביחסים ההדוקים שבינו לבין יורשו-מחליפו רשיד אבו שבאכ). דחלאן שואב את כוחו גם מהיותו בן המקום, יליד מחנה הפליטים חאן יונס. יש לו תומכים רבים באליטה הכלכלית. הוא נתפס כצעיר, ממייסדי ה'שאביבה' תנועת הנוער של הפתח בשנות השמונים. דו"ח פנימי שהוכן במשרד מתאם הפעולות ביש"ע בראשות האלוף יוסף משלב והוגש לשר הביטחון שאול מופז בחודש דצמבר, קובע כי "מסוף המטענים קרני מהווה עורק תעבורה ראשי לשינוע מסחרי מאזור חבל עזה לישראל ולהיפך, אך הוא מהווה למעשה יעד לפעילות של גורמי הטרור. במסגרת זו הושבתה השנה פעילותו של המעבר עקב פיגוע טרור (15 באפריל) וכן עקב התראה מודיעינית שהצביעה על כוונת גורמי טרור לבצע במקום פיגוע (בין ה-15 ל-29 בספטמבר 2003)". דו"ח מודיעיני אחר של אחת מזרועות המודיעין של ישראל, המביא תמונת מצב של הרפורמות ברשות הפלשתינית נכון לאמצע נובמבר 2003, מציין כי מוחמד דחלאן, השר לענייני ביטחון בממשלה הקודמת וראש הביטחון המסכל ברצועה לשעבר, רשיד אבו שבאכ, ראש הבמ"ס, וסלים אבו ספיה, אחראי המעברים ברצועה מטעם הבמ"ס, מחזיקים במונופול על המדגרות ומשקי הלול ברצועה. הדו"ח מציין כי בכירי הבמ"ס אינם מאפשרים לסוחרים פלשתיניים ברצועה לייבא ישירות ביצי רבייה מישראל, "ואם סוחר עושה זאת, הם יעכבו את סחורתו במעבר קרני במטרה להשחיתה". שחיתות ידועה מראש התיאור הבא מלמד מה קורה באמת לכספים המגיעים לפלשתינים, לתשומת לבן של מדינות אירופה ושאר המדינות התורמות להם: לפני כשלוש שנים, בחודש מרס 2001, שיגר רשיד אבו שבאכ, אז סגן ראש הבמ"ס ברצועה וכיום מפקד הארגון, מכתב לעבאלה א-נשאשיבי 'ישמרה האל', בתו של שר האוצר הפלשתיני שעבדה במשרדו. "בברכת המולדת", פתח אבו שבאכ בברכה המקובלת, "ברצוני להביא לידיעתך שבהתאם להסכם עם משרד האוצר, מחלקת המעברים והגבולות ומנגנון ביקורת הכספים והחשבונות במשרד האוצר, יש להעביר לחשבון הביטחון המסכל 200 אלף שקל מהכנסות מעבר קרני, על מנת לכסות את צרכי הביטחון והמנהלה וכן הוצאות שונות. "אני מקווה", הוסיף אבו שבאכ, "שהסכום שסוכם עליו יועבר גם בשנת הכספים 2001, וכן יסולק החוב למנגנון הביטחון המסכל שנותר משנת 2000. בברכה, אחיכם רשיד אבו שבאכ". המסמך הזה היה אחד משורה ארוכה של מסמכים של הבמ"ס שנתפסו במשרדי הרשות הפלשתינית ברצועה במבצע 'שומרי המבצר' בקיץ 2002. המסמך הזה, כמו גם דיווחי פלשתינים העושים שימוש במעבר קרני, גילו כי מעבר קרני, המעבר העיקרי בין ישראל לרצועה, שימש בסיס לשחיתות ממוסדת של הרשות הפלשתינית. מהמסמכים שנתפסו ומדיווחי סוחרים וגורמים במשרד התעשייה והמסחר הפלשתיני שנתקבלו במנהלת התיאום והקישור באזור רצועת עזה, עולה בבירור כי גורמים רבים ברשות רואים במעבר קרני מקור לרווחים, הן במישור המוסדי והן במישור האישי. התכתבות כמו זו שבין אבו שבאכ לעבאלה נשאשיבי, אומרים במערכת הביטחון, מצביעה על קיומם של הסדרים מיוחדים בין הבמ"ס לבין משרד האוצר הפלשתיני, שבמסגרתם מקבל הביטחון המסכל את