עו"ד דורון ניר צבי
עו"ד דורון ניר צבייח"צ

הכותרת הפרובוקטיבית כביכול לא נועדה רק בכדי למשוך את עין הקורא ולגרום לו לעיין במאמר.

הכותרת הינה אמת פשוטה כפי שאסביר להלן, וגם אם כיום בשל 'דת הפוליטיקלי קורקט' אלה מילים שהס מלהזכיר, הרי שאעדיף להיות הילד שצועק "המלך עירום", אף אם יגנו אותי ויכנו אותי גזען בשל כך.

ולא על הערבים המתגוררים ביהודה ושומרון באתי לדבר, שכן לגבי דידם כבר הוכח החל מ-1987, עת פרצה האינתיפאדה הראשונה, שאין להם כל כוונה להשלים עם השלטון הישראלי או לחיות בדו-קיום עם יהודי הארץ.

באתי לדבר על הערבים אזרחי ישראל, אשר מלמדים אותנו לאורך השנים שדו-קיום עם היהודים לא נמצא ברשימת התוכניות שלהם לעתיד, וכי אין הם אלא סוס טרויאני שמחזיק בביטנו את הלוחמים שיחסלו אותנו מבפנים.

סוד גלוי הוא שלאורך השנים האחרונות ערביי ישראל מסלימים את החיכוך עם האוכלוסיה היהודית ודברים אשר בעבר נעשו בסתר נעשים היום בפומבי.

בכל פעם מחדש נשברים שיאים שמלמדים אותנו עד היכן עמוקה השנאה שלהם ליהודים ועד כמה אין אצלם השלמה עם היותה של מדינת ישראל מדינת הלאום היהודי. אחד השיאים שנשברו בשעתו היה בפעולות האיבה שנפתחו באוקטובר 2000, ולפני למעלה משנה נשבר שיא חדש בפעולות האיבה שהתלוו למבצע 'שומר חומות'.

בשנה האחרונה מתרבות יותר ויותר התלונות על הטרדות מיניות של בחורות יהודיות ע"י צעירים ערבים, עד כדי כך שבבאר שבע לדוגמא, וקל וחומר בערבים מעורבות, נשים מפחדות לצאת מביתן בשעות החשיכה, ולהסתובב בקניונים או במרכזי הערים.

האוכלוסיה הערבית צוברת נשק בלתי חוקי בכמויות שיכולות לחמש כמה חטיבות חי"ר. לצבירת נשק כזו אין תכלית זולת פתיחה במרי אזרחי. אז אמנם בהווה הערבים משתמשים בנשק זה בכדי לחסל חשבונות אחד עם השני, אך בעתיד הקרוב יופנו קנים אלה לעבר היהודים, וכל בר דעת מבין זאת.

לכל זאת אפשר להוסיף שערביי ישראל, ככלל, אינם נוטלים חלק בחובות האזרחיות של אזרחי המדינה, דוגמת שירות צבאי או לאומי/אזרחי, אך מאידך חלקם בפשע המאורגן, בגביית דמי החסות (פרוטקשן), בפשיעה החקלאית, בעבירות רכוש, בהצתות, בהעלמת מסים, בתאונות דרכים ובחובות הוצל"פ ועוד כהנה וכהנה, גדול לאין שיעור מחלקם באוכלוסיה.

לא לחינם, חברי כנסת מתונים, רגועים ושקולי דעת, דוגמת ישראל כץ ויואב גלנט, הזהירו לאחרונה את ערביי ישראל מפני חציית קווים אדומים, ואף איימו עליהם ב'נאכבה שנייה', לא פחות ולא יותר. כולם מבינים שרגעי ההכרעה מתקרבים, ושזה 'או אנחנו או הם'.

חשוב לציין, ולא מטעמי פרוטוקול בלבד, אלא מצד האמת, שאין כאן שום עניין גזעי שהרי עם אחינו הדרוזים למשל אין את הבעיות האלה והם אזרחים שווי זכויות וחובות.

כמו כן הבעיה היא לא עם הערבים כפרטים. כולנו נתקלים ביום-יום בערבים נחמדים וטובים, אם זה הרופא או האחות המסורה בבית החולים, ואם זה הרוקח או המוכר בחנות, פועל הבניין וכיוצ"ב. הבעיה היא עם הציבור בכללותו, ועם מנהיגיו, אשר יש להם מאוויים לאומיים, ושאיפה ל'מדינת כל אזרחיה', תוך חתירה תחת היותה של מדינת ישראל בגדר מדינת הלאום היהודי.

כאן גם המקום להזכיר שערביי ישראל מנסים כל העת לזלוג מכפריהם ועריהם אל ערים יהודיות, תוך ניסיון להופכן לערים מעורבות, על כל הבעייתיות שמתלווה לכך. עפולה, כרמיאל, מעלות ועוד ערים, כמו גם יישובים אקסלוסיביים כמו מיתר ולהבים (שם השמועה אומרת שכבר יש דרישה של הקהילה המוסלמית לבנות מסגד), הפכו יעד לכיבוש ע"י האוכלוסיה הערבית, ולצערנו הם קוצרים הצלחות יותר ויותר. הדבר היה יכול להיות לגיטימי במקצת, אם יהודי יכול היה לשכור דירה באום-אל-פאחם או להתגורר בטייבה, אך כולם יודעים שזה בלתי אפשרי.

הנה כי כן, מתקיים בנו מקרא מפורש: "וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם וְצָרֲרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם אֶעֱשֶׂה לָכֶם". (במדבר לג, נה-נו).

רגעי ההכרעה כאמור מתקרבים והולכים, וכדאי שנהיה מוכנים. ערביי ישראל מחכים להזדמנות הבאה לעלות עלינו, וכדרכם הם לא יתאפקו למרות שהתוצאות יכולות להיות הרות אסון עבורם. אין די במוכנות כלפי אוייבינו מבחוץ. יש להתכונן למלחמה של ממש עם הגייס החמישי שיושב בתוכנו ואשר במוקדם או במאוחר יקום עלינו לכלותינו.

יש לתקצב את מערכת הביטחון לשם כך, ולהקדים תרופה למכה הן ע"י פירוק האוכלוסיה הערבית מנשקה והן ע"י בניית משילות ביד של ברזל כלפי ערביי ישראל. כמו כן יש להכין תוכניות אופרטיביות לכיבוש הערים הערביות למקרה של פתיחת מרי אזרחי (במקרה הרע והצפוי), ולפעול לחקיקה מתאימה שלפיה אזרח שמואשם במרידה וחתרנות יגורש אל רצועת עזה (אין טעם למלא את בתי הכלא שלנו בעוד מאות פיות שצריך להאכיל). ומוטב שעה אחת קודם.