התחלה// נולד וגדל בבאר שבע של שנות החמישים. "גדלתי במשפחה אשכנזית ממוצעת, עם עוד אח, אבל בלי כלבים".
אבא// חיים פוגל ז"ל. עבד לפרנסתו במפעלי סדום, ובשלב מסוים עבד כסוכן אספקה לקיוסקים וחנויות. "החבר הכי טוב שהיה לי. חלקתי איתו הכול, אני חב לו את העובדה שאני מה שאני. במקומות שהיה צריך להעמיד אותי על מקומי או לתת לי את הדחיפה והכיוון הנכון – הוא תמיד היה שם בשביל לעשות את זה. כשהתבגרנו שנינו, הפכנו להיות החברים הכי טובים, והוא חסר לי מאוד".
אמא// דיצה פוגל (85). "אחת הנשים הכי חזקות בפוליטיקה ובמציאות הישראלית. כבר לא מתניידת בכוחות עצמה, לצערי הרב. היא עברה ניתוח להחלפת ברך שלא הצליח ומאז מרותקת לכיסא גלגלים. חדה כתער, חכמה, ערנית. כשבאתי לספר לה שאני מצטרף לעולם הפוליטי, אמרה לי 'אם זה מה שאתה חושב שנכון לעשות – אני איתך'. זה היה אחד החיזוקים הכי חשובים שקיבלתי".
שובב ומבריק// "הייתי תלמיד מבריק, אבל השובבות גברה על היכולת להבליט את ההברקה. בשלב מסוים של חיי הצעירים, ההורים שלי העדיפו להרחיק אותי מהחברה שלדעתם עשויה להוביל אותי למקומות לא טובים, ועברתי לשנות התיכון לקבוצת כנרת".
חקלאות בקיבוץ// את לימודי התיכון עשה בקיבוץ בית ירח, בית הספר של הקיבוצניקים בעמק הירדן. "למרות כישוריי הריאליים, נמשכתי ללמוד דווקא חקלאות. למדתי מיכון חקלאי ושאר הדברים שנוגעים לגידולי שדה". כשהגיע רגע הגיוס, נפרד מהקיבוץ וחזר להוריו בבאר שבע.
טס לתותחנים// בשנת 1975 התגייס לקורס טיס. אחרי שישה חודשים הבינו מפקדיו כי מדובר בבחור מוכשר, אבל פחות מתאים להיות טייס. "כנראה שבצדק". חיפוש זריז אחרי המקום שבו ניתן להתקדם לקורס קצינים במהירות הוביל אותו לתותחנים: "חברים הבטיחו שיש שם קידום מהיר ויציאות טובות, אז הלכתי לתותחנים", שם התקדם והגיע לתפקיד מ"פ.
חותם קבע// מאז שעלה על מדים, החל מסלול שבו פעם בכמה שנים הוא מתפתה מחדש להמשיך לתרום למען המדינה וחותם קבע, "למעט פרק זמן שבו השתחררתי והלכתי ללמוד משפטים כדי לבדוק את ההתאמה שלי לעולם האקדמיה. אחרי שנתיים באוניברסיטת תל אביב בפקולטה למשפטים החלטתי לחזור לצה"ל, ובזה סיימתי את הקריירה המשפטית שלי".
בקרת איכות// אחרי סיום פרק המשפטנות התגייס מחדש לשירות קבע, היישר לתפקיד סמג"ד. משם, במשך כעשרים שנה - החל משנת 1981 עד 2003 - שירת בקבע במגוון תפקידים, ובהם מפקד קורס קצינים של חיל התותחנים ומפקד יחידה מיוחדת בשם 'קלע דוד'.
