בתקופה האחרונה אנחנו עדים לגל טרור ערבי שגואה ומרים ראש. ואנחנו צריכים לשאול את עצמנו "מה עושים?". הרי להשלים עם המציאות ולחכות שהמצב רק יתדרדר זאת אופציה די גרועה אם יורשה לי לשפוט.
הפתרון לא אצל צה"ל ולא אצל המשטרה. יש הרבה סיבות, בשורה התחתונה הם פשוט לא פותרים את הבעיה.
אתם יודעים איפה הפתרון? שניה אני לא רוצה שתהיו במתח. מיד אכתוב.
אם היום מחבל זורק אבנים על רכב, הרכב ממשיך בנסיעה בין אם המחבל פגע ובין אם לא, אלא אם כן הנהג איבד שליטה ועשה תאונה. זה טבעי, מי רוצה להשאר בזירה, הנהג רוצה להתרחק כמה שיותר כדי לצאת מכלל סכנה.
המחבל שזרק את האבן ימשיך לעמוד שם ולזרוק. למה לא הרי? נניח שהנהג שלנו הוא אזרח טוב, אז הוא מיד מתקשר לדווח על זריקת האבנים למשטרה או למוקד החירום האזורי.
זה נשמע ככה בערך:
נהג: הלו זרקו עלי אבנים!
מוקדנית (מנומנמת): הלו איפה אתה? אתה פה?
נהג: פופופולופופו
מוקדנית(עדיין מנומנת): צחוקים אה, שלחנו חיילים למקום. אתה יכול להמשיך בנסיעה?
נהג: כן, רק פגעו לי בפח.
מוקדנית: תיסע לתחנת משטרה להגיש תלונה, כדי לקבל כסף ממס רכוש. אחרי שתשרוף יומיים.
אגב, מישהו נפצע?
נהג: לא, לא נפצעתי.
מוקדנית: תודה ויום טוב.
אותו נהג שהוא אזרח טאטאל'ה יקבל בחזרה סדרה של 7 שיחות טלפון מגופים שונים: קב"ט, מד"א, משטרה, עוד פעם מוקד, קבר רחל ויחידת הצוללנים של זק"א.
כולם ישאלו אותו את אותן שאלות: איפה זה קרה? אתה יכול להמשיך לנסוע? נפצעת? חלית? הדליקו את הנר!
עד שנשבר לנהג והוא מפסיק לענות.
בינתיים הצבא שולח "כח" למקום הדיווח. בינתיים המחבלים יכלו להמשיך לזרוק עוד הרבה הרבה אבנים.ברגע שהג'יפ של הצבא נראה באופק, המחבלים הולכים הביתה ונסגר הארוע מבחינתם, עד הפעם הבאה.
החיילים (מנומנמים) מגיעים, רואים שאין אף אחד, מעבירים דיווח למפקד שאין מחבלים והם "פותחים בסריקות", מסתובבים ברדיוס של ה-100 מטר מהכביש (במקרה הטוב) ומקפלים את הארוע.
שוטרים לעולם לא יגיעו לזירה. המחבלים לעולם לא ייעצרו. גם אם קרה נס והמחבלים נעצרו, בית המשפט ישחרר אותו עוד באותו היום.
ופה תיארתי מקרה של זריקת אבנים עם פגיעת פח. שום סיכוי שזה יופיע בחדשות. לדעתי, אפילו בקבוצות נייעס של הדיווחים הפסיקו לדווח על כאלה, אלא רק מנזק שמשות ומעלה.
ככה השטח מגיע למצב שהמחבלים פשוט זורקים אבנים יום יום כל היום. הם יכולים לפספס, אבל הם יכולים גם לפגוע. פגיעה בפח (בלי סוף), פגיעה בשמשות (בלי סוף), פגיעה בתינוק בתוך הרכב (כך נרצח התינוק יהודה שהם הי"ד), פגיעה בנהג שמאבד שליטה ומתהפך (כך נרצחו אשר פלמר ובנו התינוק יהונתן הי"ד), או אפילו בלי פגיעה ממש ברכב, אלא רק הפחדה שתגרום לאיבוד שליטה ולתאונה קטלנית (כך נרצחה הדס תפוחי הי"ד).
