בימים האחרונים נחשפתי ליוזמות שונות בתוך הציבור החרדי, שקוראות לנבחרי הציבור שלנו להוביל לנסיגה מהרפורמה במערכת המשפט בכדי "להרגיע את הרוחות", ומחשש פן יבולע לנו כתוצאה מזעמם של מתנגדי הרפורמה. יש מי שמרחיקים לכת ומציגים טיעונים שונים לפיהם הרפורמה המבורכת במערכת המשפט תסב נזק לציבור החרדי.
באחת מהקריאות הללו נטען: "כשהמדינה מתרסקת ובוערת מרוב קיטוב, וכאשר התוצאה של התקבלות הרפורמה והתקבעותה ממילא לא באמת תיטיב עם חיינו כאן, וכאשר מנגד ניצבים אנשים שתרמו דבר או שניים למדינה המרגישים שיותר אין להם מה לחפש כאן אם הרפורמה עוברת במתכונתה המקורית - האם לא נכון יותר שמגזרית נאמר ליריב לוין וליאיר גולן: "בבקשה תסתדרו ביניכם, אנחנו לא צד בעניין?".
ובכן, התשובה לכך נחלקת לשניים. ראשית, אין כל ספק שמרכיבי הרפורמה עשויים בסבירות גבוהה לשפר את היחס המשפטי לציבור החרדי ולערכיו, בטח בהשוואה למצב שהתקבע כאן בעשרות השנים האחרונות, כאשר ציבור שומרי התורה והמצוות ונושאים שבציפור הנפש שלו נדרסו פעם אחר פעם בידי שופטי בג"צ. ריסון האקטיביזם השיפוטי ישים קץ לניסיונות בג"צ לשנות את אורחות חיינו ולכפות עלינו את השקפותיו.
שנית, וזה החלק החשוב יותר: למעשה, ההפגנות הן כיסוי לחרדה עמוקה בחוגי השמאל. מאחורי הזעקות על 'קץ הדמוקרטיה', מסתתר הפחד מפני קץ הדמוגרפיה. זה לא סוד: רבים ממובילי המחאה נגד הרפורמה, מודים בפה מלא שצריך לבצע תיקונים במערכת המשפט. גם הם יודעים שבית המשפט העליון חורג מסמכויותיו ומאבד את שארית האמון בו.
אלא שהם חוששים לעתידה של המדינה כפי שהם הכירו אותה. מקנן בהם חשש שהרפורמה תאיץ תהליך מבורך שמתרחש בישראל בשנים האחרונות, במסגרתו עם ישראל מתחבר לשורשיו ומעמיק את הקשר שלו לדרך ישראל סבא.
הם רואים בעיניים כלות כיצד מדינת ישראל הופכת מיום ליום ליהודית יותר, דתית וחרדית יותר. בד בבד, העם בישראל שובר ימינה בהשקפותיו ומבין כי השמאל הוליך אותו שולל. וזה מתסכל אותם. הם מסרבים להשלים עם השינוי העצום שמתחולל במדינה לאור הריבוי הטבעי בציבור האמוני וההתפכחות הכללית שמשנה את התמונה לחלוטין.
המטרה האמיתית שלהם בהפגנות הזעם, בקריאות לסרבנות ולמרי אזרחי, כמו גם בפעילות האנרכיסטית שצוברת תאוצה, היא לבלום את התייהדותה של המדינה. התחרדותה של המדינה מהווה עבורם מקור לדאגה ומוציאה אותם לרחובות בהמוניהם. זו גם הסיבה לכך שהם מכוונים את האש לעבר הציבור החרדי ויוצאים להפגנות מתגרות בבני-ברק.
מול התחושות הללו, נדרשת הסברה רחבה ומלחמה עיקשת בחומות הפחד. חשוב להבהיר מעל לכל במה שלא באנו חלילה לכפות עליהם את אמונתנו. בין המפגינים, ישנם רבים שאינם מכירים כלל את הציבור החרדי והמעט שידוע להם אודות החרדים מגיע מכלי התקשורת, שלרוב עוינים באופן שיטתי את חובשי הכיפות השחורות ומציגים את אורחות חיינו בצורה מעוותת ומגמתית.
לאור העובדה הזו, קשה לשפוט את האזרחים המודאגים שיוצאים להפגין. הם תינוקות שנשבו במלוא מובן המילה. אולם טעות היא לחשוב שריכוך הרפורמה המבורכת והמיוחלת או חלילה נסיגה ממנה, היא זו שתעצור את המחאה. להפך, היא רק תגביר את התיאבון ותעצים אותה.
שלא לדבר על האופוזיציה בראשות יאיר לפיד שמתדלקת את ההפגנות נגד הרפורמה, משום שהן משרתות אותה היטב ברצונם לחזור לשלטון. התבערה ברחובות משחקת לידיהם. הם עטים על המחאות הללו כמוצאי שלל רב, מתוך תקווה שכך יצליחו לשוב לעטיני השלטון.
ההידברות מסוכנת בעיניהם. כל פשרה, ריכוך או הסכמה סביב הרפורמה במערכת המשפט, תשמוט את הקרקע תחת רגליהם ותרחיק אותם מחזרה לקואליציה. מבחינתם, ככל שהמצב חמור יותר – כך מטרתם תושג מהר יותר ולכן צריך להילחם בכל הכוח.
בהינתן המצב שההתקוממות היא על השם ועל משיחו, והשאלה המונחת על כף המאזניים היא האם ישראל תהיה יהודית יותר או "דמוקרטית" (אוי לאותה דמוקרטיה) יותר, ברור הדבר שאנחנו צד משמעותי בעניין. הציבור החרדי שחרד ליהדותה של המדינה, צריך להוביל את התמיכה ברפורמה ולעשות הכל על מנת שהיא תעבור בקריאה שניה ושלישית. ולהשם הישועה.
הכותב הוא עורך השבועון החרדי מרכז העניינים
