סדרות וסרטים על החברה החרדית הם כבר לא דבר חדש, אבל הסרט 'בחורים טובים' שיוצא בימים אלו לאקרנים נוגע בנושא רגיש במיוחד. הסרט מספק הצצה מרתקת לעולם השידוכים של צעירי וצעירות המגזר החרדי ומציף בצורה אותנטית וללא פילטרים סוגיות רגישות כמו נישואים בין־עדתיים ודעות קדומות.
הסרט מביא את סיפורו של מוטי ברנשטיין (עמית רהב), בן למשפחה ליטאית־אשכנזית איכותית. ברנשטיין הוא בחור ישיבה מתמיד ועילוי, וככזה נחשב לשידוך מוצלח. בליווי השדכנית מלכי (עירית קפלן) הוא מתחיל להיפגש לצורך שידוך עם צעירות חרדיות בנות גילו ממשפחות מיוחסות וממעמד סוציואקונומי גבוה, ואפילו ממשפחות אמידות מעבר לים. כשהוא נתקל בנחמי עזיזה ביטון (ליאנה עיון), בת כיתתה של אחותו, בחורה נאה וחסודה, הוא מבין מהר מאוד כי לא יוכל לממש את רצונו ולהשתדך לה בשל מוצאה המזרחי.
בצר לו הוא פונה לברוך (מאור שוויצר), רווק מזדקן מהישיבה, בבקשה שיסייע לו להשתדך עם נחמי. תוך כדי ניסיונותיו, מוטי עושה מעשה קיצוני הנוגד את מוסכמות החברה החרדית שבה גדל, ובכך מעמיד בסיכון את שמו הטוב ואת שמה של משפחתו ומאתגר את עולם השידוכים החרדי השמרני.
התסריטאים יצאו נפעמים
התסריט, שנכתב על ידי ארז תדמור וחוה דיבון, מבוסס על רעיון שהגה יזם הנדל"ן החרדי וממפיקי הסרט, יקי רייסנר (גילוי נאות: קרוב משפחה. ר"ג).
את ליבת הסרט הביא רייסנר מתוך היכרותו האישית עם המגזר החרדי: "נולדתי וגדלתי בבני ברק, ומאז שהייתי בן שמונה האחיות הגדולות שלי התחילו להתחתן. כך בעצם נחשפתי לכל אורך הילדות שלי לעולם השידוכים מקרוב. היום, כאיש עסקים, אני פוגש את כל העולמות, ותמיד כשמדברים על חרדים בכלל ועל נושא השידוכים בפרט נפתחות לאנשים מולי העיניים מחוסר ידיעה".
רייסנר מציין כי לא רק שמוסד השידוכים החרדי הוא בגדר נעלם בעיניו של הציבור החילוני, אלא הוא גם עמוס בדעות קדומות. "אנחנו נמצאים בתקופה שהמגזר החרדי מעורר עניין, והסרט הזה נותן לצופה הצצה למה שקורה שם, בהומור ובלי לטאטא מתחת לשטיח שום דבר".
מה המסר מבחינתך?
"שהחרדים הם לא שחור ולבן. יש שם בני אדם, עם עולם עשיר, מחשבות, רצונות, רגשות. פתאום הצופים מצליחים לראות את בחורי הישיבה בדרך אחרת מאיך שהיו רגילים. הם נחשפים למכלול, רואים אותם רגישים, אותנטיים, מצחיקים, אינטליגנטיים. אצל חלק מהם זו הפעם הראשונה שהם ייפגשו עם חרדים. אפילו תוך כדי יצירת הסרט זה קרה", משתף רייסנר, "כשהתסריטאים, כחלק מהתחקיר, נפגשו עם בחורי ישיבה, ויצאו נפעמים מהם. הם אמרו לי 'תקשיב, זה מדהים כמה אנחנו מנותקים וכמה יש לנו סטיגמות'. כי איפה ביומיום החילוני הממוצע פוגש חרדים? בכתבות על חרדים שלא עומדים בצפירה או כשאיזה מופרע יורק על תלמידה בבית שמש? הסרט הזה נותן הצצה אותנטית ואנושית לעולם השידוכים החרדי, שהוא לא כמו שלפעמים אנשים מבחוץ נוטים לחשוב, אם כי יש בו גם צדדים פחות טובים".