המערכת, יעני מדינת ישראל, לא פותרת את הבעיה. במקרה של אשר פלמר המשטרה מיהרה להוציא הודעה שהוא עשה תאונה כי הוא נסע במהירות מופרזת.
אז איפה הפתרון? הפתרון הוא לצאת ולהפגין על כל זריקת אבן. בין אם היתה פגיעה ובין אם לא. בין אם היו נפגעים ובין אם לא.
איך אני יודע שזה עובד? כי בלוד בשומר החומות המדינה עמדה בחוסר אונים מול מאות מחבלים ערבים ישראלים, מתודלקים מהסתה של התנועה האסלאמית, שפרעו בערי ישראל, והמדינה לא עשתה כלום. כלום כלום כלום.
אז הגיעו אזרחים. מכל מיני מקומות הגיעו אזרחים שהבינו שהמדינה על כל זרועותיה לא עובדת, ופעלו בשטח.
פשוט היו. ואז המדינה נכנסה לפעולה ועוד איך חחחחחח. פתאום ראיתם מה זה כח, מה זו עוצמה.
למדינה לא אכפת אם אזרחים נפגעו או לא, אבל מאוד אכפת למדינה אם יגידו שהיא חלשה. זה מעליב אותה.
הפתרון הוא לצאת ולהפגין.מכי זה הדבר היחיד שמזיז את המערכת. יש שני סוגי של הפגנות: הפגנה ספונטנית והפגנה מאורגנת.
נתחיל מהמאורגנת. יותר מתאימה לבעלבתים, אמהות וילדים ושאר ירקות. יוצא פרסום: "עקב ריבוי הפיגועים בגזרה, מחר בשעה 20:30 הפגנה בצומת כך וכך". הצבא והמשטרה מגיעים בכוחות גדולים. התושבים מגיעים. גם התושבים וגם כוחות הבטחון די משתעממים ורק מחכים שזה ייגמר. זה יכול להיות בשילוב של תפילה כלשהי, אז זה ייארך כאורך התפילה.
על פי רוב, הפגנות כאלו לא יתפתחו לאלימות משטרתית ומעצרים. לפעמים הצבא יחסום את הציר לערבים כל זמן ההפגנה, אבל לרוב גם את זה לא. מטבע הדברים, הפגנות כאלו תהינה גדולות יותר גם בגלל הפרסום מראש אבל בעיקר בגלל שיותר קל לאנשים להגיע להפגנה בסגנון הזה. ההפגנות האלו, חשובות ומשמעותיות מאוד, למרות שזה נשמע שלא. תזכרו: המדינה נעלבת כשמראים לה שהיא חלשה.
ויש את הסוג השני של ההפגנות, הפגנה ספונטנית. ככה זה עובד. זוכרים את הנהג שלנו ממקודם שחטף אבן והמשיך בנסיעה ועשה את הטעות של לדווח למוקד?
אז נניח שאותו אזרח הוא לא אהבל.
נניח שברגע שהוא חוטף אבן הוא פשוט עוצר.
יוצא מהאוטו, ורודף אחרי המחבלים.
הוא לא צריך מקל, או רובה או טיל טאו.
הוא רק צריך לרוץ לכיוון שלהם 5 מטר, והם כבר טסים הביתה שלהם ומתחבאים מתחת למזרון.
ואז הוא חוזר לעמוד ליד האוטו ומתקשר לדווח. אבל כאן הקאצ'. הוא לא מתקשר לדווח לצוללנים של זק"א, הוא מתקשר לחברים שלו, או פשוט שולח ווצאפ, "שלום חברים, עכשיו מחבלים זרקו עלי אבנים בכביש 72938 ליד הפניה למאחז "מקדשי המקדש" מאאתיים מטר מהכיכר של כפר המחבלים ג'יזעאווייה, אני נשאר כאן, אשמח אם חברים יצטרפו אלי כאן למחאה ספונטנית".
ראיתי בעיניים שלי, אחרי 2-3 הפגנות כאלו "ותשקוט הארץ 40 שנה" למשך שבועיים. גם הערבים בהלם, הם לא מכירים מציאות כזאת. וגם הצבא לא אוהב את זה, אז הוא פשוט מתחיל לפעול כדי שזה לא יקרה.
צאו מזה, זה לא ייגמר עד שלא נשים לזה סוף.