קראתי בחיי עשרות אלפי ספרים, לא פחות. מצאתי שלפעמים אתה קורא ספר של 300 עמודים ויוצא ממנו עם משפט אחד שמשנה לך משהו בחשיבה. ספר של 40 אלף מילים, וכל מה שלקחת ממנו הם כמה מילים בודדות. סינון וזיקוק ספרותי, יהיה מי שיאמר.
צ'ארלס לֶמְבּ אמר פעם: "לא רבים הם הקולות בחיים, שמעוררים בנו עניין יותר מנקישה בדלת"
תדמיינו רגע סיטואציה; אתם יושבים בבית בסלון, במטבח, עסוקים. לבד או עם כולם יחד. פתאום, מישהו מקיש בדלת. מרגע זה לא יעניין אֶתְכֶם כלום, מלבד המחשבה, מי מקיש בדלת. בשורות טובות? בשורות רעות? הודעה על אסו ? פרחים? הוצאה לפועל? הודעה על זכיה? טעות? מי מבקש אֶתְכֶם?
ברגע הזה שמישהו מקיש בדלת, אתם לא חוזרים לעיסוקכם עד אשר התברר מי שם. תחשבו על הרגע הזה. אתם מבינים על מה אני מדבר.
איזו תפיסה גאונית של רגע, של צ'ארלס לֶמְבּ. "לא רבים הם הקולות בחיים שמעוררים בנו עניין יותר מנקישה בדלת".
אנחנו שומעים הרבה קולות וצלילים; מכוניות, אופנועים, כלב נובח, שכן ממלמל, צופר, רדיו, טלוויזיה - אבל נקישה בדלת?
מה יש ברגע הזה של נקישה בדלת? תשומת לב. משהו או מישהו גנבו את תשומת הלב שלנו. לא משנה מה קרה עד הנקישה בדלת, באותו רגע ממש מישהו גנב את תשומת הלב שלכם.
קצת פחות מ-200 שנים אחרי שצ'ארלס לֶמְבּ נפטר, תשומת לב הפכה להיות הסחורה הכי מבוקשת.
אנחנו כל הזמן עסוקים במשהו, וחֲבָרוֹת מכל העולם מנסות ללכוד את תשומת הלב שלנו, על-מנת שאולי נקנה מהם משהו.
אתה יושב בשיחה עם חבר או מול תכנית טלוויזיה ופתאום התראת וואטסאפ או פייסבוק או אינסטגרם או מייל...
תשומת לב.
מה קורה מאחורי "הדפיקה בדלת" שואל צביקה ברגמן – המוח הבעלים של הפודקאסט בורסה והשקעות ?הצליל של הודעת הוואטסאפ או ההתראה של הפייסבוק? הפתעה. סקרנות. העולם. בשורה. טובה או פחות טובה. משהו שאנחנו לא יודעים מי הוא או מה הוא. משהו שמגרה לנו את הסקרנות והופך ב-90 אחוז מהמקרים, לדבר הרלבנטי שאנחנו חייבים לדעת עכשיו.
עכשיו התפקיד של חֲבָרוֹת כמו גוגל, פייסבוק, אמזון וכדומה, הוא לדאוג שלא נתאכזב מתשומת הלב שהם יצרו. הם רוצים שנתרגש ונגיב, ונקבל הודעה שתעניין אותנו - כך הם יוכלו לשלוט בתשומת הלב שלנו מעתה ואילך.
לצורך זה צריך ללמוד אותנו כדי לדעת מה לספק לנו ...
מה עושות גוגל ופייסבוק, נטפליקס, אמזון וספוטיפיי כדי ללמוד אותנו ולא לאכזב אותנו? לומדות אותנו. גוגל, פייסבוק, אמזון, עליבאבא לומדות אותנו ולומדות מה אנחנו אוהבים.
אט אט הן אוספות פיסות מידע עלינו עד שהן מרכיבות את הפאזל שהוא העולם שטוב ונעים לנו בו. אנחנו מעשירים אותם בידע על עצמנו בכל תנועה באתרים שלהם, ומוסרים להם את הידע הכי סודי שלנו; ההעדפות, הנטיות, התחביבים, התאוות - הכל.