בדבריו מכוון רייסנר לסוגיה העדתית הרגישה שצפה בסרט. "מוטי הוא בחור מצוין שרוצה להשתדך עם בחורה שהיא בת בית אצלם. מדובר על מישהי שלומדת עם אחותו באותה כיתה, מישהי שההורים שלו מכירים ומעריכים ושנחשבת בחורה טובה מאוד בסמינר - העניין הוא רק שהם לא מאותה העדה. זה מעורר את השאלה איפה הגבולות".
אתה מאמין שסרט יכול לשנות מציאות?
"לי באופן אישי יש בערך 130 בני דודים נשואים, ואין אף ספרדי או ספרדייה במשפחה. יכול להיות שזה במקרה?" הוא תוהה בציניות וממחיש בכך את היקף התופעה. "סוף סוף הנושא מדובר ושמים אותו על השולחן - זה בפני עצמו דבר חשוב בעיניי", הוא מדגיש. "הסרט שם את הזרקור על נושא כואב ורגיש מאוד, ואפילו בזה אני רואה ערך גדול".
יהיו שיטענו שלא צריך לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ.
"מדובר בדעות והשקפות עולם. יש כאלו שחושבים שנישואים בין־עדתיים יכולים לגרום בהמשך החיים לחיכוכים בתוך המשפחה, יש כאלו שחושבים שהפער גדול מדי - זה לא אותו האוכל, לא אותם נוסחי תפילות, לא אותו חינוך ולא אותם מנהגים. האם הטענות האלו נכונות או לא? אני מאמין שאלו שאלות שחשוב שיישאלו".
רייסנר מוסיף כי במסגרת התחקיר שנערך לקראת יצירת הסרט עלה כי הציבור הדתי־לאומי נמצא במקום טוב בהרבה ביחסו לנישואין בין־עדתיים ביחס לכל מגזר אחר - לרבות החילוני, "אבל גם באוכלוסייה הדתית־לאומית לפני חמישים שנה הדבר הזה עוד היה קיים. דור הסבים והסבתות לא קיבל את זה שהילדים שלו יתחתנו עם עדה אחרת, אבל כעבור דור או שניים הגישה הזאת כמעט ולא קיימת. האם בעוד דור התופעה הזאת תיעלם גם אצל הציבור החרדי? ימים יגידו. אני, אגב, סובר שכן".
'קה אכסוף' ו'יגל יעקב' על שולחן אחד
אסתי (שמה המלא שמור במערכת), שדכנית ותיקה מבני ברק, מודה כי הכללים בעולם השידוכים בחברה החרדית הם ברורים ונוקשים, וכל משפחה תשתדך עם העדה שלה בלבד. "במסגרת העבודה שלי כשדכנית אני מבינה שמשפחות אשכנזיות מתחתנות עם אשכנזיות וספרדיות עם ספרדיות. ככה זה עובד. אבל זה לא נובע מגזענות", היא מבקשת לסייג, "צריך להבין את השורש, מאיפה הכול מתחיל, מה החינוך שלנו מהבית, מה דרך החיים שעל פיה חונכנו, המנהגים, התפילות. לכל עדה יש הלכות ומנהגים משלה, ואצל חרדים, שהכול מבוסס על התורה, זה משמעותי. בציבור החרדי מבינים את השוני, זו התנהלות של בתים ששונים זה מזה, ולכן מלכתחילה לא אשדך לבחור אשכנזי בחורה מעדות המזרח ולהפך".
האם בשנת תשפ"בלא הגיע הזמן שכולם יתחתנו עם כולם?
"הגיע הזמן שהמשיח יבוא. בוודאי שצריך שיהיה עולם מתוקן, מה שקורה כיום באופן כללי הוא עצוב מאוד. גם בשידוכים אני מקווה שכולם יתאימו לכולם, אבל זה כנראה יתקיים רק בימות המשיח".
