קריאה מעמיקה של תוכנית 'חוק וצדק' של מפלגת 'הציונות הדתית' מובילה למסקנה: הבנת הדברים נכונה, אך בלי תיעדוף נכון אין סיכוי שדבר אחד ממנה יקרה. ראשית אקדים ואומר, מרענן לקרוא תכנית עבודה מסודרת שמפרסמת מפלגה כל שהיא. ואני בכוונה משתמש במושג "תכנית" ולא "מצע", כי בהחלט לא מדובר בסיסמאות גרידא, המבקשות לייצר תחושה מזויפת של עשייה אלא אכן יש פה חומר רציני. מה שהתכנית לא שמה על השולחן לדעתי, וחבל שכך, הוא מדרג ברור של מה צריך לעשות קודם ומדוע. העובדה שתכנית העבודה לא מתחילה עם הדגשה ברורה שקודם כל חייבים להעביר פסקת התגברות ברוב רגיל, כתנאי לכל דבר אחר שיש לדרוש היא פספוס. מוזכרת פסקת התגברות בתוך חוק יסוד בתכנית, אבל היא לא מסומנת כדבר הראשון והתנאי היסודי לכל השאר. זו טעות. הציבור ובוודאי נבחריו, חייבים להבין ששום תיקון, שום חוק, שום תקנה משמעותית לא יעברו לפני כן ולו מפני ששופטי בג"ץ יתנגדו. הלא זה מה שנקרא מבחן בג"ץ. יש שיאמרו כי לא נכון להקדים דיונים כאלה לימים של טרום בחירות ובוודאי לא בערב בחירות, אבל מדובר בנייר רציני המהווה בין היתר גם קריאת כיוון ציבורית. לא רק לתומכי המחנה הלאומי הרוצים להבטיח את קיומה של ישראל כמדינה יהודית, אלא גם כאלה שפשוט רוצים לחיות במדינה מתוקנת באופן כללי. כל אדם הרי רוצה לחיות במדינה שאינה נשלטת על ידי קליקה משפטית של חבורת נאורים בעיני עצמם. מה שכן כתוב בתוכנית על פסקת ההתגברות וטוב שכך, הוא שהתכנית קובעת ששופטי בג"ץ יוכלו לפסול חוק רק במידה וכל השופטים החליטו זאת בפה אחד. אך עדיין ניתן יהיה להתגבר ברוב רגיל על הפסילה ולא ברוב מיוחד. יש לזכור שהממשלה הנוכחית הצליחה להעביר כל מה שרצתה ללא התערבות בית המשפט העליון (לדוגמא מינויי מקורבים (בעלה של שר איכות הסביבה ליור מכון הרצל), מינוי רמטכ"ל ערב בחירות, הסכם דרמטי עם לבנון תוך וויתור על אדמות לאום ועוד דברים רבים. כל אלו יכלו להתרחש כי מדובר באותה הגילדה, אבל תומכי ישראל כמדינה יהודית, לעולם לא יקבלו כזה יחס. להיפך. ולכן רק חקיקה תוכל לעשות זאת. וגם זה לא יקרה ללא העברת פסקת התגברות תחילה. מתן פלג הוא יו''ר תנועת אם תרצו
