בראיון לערוץ 7 מתייחס הרב פרופ' יצחק כהן להחלטתה של השופטת תמר בר אשר להכיר במתגיירות בית הדין הפרטי לגיור 'גיור כהלכה' כיהודיות לצורכי חוק השבות, ולהשלכותיה של החלטה זו.
הרב פרופ' כהן, מנהל אקדמי של הפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו, ומומחה לדיני משפחה, מסביר את הרקע להחלטה ולפולמוס הנוכחי: כידוע, הגיור הרשמי במדינת ישראל הוא הגיור של הרבנות הראשית. אך עם העלייה הגדולה מארצות חבר העמים בשנות התשעים התעוררה מצוקה עם עלייתם של רבים שאינם יהודים על פי ההלכה אך הם זכאים לעליה לישראל על פי חוק השבות. בעקבות כך הוקם מערך הגיור הממלכתי בראשו עמדו הרב רוזן והרב דרוקמן לאורך השנים.
עם חלוף השנים הוקמו מכוני גיור נוספים בהם אלה של החברה החרדית. במקביל הקימו גם הקהילות הרפורמיות והקונסרבטיביות מכוני גיור. אלה ואלה לא הוכרו רשמית על ידי הרבנות הראשית. לימים הגיעה לבג"ץ שאלת היחס למתגיירים שעברו את תהליך הלימוד במכון פרטי ישראלי, יצאו לשלב הגיור עצמו בקהילה רפורמית או קונסרבטיבית כלשהי בחו"ל ולאחר מכן חזרו לישראל על מנת להירשם במרשם האוכלוסין. המרשם סירב לבצע את הרישום שכן אלה לא עברו גיור אורתודוקסי, אך בג"ץ קבע שאין לקשור בין תוקפו של הליך הגיור להליך הרישום במרשם אוכלוסין. על פי החלטת בג"ץ על מרשם האוכלוסין לקבל גיורים שכאלה שהוגדרו כ'גיורי קפיצה' על שם ה"קפיצה" שקפצו המתגיירים לחו"ל על מנת לבצע את ההליך.
בהמשך הגיעו לבג"ץ מתגיירים שביצעו את הליך הגיור כולו בישראל וטענו שאין להפלות אותם לרעה ויש להכיר גם בהם כיהודים במרשם האוכלוסין. הרב כהן מציין כי הגיור הראשון שדובר בו היה גיור אורתודוקסי ולכן היה "קל" לבג"ץ להכשירו, אך משמעות ההחלטה הייתה מיטוט רעיון המחויבות לגיור הממלכתי הכפוף לרבנות הראשית. לאחר אישור הגיור האורתודוקסי החרדי לא היה ספק שהשלב הבא יהיה דרישה רפורמית וקונסרבטיבית להכיר גם בגיור שלהם.
עתירה זו הוגשה בשנת 2005 ונותרה תלויה לאורך כ-15 שנה של דחיות ודיונים חוזרים ונשנים שהגיעו למשרדים ממשלתיים כאלה ואחרים ונתלו בפירוקן והרכבתן של ממשלות לאורך השנים. לפני שנתיים בית המשפט העליון החליט שדי לו בהמתנה להכרעת הגורמים הרשמיים והוא נוטל את המושכות לידיו וקבע כי אם הייתה הכרה בגיור החרדי שאינו רשמי אין כל סיבה להפלות את הגיור הרפורמי או הקונסרבטיבי, ואכן אושרו גיורים אלה.
בדבריו מדגיש פרופ' כהן כי גיורים אלה לא נועדו רק לצורך מרשם האוכלוסין, אלא גם לצורך חוק השבות שמשמעותו דרמטית הרבה יותר גם בהיבט הזכויות האזרחיות הניתנות לעולה.
השופטת בר אשר בהחלטתה לא חידשה רבות אלא קבעה שגיור בתי הדין 'גיור כהלכה' נכלל גם הוא באותו היתר ואישרור שהתקבל בעבר. עוד מציין פרופ' כהן בדבריו כי בית המשפט ערך בהחלטתו הפרדה בין ההכרה לצורכי חוק השבות, חוק האזרחות ומרשם האוכלוסין, לבין ההכרה לצורכי נישואין שתישאר בידי הרבנות. הדבר מאפשר לרבנות לדרוש מהבאים להינשא לעבור גיור אורתודוקסי על מנת להתקבל לצרכי נישואין. אלא שהרחוב הישראלי אינו מבחין בין סוגי הרישומים השונים ולפיכך יראה בגיור הרפורמי והקונסרבטיבי גיור לכל דבר ועניין.
המתגיירים בגיורים הפרטיים, בין אם בבתי הדין החרדיים, בין אם ברפורמים ובין אם בבתי הדין של הרב סתיו, הרב אמסלם, הרב ריסקין או כל בית דין אחר, גיורם תקף לכל צורך אזרחי אך אינו מוכר ברבנות והדבר עלול לבוא לידי ביטוי כאשר יגיע לנישואין. בנקודה זו בג"ץ לא יוכל להתערב שכן כל עיסוקו הוא הפן האזרחי ולא הפן הדתי, שעל פי חוק נתון בידי הרבנות הראשית.
"בנושא הרבנות צריך להבין שללא גוף אחד שמרכז את כל הנושא סביבו יהיה פיצול בעם היהודי, מי יכול להתחתן ומי לא. מי שמתגייר כיום בגיור פרטי צריך לדעת שהוא צפוי אולי לתקלה כשיגיע לנישואין ברבנות הראשית".