חלקו מהכנסות מעבר קרני במקום שיועברו כספים בצורה מסודרת ממשרד האוצר לבמ"ס על בסיס תקציב הרשות. גם אם קיימות גרסות סותרות באשר לגורם הנהנה מהרווחים הללו, אין מחלוקת על כך שתושבי הרצועה הפלשתינים משלמים את מחיר השחיתות והגניבות המאפיינים את השימוש במעבר קרני, שבעטייה הם נאלצים לשלם מחירים מופקעים עבור חומרי בנייה (חצץ למשל). העובדים עוזבים שעתיים לפני הסגירה המסמך העדכני ביותר שנתפס במתחם הבמ"ס בעזה הוא תזכיר שכתב ב-14 בנובמבר 2002 ראש מחלקת ביטחון המעברים והגבולות, סלים אבו-סאפיה, שכותרתו "תופעת ההברחות וההתחמקויות מתשלומי מכס ומסים במעבר קרני מחמירה". ברקע להחמרה עמדה העברת השליטה בצד הפלשתיני של מעבר קרני מהבמ"ס לנציגים של משרדי המסחר והתעשייה ושל משרד האוצר בראשותו של מאהר אל-מסרי. נביא את המכתב במלואו: "לאחר שכמה קציני הביטחון הועברו למרחבים ולמטה הכללי והוחלפו בפקידי מיניסטריונים, נוצרו פרצה וואקום ביטחוני ברורים לעין. כמה סוחרים ונהגים ניצלו עובדה זו כדי לנסות לבצע את זממם: הברחות והתחמקות מתשלום מכס. "תופעה חדשה-ישנה זו כוללת אנשים ותיקים וחדשים, כמו משפחות אבו ג'בה. הפרטים בידכם. נוסף לפרצה הביטחונית קיימת גם פרצה מנהלתית בכל הנוגע לתפקידים המוטלים על חלק מהאחים הקצינים. לכן, אנו מדגישים כי יש לראות בחומרה את מה שקורה ולנקוט בצעדים הבאים על מנת לסתום את הפרצות הללו: "1. להעביר 20 קציני ביטחון חדשים לכל הפחות ולהציבם בכל המדורים והצירים. משימתם תהיה ביטחונית בלבד. נוכחותם במעבר תרתיע ותזהיר את כל מי שחושב לנצל את המצב הנוכחי. "2. כל עובדי המיניסטריונים, החדשים והוותיקים, עוזבים את עבודתם לפני שעה אחת (בבוקר), כשהמעבר נסגר בשעה 3.00. הדבר נעשה במשך ארבעה ימים, כאשר מעבר ארז פתוח. מובן שאין נוכחות של אף עובד זולת קציני המנגנון. לכן, הסכנה של תופעת הוואקום הביטחוני מחמירה. על מנת למלא את משימת הביטחון יש להעביר כמה מהאחים מהמרחבים או המטה הכללי, או אפילו לספח במהירות כוח אדם מהכוח המבצע למעבר. ההחלטה בידכם". הסוחר המפורסם גנב ציוד שמה של משפחת אל ג'בה נזכר במסמך נוסף שכתב מנהל המרכז המסחרי במעבר קרני, שלושה ימים לפני המכתב הקודם, ב-11 בנובמבר. הוא מפרט גניבת ציוד בשווי של כ-4000 דולרים ממעבר קרני על-ידי זאהר אבו ג'בה, סוחר מלט וברזל ידוע ברצועה המתגורר בעזה, בעל תעודות איש עסקים בתוקף, המאפשרת לו להיכנס לאזור התעשייה במעבר קרני. "הקצינים התורנים שהיו במשמרת בליל ה-6.11.2000, חמדאן אלאעידי ועבד אוב מנדיל, הודיעו לי כי ראו את הנ"ל עומד בשעות הערב של אותו יום ליד סחורה מסוימת במעבר ולוקח ממנה כמה פריטים, בעוד שהלך לאזור על מנת לפקח על הוצאת מטען ברזל ששייך לו. הקצין חמדאן ניגש אליו, אך הוא יצא מהמעבר במכוניתו. "בבוקר יום המחרת דיברתי עם אבו עמאר, אחראי הביטחון המיוחד במעבר, על מנת לבדוק את העניין, שכן אבו עלי, אחראי הביטחון, היה במצרים באותה עת. ואמנם, לאחר שבדקנו את הנושא הודה