ואז שאנחנו הולכים אצל האתרים הללו כדי לחקור את היקום הווירטואלי, יוצא בעצם שהם חוקרים אותנו. הצייד הופך לניצוד. החֲבָרוֹת הללו יודעות מה אנחנו אוהבים והן מספקות את תשומת הלב שלנו, ואנחנו מצדנו נשארים אצלן. אותה דפיקה בדלת, עליה כתב צ'ארלס לֶמְבּ לפני 200 שנים, מחכה לנו בְּכֹל ציוץ, התראה והודעה. אנחנו נמשכים פעם אחר פעם לצלילים ונותנים את תשומת הלב שלנו, ויחד איתה את הזמן שלנו והעיניים שלנו, ואז צדים אותנו ומוכרים לנו כל מה שאנחנו אוהבים. מלכודת מושלמת.
אין עונג גדול יותר לאדם מלשמוע אדם שחושב כמוהו. איש ימין נהנה לשמוע איש ימין, ומתרגז לשמוע איש שמאל. איש שמאל נהנה לשמוע איש שמאל, ומתעצבן לשמוע איש ימין. אדם שמאמין בקריפטו אוהב לשמוע משקיעים שמאמינים בקריפטו. ואלה שמאמינים ומושקעים בקריפטו, שונאים לשמוע את המלגלגים על הקריפטו הטוענים שהוא בועה.
וככה לאט לאט, כשהחֲבָרוֹת ששולטות ברשתות החברתיות לוכדות את תשומת ליבנו ויודעות כבר מה אנחנו אוהבים, הן מספקות לנו גם מידע שאנחנו אוהבים, ונדמה לנו שכל העולם אִתָּנוּ. ואם כל העולם אִתָּנוּ, זה מעיד על כך שאנחנו חושבים נכון, וכשכמות הקונפליקטים שלנו יורדת המוח פנוי בשמחה לעסקים שלהם. למכירות. לפתע כל מי שלא חושב כמונו נשמע הזוי, כי החברים שלנו בפייסבוק חושבים כמונו, אנחנו רואים את זה בפיד שלנו. זו עובדה.....
התחלנו לחשוב אותו דבר ובעצם הפסקנו לחשוב בכלל.
צביקה ברגמן - המוח שחיבר והוציא לאור כבר 70 ספרים בתחום ההשקעות שתורגמו לאנגלית וסינית אומר, קחו למשל את נושא ההחלטות אחרונות של הממשל בסין והמניות שירדו בעקבות החלטות הממשל.
קראתי כתבות רבות, וכולן דיברו ומדברות באותה שפה כאילו מישהו עשה "העתק-הדבק". מאחר והכתבות הללו מחלחלות למטה, למשקיעים במניות בכלל ובמניות הסיניות בפרט, אז הקונצנזוס שנוצר הוא שהמניות הסיניות מסוכנות, וזהו.
כלומר ראיתי שפתאום יש כאן רק דעה אחת שמקודמת. נכונה? לא נכונה? רק הֶעָתִיד יאמר.
אז יצאתי לבדוק, האם תם עידן ההשקעות במניות הסיניות. הלכתי לבחון את ההחלטות של הממשל הסיני הקשורות לשוק ההון, ומצאתי כמה בקיעים בקונצנזוס.
ראשית, הממשל הסיני הוא משטר קומוניסטי והוא נוהג בצורה אחרת מזו שאנו מורגלים. אנחנו בישראל דווקא יכולים להבין, שבכל אזור וסביבה יש התנהגויות שונות, כי התקבצו לכאן עולים מכל העולם, וכבר ראינו הכל - החל מסבתות שגרות שנים בסלון, דרך אכילה בידיים, יריות באוויר בחתונות ושבירת צלחות כחלק מהאירוע, אכילה של דגים חריפים שעשן יוצא לך מהאוזניים או דגים מתוקים כמו ממתקים.
אנחנו יודעים שיש מנהגים שונים. מי שגדל באזור אחד בארצות הברית אולי היה מביט על האנשים פה וחושב שהם משוגעים, אבל אנחנו למדנו שזה חלק מהתרבות.
כלומר הסינים, כחלק מהמשטר והתרבות בארצם, נוהגים בצורה שונה מהמערב ואפשר להבין. עכשיו, מה הסינים עשו לעליבאבא? הם עצרו את הנפקת הפינטק "אנט" הענקית, כדי לשלוט בשוק הפיננסי, וביקשו רגולציה. מניית עליבאבא ירדה, והמשקיעים צעקו "קומוניזם" בעיקר כי זה הרס להם את ההשקעה. זה נכון, אבל אם נחשוב קצת, גם פה משקיעים צועקים שהחמצן של המדינה נמצא בבנקים והיו רוצים שמישהו יעשה איזו רפורמה טובה, יפזר את הכוח של המונופולים ויפרק את קבוצות השליטה. ואם היה גם ראש ממשלה אמיץ שהיה עושה את זה, הוא דווקא היה מקבל מחיאות כפיים.