חבר הכנסת משה ארבל מש"ס מודע גם הוא להיקף התופעה בחברה החרדית, אך מסביר מאין לדעתו היא נובעת: "מבלי שאני מכיר את הסרט עצמו, אני חושב שתופעות כאלה באופן כללי הולכות ומתמעטות בחברה בכלל, אם כי בציבור החרדי לאט יותר", הוא מודה. "הציבור החרדי נפגש עם הטקסטים של התפילה והניגונים והמנהגים מבית אבא שיש בהם שוני בין העדות השונות, והם באים אצלו לידי ביטוי פעמים רבות יותר במהלך היום, וכשמדברים על זוגיות, באופן טבעי זה משהו שאמור יותר להשפיע. כמובן, אני חושב שתופעות שמוציאות התבטאויות גזעניות כשלעצמן הן מכוערות ואין להן מקום. יחד עם זאת, חשוב להבין שקיים שוני מנטלי", הוא מסביר. "זה לא בהכרח על בסיס ידע, אבל זה כן על בסיס הבדלים אובייקטיבים במנהגים השונים, שבאים לידי ביטוי גם בחיי זוגיות באופן שהוא הרבה יותר אינטנסיבי. בסוף אדם הוא תבנית נוף מולדתו כמו שאמר טשרניחובסקי, ויציאה מחוץ לאזור הנוחות היא תהליך. אני מעריך שזה הולך ומתמעט בציבור החרדי, מכיוון שגם בעולם הישיבות נוצרת איזו אחידות במנהגים, ובסופו של דבר, אם בשנות החמישים נישואין בין־עדתיים היו נספרים על יד אחת, היום הם הולכים ומתרחבים גם בציבור החרדי. אני חושב שיש חשיבות רבה לכיוון הזה, אבל לא במחיר של מחיקת תרבויות וזהויות", הוא מחדד את דבריו. "אני אומר זאת כמי שילדיו ילדים מעורבים - היכולת שלהם להתרגש באותה סעודת שבת מפיוטי 'יגל יעקב' ומפיוטים מזרחיים לצד 'קה אכסוף' של רבי אהרן הגדול מקרלין, יוצרת להם עושר תרבותי נפלא".
אז למה צריך את כל ההפרדה בבתי הספר ובשידוכים?
"מי אמר שצריך?"
אתה מפתיע אותי.
"במוסדות האליטיסטיים האשכנזיים דחו תלמידים מזרחים בשל מוצאם בלבד. אני חוויתי את זה על בשרי", הוא חושף, "אותי באופן אישי לא קיבלו לישיבת חברון למבחן - אני לא מדבר על קבלה לישיבה אלא על עצם ההיבחנות, כי 'הסתיימה מכסת המזרחים', ככה אמרו לי במפורש. המשמעות של המכסה היא שמתוך שכבה של 120 תלמידים היו שבעה בחורים מזרחים, בזה זה הסתכם. וכשאתה לא מתקבל ואתה מורחק ומרגיש בלתי רצוי - אתה צריך לקום על הרגליים ולדאוג לעצמך. היום התלמידים הספרדים הם חמישים אחוזים מעולם התורה הליטאי".
ובכל זאת, בחור ספרדי שיתחתן עם בחורה אשכנזייה ייחשב סיפור הצלחה.
"צריך לשבור את הסטיגמות האלו. הן מטופשות".
איך עושים את זה?
"זה תהליך שיתחולל ככל שנשמר את האותנטיות ונעמוד בקומה זקופה על המורשת ועל המנהגים והפיוטים. לראות היום את טובי בנינו לא מתביישים ושרים בשולחן שבת מפיוטי 'יגל יעקב' ולא מתביישים בסיפור שלהם זה נפלא. אני חושב שזקיפות הקומה הזאת - שבעיניי זכות הראשונים עליה ניתנת לרב עובדיה, שזקף את קומתם של בני עדות המזרח - היא זו שיכולה להוביל לטשטוש של הסטיגמות ושל תופעת הגזענות", הוא קובע.