זאהר אבו ג'בה כי לקח מהמעבר מכונת צילום, מחסניות דיו עכורה ופריטים אחרים. הציוד היה שייך לסוחר אלח'אלדי מבית הדפוס 'אל-ג'ראח', ושוויו עומד על כ-4,000 דולר. "זוהי תופעה חמורה ביותר, במיוחד לאור העובדה שהגניבה בוצע על-ידי סוחר בקנה מידה גדול כמו זאהר אבו ג'בה. זהו תקדים מסוכן. אני סבור כי יש למנוע מהסוחר הנ"ל להיכנס למעבר לתקופה ארוכה מאוד באופן עקרוני. יש להעבירו לחקירת האחרים במחלקת הפעילות המקומית, על מנת שהדבר יהווה לקח עבור אחרים". ג'ראר נעמאן אל-קידווה, יו"ר הרשות לביקורת ציבורית בלשכת ערפאת, העביר ב-27 באוקטובר 2001 תזכיר לערפאת בעניין מחירי החצץ ומניעת מונופול במסחר בו. בתזכיר מצוין כי מחירי החצץ עלו, ולדבר יש השלכות שליליות על מגזר הבניין והשיכון. התזכיר ממליץ למנוע מונופול במסחר בחצץ ולהשאירו לתחרות חופשית. מהמסמכים שתפס צה"ל מסתבר כי המלצה זאת לא קוימה, כיוון שהבמ"ס ברצועה, בעזרת חברות ואישים הקשורים בו, המשיך לשחק תפקיד מרכזי במסחר בחצץ באמצעות השליטה במעבר קרני ובחברות בנייה ברצועה. דחלאן כבר אמרנו? ראש מחלקת הביטחון המעברים והגבולות מציין כי גם בסוגיה זאת נשלח תזכיר מג'ראר נעמאן אל-קידווה לערפאת. התזכיר מדגיש כי "המשך הייבוא של החצץ שאינו ראוי לשימוש הוא סכנה למבנים שנבנים, ואין משגיח ואין מפקח. אם אנחנו במנגנון לא נפעל בנושא, חלק מהמבנים יתמוטט מעל ראש התושבים". לנוכח זאת זימן הביטחון המסכל לפגישה את סוחרי דרום הרצועה, כדי להזהירם שלא לייבא חומרים שאינם ראויים לשימוש. מזרח תיכון חדש נוסח ערפאת סמוך למעבר קרני פועל אזור תעשייה הדומה במתכונתו לאזור התעשייה ארז. גם הוא אחד מניסיונות הפיתוח של 'כלכלת השלום' ברוח חזון המזרח התיכון החדש של שמעון פרס. אולם ריבוי הפיגועים ואירועי ההברחה באזור זה פגעו קשות במפעלים הפועלים באזור התעשייה שליד המעבר. לפני פרוץ מלחמת אוסלו, בראש השנה תשס"א, פעלו במקום 31 מפעלים שבהם הועסקו כאלפיים עובדים מרצועת עזה. כיום פועלים רק 17 מפעלים, שבהם מועסקים לא יותר מ-900 פועלים. היות שמעבר קרני הוא צינור החמצן לחומרי הגלם ולסחורות המיובאות לרצועה ומיוצאות ממנה לישראל, מרבית הטענות הפלשתיניות בגין חוסר מזון ברצועה, טענות הזוכות לאוזן קשבת מרובה מדי בקהיליה הבינלאומית, הינן פועל יוצא של העדפת האינטרס הכלכלי של גורמי הכוח ברשות הפלשתינית על פני האינטרס ההומני, מה שפוגע באוכלוסיה האזרחית הפלשתינית וביכולת הקיום הבסיסית שלה. נראה כי הפלשתינים מתחילים להפנים את הנזק שגורמת להם השחיתות במעבר קרני. ב-7 ביוני פרסם העיתון הפלשתיני 'אלקודס' היוצא בירושלים (העיתון הפלשתיני היחיד הכפוף לחוקי ישראל, כולל חוקי הצנזורה הצבאית) על כינוס 'מועצת התיאום העליונה' של הסקטור הפרטי ב'שטחים' ב-6 ביוני בלשכת המסחר בעזה, בהשתתפות בכירים ברשות הפלשתינית. מאהר אלמצרי, הממונה על תיק הכלכלה והמסחר, הדגיש בישיבה כי "אסור לקבוצה כלשהי לנצל את מעבר קרני למטרות שאינן מסחריות, שיגרמו