האנשים שמותירים את הרמטכ"ל ואת מח"ט גבעתי בלי גיבוי ומכריזים שיבקשו הבהרות על דבריהם ומעשיהם בקבינט, עוד מטיפים על לתת גב לצה"ל?
כמה עצוב שדבריו הנכוחים של הרמטכ"ל: "להילחם ולהישאר בני אדם, לנצח ולהישאר בני אדם", לא מקבלים תמיכה וגיבוי מצד כל מי שמבקש להנהיג את הממשלה הבאה.
הסיפור הוא לא הלוחמים עצמם והעליהום עליהם מיותר בעיני. מדובר בצעירים שבחרו לשרת כלוחמים, להגן על המדינה וכשלו במקרה הזה. השירות הכל כך מסוכן ומסובך בחברון, הקיצונים מכאן והקיצונים מכאן – מאתגרים את מיטב לוחמינו כל יום מחדש. בתוך סיטואציה קשה, בעיר מורכבת ונפיצה, וכנראה גם אחרי הקנטות של אותם מפגינים הם הגיבו בצורה כושלת הן חוקית והן ערכית. אךלא צריך לסקול אותם באבנים מטאפוריות. הם כשלו, יענשו ועדיין יהיו חיילים שלנו. לא עליהם אני מבקש להתגולל. ובוודאי שלבי יוצא אל הוריהם.
הסיפור הוא השתיקה המבישה והמאכזבת של חלקים בממשלה המתגבשת והתמיכה הלא כל כך מרומזת של מי בתוכם בלוחם המכה. הימים האחרונים מבהירים היטב מי הם אלה שאינם מעניקים גיבוי לצה"ל ולמפקדיו.
במקום לנקוט בעמדה ערכית ומקצועית ברורה ולתת גיבוי לכל דרגי הפיקוד בצה"ל אשר תמימי דעים שמדובר בכשל חמור, בוחרת הנהגת הממשלה הצפויה בהתנהלות פופוליסטית שמפרקת את הממלכתיות. במקום להגיד שאמנם יתכן שלסרטון שכולנו ראינו קדמה התנהגות לא ראויה של המפגינים ויש לתחקר ולטפל בזה ולהבהיר כי כל מי שיפגע בחיילי צה"ל יענש. אך אין דבר שמצדיק הנחתת אגרוף לפניו של מפגין ישראלי לא חמוש אשר שוכב על הקרקע, נקודה - הם בוחרים להתפתל. במקום להגיד שאנו מצפים מחיילינו להתנהגות בסטנדרט גבוה הרבה יותר - הם בוחרים ללכת מסביב.
הסטנדרט המצופה מחיילינו גבוה ואסור להוריד אותו, גם אם קשה. לשמחתי, רובם המוחלט של חיילי צה"ל עומדים בו כל יום מחדש. הם לוחמים באויב, אך שומרים על קור רוח ואנושיות. הם הגאווה שלנו, הם הכלל ואותו לוחם הוא היוצא מן הכלל. וכדי שהמקרה בחברון ישאר חריג ויוצא דופן, צריך להגיב באופן ברור וחד משמעי כלפיו.
בשולי הדברים, עוד הערה אחת: ראיתי שהיו שתלו ברמיזה את ההתנהגות המבישה, בכך שיש היום הרבה קצינים חובשי כיפה בדרג הלוחם. חשבתי תמיד שספורט ספירת הכיפות בקרב הציונות הדתית כמקור לגאווה הוא טעות, ואין לקשור בין הכיפה לבין התקדמות. ואני בוודאי חושב שיש משהו מופרך ובזוי בספירת הכיפות ההפוכה – כאילו התנהגות אלימה של לוחם גבעתי קשורה בזהות הדתית של מי ממפקדיו.
אני מכיר היטב את מח"ט גבעתי אליעד מואטי. הוא חבר קרוב עוד מימי השירות המשותף שלנו בצוותים מקבילים. מדובר בלוחם עז נפש, מסור וערכי מן המעלה הראשונה. אני גם מכיר ומוקיר באופן העמוק ביותר את מפקד אוגדת איו"ש אבי בלוט. שניהם מפקדים מעולים, שגם חובשים כיפה. אני סומך עליהם באופן מוחלט גם מקצועית וגם ערכית.
גיבוי לצה"ל פירושו גיבוי לרמטכ"ל ולמפקדים הבכירים, שמקפידים על העמדה הערכית, החוקית והמקצועית הנדרשת מכל בי שבוחר לשרת בצה"ל. וגם במקרה הזה – שקט הוא רפש.