"החברה הישראלית בכללה גזענית"
העיתונאית אריאלה שטרנבך, כתבת לענייני חרדים בחדשות 13, שחקרה את הנושא לאורך השנים, לא מופתעת מהשסע העדתי, אך מדגישה כי לא מדובר בתופעה שהיא בלעדית לחברה החרדית.
יש משפט נורא קשה בסרט: "האשכנזי היחיד שנחמי יכולה לקבל - זה סוג ג'". ככה זה עובד?
"לצערנו כן, אבל אם נסתכל על החברה כולה - הגזענות היא לא משהו שמאפיין דווקא את המגזר החרדי", היא מציינת. "זה שבשידוכים זה בא לידי ביטוי בצורה חדה יותר בציבור הזה – לא אומר שבחברה הישראלית אין את זה. ולא רק מהצד האשכנזי - יש מרוקאים שלא ירצו להתחתן עם עיראקים וכן הלאה.
"החברה כולה, באופן כללי, גזענית, ובחברה החרדית זה צף בעיקר בנושא השידוכים - וכן, זה מגיע למקומות קשים מאוד", היא אומרת ומשתפת: "אני זוכרת מקרה של חברה מהתיכון שהייתה מרוקאית ובת להורים גרושים, ואמרה לי בפשטות שהציעו לה בחור אשכנזי והיא לא יודעת למה. יש סוג של 'מחירון' לא כתוב של כמה את שווה. אז אם את ספרדייה זה פחות, ואם ההורים גרושים זה פחות, וילד מיוחד במשפחה זה פחות. ואגב, אותה חברה ביררה והסתבר בדיעבד שהבחור הזה הוא על כדורים פסיכיאטריים, ומדובר בבחורה זהב טהור, באמת. אז זה משהו שאנחנו מכירים, וזה מגיע למקומות קשים וכואבים".
שטרנבך מנסה להסביר את הרציונל העומד מאחורי העניין: "יש אולי משהו נכון ובריא בחיפוש אחרי מכנה משותף של אותו רקע ואותה תרבות", היא אומרת, "אני מניחה שההתאמה הזאת עוזרת ומקילה על הזוג הצעיר להתחיל את החיים המשותפים בצורה של התאמה ופחות פערים. ואגב, למה נערות ספרדיות רוצות ללמוד בסמינרים אשכנזיים? כי משם הן יוצאות לשידוכים, והדבר הראשון ששואלים עליהן זה 'באיזה סמינר היא למדה'. זה משפיע על השידוך שהן תקבלנה".
בחברה החרדית העדתיות מורגשת בהרבה נקודות בחיים, לא רק בשידוכים, אלא בסמינרים, בישיבות ואפילו בפוליטיקה.
"בחברה בישראל אנחנו מכירים הרבה משפחות לאורך השנים שלמשל שינו את שם המשפחה שלהן לשמות אשכנזיים, ואני מדברת על משפחות חילוניות לגמרי. כך שזה נוכח בחברה הישראלית כולה, לא רק במגזר החרדי".
אבל המקום שבו אולי הכי קיים שסע על רקע עדתי הוא בציבור החרדי.
"חד־משמעית. תראי, זה נובע גם מכך שזו חברה שאצלה הכול מאוד מוקפד. יש כללים ברורים ויש מסגרת. זאת אומרת שגם בתוך חסידות מסוימת הם יכולים לבדוק עד כמה המשפחה קרובה לאדמו"ר או מהו אילן היוחסין. זה חלק מהותי ממה שמאפיין את החברה החרדית".
להערכתך זה משהו שעתיד להשתנות, או שכך זה יישאר לעולם ועד?
"אני מאמינה שזה ישתנה, אך כמו הרבה דברים שמשתנים במגזר החרדי - הקצב הוא אחר. החברה החרדית תמיד איטית יותר מכולם בתהליכים שקורים בה. יחד עם זאת, אצל החרדים המודרניים שנמצאים בשוק העבודה וברשתות החברתיות זה כבר יותר מצוי, ואני מאמינה שהם יהיו הראשונים לשבור את הקרח".
הטרייטלר: https://youtu.be/w5O1MXQm4qA
***