לסגירתו וימיטו נזקים על המגזר הפרטי ועל ציבור הצרכנים כאחד". למה קרני? איש העסקים יוסף קרני ודאי לא העלה בדעתו, כשהחליט להקים שנה אחרי מלחמת ששת הימים בית אריזה גדול בשולי העיר עזה, ששמו יירשם לנצח בהיסטוריה של העימות הישראלי-פלשתיני. ענף הפרנסה המרכזי של ערביי הרצועה באותם ימים היה שטחים עצומים של פרדסים, ובית אריזה היה המפעל הטבעי ביותר לסייע להם. בשיא תפארתו נארזו בבית האריזה מאות אלפי תפוזים בחודש, אולם האינתיפאדה הראשונה שמה קץ לפעילותו. לפני 12 שנה, בכ"ד בסיוון תשנ"ב (25.6.92) נרצחו משה בנו ועמיקם זלצמן בתוך בית האריזה שניהלו. רוצחיהם, מחבלים שהגיעו למקום במסווה של סוחרי ירקות, זוהו כחברי חוליית עז א-דין א-קסאם של החמאס. אחרי כינון האוטונומיה הם מצאו מקלט ברצועה, והרשות הפלשתינית סירבה להסגירם. במקום שעליו ניצב כיום מעבר קרני היה בשנות השלושים שדה התעופה הבינלאומי הראשון של ארץ ישראל, שהופעל בשנים 1924-1937. מטוסי האימפריה הבריטית, שעשו את דרכם מלונדון להודו, נחתו נחיתת ביניים בשדה התעופה עזה מערב (השדה שכן בדיוק באמצע הדרך, והטיסה לכל כיוון ארכה אז שלושה ימים). הפעילות בשדה התעופה הופסקה בסוף שנות השלושים, אחרי שנפתח השדה החדיש והמודרני ליד לוד, כיום נתב"ג. עד שנות התשעים עוד היה במקום מסלול נחיתה אחד, שמטוסים קלים של חיל האוויר הישראלי נהגו להתאמן בו. המנחת קיבל את השם 'מנחת קרני'. מחללים שבת בשביל דחלאן כמו כל מעברי הגבול בישראל, גם מעבר קרני פועל שבעה ימים בשבוע, כולל שבתות וחגים. הדבר מצריך כמובן גם את הפעלת כל מערכות האבטחה, כולל שימוש בחיילי צה"ל למשימה שהיא חילול שבת ברור, לצרכים שאינם מבצעיים ואינם בגדר פיקוח נפש. שום נזק ביטחוני לא היה נגרם אם מעבר קרני היה סגור בשבתות ובחגים. את מעבר קרני מפעילה רשות שדות התעופה, המפעילה את כל מעברי הגבול בישראל. היחס בישראל לרצועת עזה, מסתבר, הינו כאל חו"ל לכל דבר. חיילי צה"ל אינם שוהים במעבר עצמו, הם מאבטחים את ה'מעטפת'. גורם צבאי מאשר כי הפעלת המעבר בשבת מחייבת פעילות של החיילים שלא לצורך חיוני. הדבר כולל פתיחת ציר לפני פתיחת המעבר, שיחות תיאום טלפוניות והחלפת החיילים בעמדות התצפית סביב המעבר בכל שמונה שעות. עיקר הפעילות בשבת, מגלה גורם ששירת במקום, היא הכנסת החצץ של דחלאן. כיוון שהנמלים בישראל סגורים בשבת, אין העברת סחורות חקלאיות או סחורות המגיעות מהנמלים. חיילי צה"ל, דתיים ושאינם דתיים, מחללים שבת בפקודה כדי לשמור על מעמדו של דחלאן ברשות הפלשתינית... ניסינו לגשש בלשכת הרב הצבאי לצה"ל אם הפעילות מאושרת בידי הרב הצבאי הראשי. רשמית לא דיברו איתנו, אך היה מי שרמז שלרב הצבאי הראשי לא נשמר שום שיקול דעת בעניין. מדובר בהחלטות של הדרג המדיני. כל מעברי הגבול פועלים בשבת, כולל המעברים בגדר ההפרדה, וצה"ל פועל ומאבטח את כולם גם בשבת. הדבר היחיד שהרבנות הצבאית יכולה לעשות הוא לדאוג לפתרונות הלכתיים של גרמא כדי לצמצם את חילול השבת.