מנצחים באש// אחרי שהשתחרר, עלה אצלו הרעיון להקים מערך חדש בשלושת הפיקודים הצבאיים. "פניתי לאלוף יואב גלנט והצעתי לו להקים את 'מרכז האש הפיקודי', דהיינו לקחת את כל אמצעי הירי והאלקטרוניקה למעט נשק קל וטנקים – ולרכז אותם יחד למקום אחד שאפשר להפעיל אותם, בצורה מותאמת לאויב ולמשימה. גלנט הרים את הכפפה. חזרתי למילואים בתנאי קבע למשך חצי שנה. ייסדנו את מרכז האש, ומאז אנחנו מנצחים רק באש. זה היה כל כך טוב עד שבעצם שכחו שצריך להמשיך לפתח את המאמצים הקרקעיים ביבשה, ובמקום זה מתרכזים רק באש".
מטמיע עתיד// בתור יועץ ארגוני בהשכלתו, בעל תואר שני בתחום, עבד כיועץ ארגוני לרשויות ולמפעלים גדולים. "תרמתי את יכולותיי בעיקר בתחום של הטמעת שינויים בארגונים שרוצים להקדים את העתיד, כולל עבודה בתור פרויקטור אצל חלק מהרשויות שעבדתי איתן". בשלב מסוים החליטה משפחתו לעזוב את הדרום ולהתמקם בצפון הארץ.
ראש הכפר// זמן קצר אחרי המעבר לצפון פנה אליו שר הפנים דאז מאיר שטרית והציע לו להיות ראש מועצה ממונה. כך במשך חמש שנים שימש בתפקיד ראש מועצת טובא זנגריה. "המקום לא כולו פשע, אבל הפשע מנהל אותו, לצערי הרב". במהלך הקדנציה בוצע לא פעם ירי לעבר הלשכה שלו, ואף נשרף רכבו האישי. "אם תלך מחר לטובא זנגריה ותשאל אותם מתי היו חמש השנים הכי טובות שלהם, אני מהמר שיאמרו שאלו היה חמש השנים בהן הייתי ראש המועצה. הם הרגישו שיש מישהו שעובד בשבילם ולא בשביל חמולה מסוימת. מהילדים בבתי הספר ועד המבוגרים בבית גיל הזהב".
365 ימים בשנה// בשנים האחרונות הוא משמש בין השאר מפקד יחידת חילוץ גולן. "מאז שנת 2010 התנדבתי להצטרף לחבורה הנפלאה הזאת, אנשים ש־365 ימים בשנה, כולל יום כיפור, מוכנים לעזוב הכול כדי להציל חיים ולסייע לאנשים במצוקה".
פרשן מבוקש// ניסיונו הצבאי הרב, כמו גם המצב הביטחוני הרעוע בדרום, הפכו אותו לפרשן צבאי מבוקש בכלי התקשורת. "השתחררתי בדרגת תת־אלוף והייתי שותף בהרבה תהליכים של הכנות למלחמה והכרת האויב. תמיד חשבתי שאנחנו לא תמיד באמת מנצלים את צדקתנו ואת כוחנו כדי להבטיח את המשך קיומו של העם היהודי בישראל. לכל מי שמתבלבל ושכח: המדינה הזאת ניתנה לעם היהודי. אם נמשיך להפקיר את המשילות ולא לממש את הריבונות, יכול להיות שבעוד עשרים או שלושים שנה, הילדים והנכדים שלי כבר לא יהיו פה. אני מאוד רוצה להעניק להם את האפשרות לחיות במדינה קצת יותר בטוחה ממה שאבא שלי נתן לי".
יוצא מהכורסה// פרט להיותו יועץ ארגוני, ניהל מכללת הייטק במשך שנתיים, אבל בעיקר היה עסוק במשפחה ובעבודה על הדוקטורט. כל זאת עד לאחרונה. "בחרתי לצאת מהכורסה הנוחה של פרשן ביטחוני ולא להמשיך לסבול את אוזלת היד של המנהיגות הארצית. להצטרף למגרש הלא סימפטי אך מחייב שנקרא פוליטיקה, ולנסות לשנות מציאות שאין הכרח שנחיה בה".
