בשבועות האחרונים מבצעים כוחות הגירוש מחטפים, הורסים ומחרימים, ונראה כי הציבור נשאר אדיש. פנחס ולרשטיין, מנכ"ל מועצת יש"ע לשעבר, צוטט באחרונה כאומר: "נוער הגבעות הם האסון הכי גדול שקרה לימין ולישראל" ו"אם הימין לא יקיא אותם, הימין יפסיד בהכרעה". גם יו"ר מועצת יש"ע, דני דיין, אמר כי "יש מספר קטן של בערך מאה איש שעושים 'תג מחיר'". הוא כינה אותם "אנרכיסטים", ואמר כי "ערכיהם אינם ערכינו" וכי הם "מובילים את מפעל ההתיישבות לאבדון". באמירות אלו הם ממוססים את המאבק הבא, מפני שאף אחד לא רוצה להיות מגונה ע"י מנהיגיו ולהשתייך ל'הזויים', ל'מתלהמים' ולאלה ש"איבדו כל עכבה מוסרית". לפני יותר משנה, כשהתחילה הממשלה בראשותו של ביבי להרוס בתים, חשבו מספר אנשים על דרך למנוע את ההריסות הבאות ובכלל את הגירוש הבא. קראו להתנגדות "תג מחיר", ואכן ההתנגדות הצליחה. בעשרות יישובים ירדו התושבים לצמתים, חסמו את הכביש ובעצם שיבשו את החיים הסדירים לכוחות הביטחון, דבר שהוא בהחלט לגיטימי. תשאלו, איך אני יודע שהדבר הצליח? ובכן, כוחות הביטחון פינו את המפגינים בכוח הרבה יותר מאשר סביר, הפעילו את מירב המאמצים לגלות מי הוגי הרעיון ופעלו נגדם בהליכים משפטיים ובהרחקות למיניהן, דאגו להפחיד את המנהיגים שזה יגרום לאנרכיה, ואכן, כמה מבעלי התפקידים הבכירים בציבור המתיישבים דאגו לגנות ולהוקיע. במקום לתת כוח לציבור, לעודד את המאבק הכללי הלגיטימי ולהתנער ממעשים שוליים ולא נשלטים, יצא שהם מגנים כל מאבק באשר הוא. גם אני נגד 'תג מחיר'. 'תג מחיר' הפך למילה גסה גם בקרב ציבור המתיישבים, וכבר לא משנה איזה תוכן יוכנס תחת צמד מילים אלו. גם אם נחליט ש'תג מחיר' זו צעדה עם דגלי ישראל, הפגנה או סתם ערב שירה, זו מילה גסה ויש לזורקה לפח האשפה ולמצוא לה מילה מחליפה. אנחנו חונכנו לציונות, לבנייה, ליצירה ולעשייה. כשנרצח אחי גלעד זר, ה' ייקום דמו, ע"י ערבים, ישבנו 'שבעה'. כל צמרת המדינה באה לנחם. אבי מורי, משה זר, אב שכול טרי, נכה צה"ל ממבצע קדש ונכה פעולת טרור ערבי, הציג דבר אחד בפני כל מי שבא (כולל אריק שרון רה"מ דאז, שר הביטחון, ראש השב"כ ואחרים): "הנקמה שלנו: ציונות, בניית יישובים". פתח מפות וכבר תכנן את הצעדים הבאים על אדמות שקנה מערבים בשנות השמונים. עלה לי רעיון שאני בטוח שרוב הציבור יזדהה איתו: על כל הרס של בית ביהודה ושומרון, בונים בית אחד לפחות בכל יישוב. אם כל הציבור יירתם, זו לא בעיה מבחינה כלכלית, וזו תשובה ציונית חינוכית, בניה במקום הריסה. נראה לקב"ה שאנחנו מוכנים לסכן את כספנו על אהבת הארץ. במקביל, מי שאין ביכולתו להוציא את היד מהכיס, יכול לרדת עם עוד רבים לכביש הסמוך ולחסום אותו למספר שעות. בכך, כוחות הביטחון שתכננו את המבצע הנקודתי שלהם עם תקציב מסוים וכוח אדם מוגבל, אומנם יבואו במפתיע וייתכן מאוד שיצליחו, אבל במקום לחזור לבסיסם ולחכך ידיים בהנאה, הם יצטרכו להתמודד עם חסימות כבישים נרחבות, הוצאות כספיות לא צפויות, והכי חשוב: יחזרו בערב לבסיסם מזיעים ועייפים. המטרה העלובה לשמה התחילו את היום, נהפכה להם לרועץ ובמקום לתת אתנן לפריץ, בית חרב של המתנחלונים, קיבלו עשרות בתים חדשים. אנחנו, תושבי יהודה ושומרון, אוהבים את השקט, את האחדות ואת השלום. אין לנו שום עניין במאבקים, בבלגן, במעצרים. אנחנו כמו כולם רוצים חיים נורמליים. אבל - ואני כותב את זה בכאב גדול ובייסורים אמיתיים - אנחנו לא מפחדים להיאבק במבקשי רעתנו. אנחנו לא נוותר על בתינו ואדמתנו רק בגלל שיש קבוצה קטנה של אנשי שמאל קיצוני, פוליטיקאים, פקידים, אנשי תקשורת, אמנים, קצינים בכירים, עמותות ומרכזים בינתחומיים למיניהם, שלא משנה מי יהיה בראשות הממשלה ומה הוא יצהיר לפני הבחירות, אותה קבוצה קטנה תמשיך לנהל את המדינה (ביחד עם אויבינו), לאתרג את מי שצריך ולעשות במדינה כרצונם. הפחד מהתקשורת הוא בהחלט מובן, אבל לא ייתכן שלא ניאבק בדרכים לגיטימיות רק מפחד התקשורת. אני גם חושב שכיום, בעבודה מאומצת ומחושבת, אנחנו יכולים גם להיאבק וגם להסביר את עצמנו. אני דווקא רוצה לשבח את נוער הגבעות: אשריכם צדיקים שאור ה' מאיר על פניכם, שכל רצונכם הוא לקדש שם ה' בעולם ולעשות רצונו יתברך. אני רואה איך אתם מארחים את החיילים, יושבים איתם יום יום באהבה. לא מעניין אתכם טיולים בחו"ל וללכת לקולנוע. את מיטב כספכם, אותו אתם מרוויחים מעבודת כפיים, אתם מוציאים על בניית בתים בגבעות, על נטיעת עצים, חרישת אדמה וזריעת חיטה. אחדות ישראל בוערת בדמכם, ובסופי שבוע רבים מכם הולכים לקירוב לבבות בשפלה, ודרך קבע מארחים בגבעות בחורים שרוצים להתקרב. אני ועוד רבים בעם ישראל גאים בכם. המשיכו כך.