אז אולי הדרך שבה עשו זאת הסינים נראית לנו אגרסיבית, אבל המטרה הייתה לטובת העם.
מה היינו אומרים אם הסינים היו מטילים עכשיו מס על משקיעי נדל"ן? היינו צועקים "קומוניזם", אבל דווקא המיסוי של משקיעי נדל"ן קורה בישראל, כולל מגבלות על נטילת משכנתאות לרכישת דירה שניה. ולמי שאין דירה זה נראה הגיוני ובכלל לא קומוניזם...
אצלנו החליטו להעלות את גיל הפרישה לנשים, כי אין כסף בקופות הפנסיה.
החליטו להטיל מס על כוסות חד-פעמיות שאתם שותים בהן מים וקפה.
החליטו לייבא סחורה חקלאית, ובכך זה יפגע בחקלאים.
החליט לעשות רפורמה בבנקאות.
ועוד הרבה החלטות שבקלות אפשר לומר עליהן שהן "סיניות", אבל עבור חלקנו הן טובות.
אם הייתם משקיעים בחברה סינית בתחום החקלאות, וממשלת סין היתה מחליטה לפתוח שם את האפשרות ליבוא תוצרת חקלאית ולייבא סחורות, המניות שלכם היו מתרסקות...
ובעברו השני של העולם בארצות הברית, ממש בימים אלה נערכים שימועים לגוגל, אמזון ופייסבוק. הממשל בכלל רוצה לפרק את וואטסאפ ואינסטגרם מפייסבוק, להקטין את הכוח של גוגל ושל אמזון ששולטות בשווקים, והעולם לא מזדעק... כלומר כשארצות הברית מבקשת לפרק ענקיות ששולטות בחיים שלנו זה בסדר, אבל כשהסינים רוצים למנוע מחברה מלהגיע לשליטה כזו בחיי האזרחים, כפי שגוגל ופייסבוק שולטות - אז זה לא בסדר...
מה עוד עשו הסינים? הם החליטו שחֲבָרוֹת שקמו למטרות לימודיות יהפכו למלכ"רים, כלומר למוסדות ללא כוונת רווח, והמניות שלהן התרסקו. למשקיעים זה נורא, אני מסכים, אבל לעם?
אנחנו לא היינו מוכנים שכל מוסדות הלימוד במדינה פה יהיו בחינם? לא היינו רוצים אפשרות שסטודנטים לא יצטרכו לדווש בוולט ולשטוף כלים, כדי לשלם שכר לימוד? המטרה של הסינים טובה. הדרך היא למעשה עדות. אגרסיבית, שונה, אבל למערב יש את החוקים שלו, ולמזרח יש את שלו.
לא מזמן היתה החלטה להצר את צעדי חברת גיימינג בסין, ולא לאפשר לילדים מתחת לגיל 12 לשחק במשחקי מחשב. המניות ירדו והמשקיעים זעקו... נכון, זה כאב בכיס למי שהחזיק המניות, אבל ההחלטה רעה? הלוואי שאצלנו הילדים היו פחות תקועים במשחקי מחשב הממכרים, וקוראים יותר ספרים. לדעתי, מבחינת העם והנוער אלה החלטות מבורכות שמשלימות זו את זו. פחות אופיום רוחני בדמות משחקי מחשב ממכרים, ויותר לימודים חינם להתפתחות.
הדרך של הסינים שונה - אבל המטרות לא רעות בכלל.
מה שאני בא לומר זה, שמרוב שהתחלנו לחשוב בעדרים ולינוק את אותו מידע, אנחנו מיד מסכימים על הכל ומפסיקים לחשוב.
אני רוצה לתת זווית אחרת על השקעות
רוצים ללמוד עוד? לפתוח את הראש? אתם מוזמנים להנות מהפודקאסט "בורסה והשקעות " של צביקה ברגמן – המוח בכל הפלטפורמות הקיימות. הפודקאסט שכבש את ספוטיפיי עם כמעט 2 מיליון הורדות. פודקאסט על בורסה ועסקים וחוכמה.
קישורים גם באתר סודות או חפשו בגוגל פודקאסט בורסה והשקעות