בלי ספקות// הוא בחר להצטרף למפלגת עוצמה יהודית. "זה המקום שבו יכולתי להביא לידי ביטוי את מה שאני מאמין בו. בלי ספקות, בלי פשרות ובלי ויתורים – רעיונות חדים וברורים לאן אנחנו רוצים להביא את מדינת ישראל. היו לי הרבה מאוד שיחות עם איתמר בן גביר, טלפונים לתוך הלילה, שיחות אישיות וקבוצתיות. התגלה לי שאיתמר שאני מכיר הוא לא איתמר שהתקשורת מנסה לצייר. שמח להיות חלק מהמשפחה הזאת שנקרא עוצמה יהודית. הייתי חייב לעצמי את הקדשת הזמן הזאת, לעשות קצת יותר ממה שעושים המנהיגים הנוכחיים וקצת יותר טוב".
החצי השני// ענת פוגל. השניים נישאו לאחר שנתיים של חברות. "בעלת עסק עצמאי, היא מלמדת את כל ילדי עם ישראל את סיפור הקמת המדינה דרך ריקודי עם". בנוסף, בשנים האחרונות הפכה להיות מדריכת טיולים. "חגגנו לא מזמן ארבעים שנות נישואין".
הנחת// שלושה בנים. ירון (40) נסע יחד עם אשתו לעשות תואר ראשון באוסטרליה ומאז הם שם. אמיר (36) מתגורר בקיבוץ אפיק ברמת הגולן. דור (33) הוא "אחד המצילים הטובים שיש בצפון".
אם זה לא היה המסלול// "אני מניח שהייתי מרצה באוניברסיטה. העולם הזה משך אותי תמיד ומושך אותי עד היום".
במגרש הביתי
בוקר טוב// קם יחסית מוקדם, כדי לנצל את השעות היפות של הבוקר. "יוצא יחד עם אשתי להליכה של שלושה קילומטרים. אם אני לבד, אני מצרף לכך גם אימון בחדר כושר. מיד אחר כך מטפח את הגינה ואת עצי הפרי בבוסתן שלנו. במקביל מנהל את יחידת החילוץ - דבר שגוזל ממני לא מעט, ויוצא לפחות לחילוץ אחד או שניים. בשנה האחרונה משקיע הרבה בכתיבת הצעת המחקר לעבודת הדוקטורט, קורא, לומד ומנסה להחכים".
פלייליסט// "אוהב לשמוע מוזיקה בעברית. בעיקר יהודה פוליקר, יגאל בשן, זוהר ארגוב, כוורת. אני מכיר את כל המילים, אוהב מאוד לשיר, אך זייפן לא קטן".
השבת שלי// "מהרגע שמגיע הריח של יום שישי בבוקר ועד מוצאי שבת – הזמן שלי מוקדש למשפחה. מהיום שהכרתי את אשתי ועד עצם היום הזה, ביום שישי אחרי ההליכה אנחנו אוכלים ארוחת בוקר, מתכוננים לשבת, מארחים את הילדים והנכדים, או נוסעים להתארח אצלם".
דמויות מופת// "דמויות של מנהיגים. משה רבנו – הייתי רוצה להיפגש איתו ולהבין מה הניע אותו, חוץ מהציווי האלוקי, לקחת את עם ישראל ולהוביל אותו. דוד בן־גוריון – אנחנו חבים לו המון. חבל שהמנהיגים של היום לא אמיצים מספיק כדי לקבל החלטות כמו שהוא קיבל. וכמובן, אבא שלי".
מפחיד אותי// "נחשים. גם החיה וגם אנשים שמתנהגים כנחשים".
משאלה// "מאוד הייתי רוצה לומר לנכדים שלי משפט שאבא שלי אמר לילדים שלי – שהם לא יצטרכו לשרת בצבא ונהיה מספיק חזקים עד אז כדי לגרום לאויבים שלנו להבין שהדרך היחידה לחיות לצידנו, היא לחיות בתנאים שלנו".
כשאהיה גדול// "מאוד רוצה לא להשתנות, להישאר אני. מקווה שאהיה מספיק חזק, גם בעולם החדש שאני הולך להיכנס אליו, להישאר מי שאני היום".
לתגובות: yosefpr@gmail.com
***
