על ליל הסדר ואוניה בלב ים

אחד האירועים העוצמתיים ביותר במעגל השנה היהודי מזה יותר מ3,300 שנה. אמנם עדיין ללא קרבן הפסח, אך בהחלט עם אותם המנהגים והלכות שחלקם מהתורה וחלקם מדברי חכמים.

אך הדבר החשוב ביותר בליל הסדר לכל הדעות זהו העברת המסורת מדור לדור, המעבר הבין דורי והישיבה של כולנו יחד סביב שולחן הסדר - אנשים שונים, דעות שונות, כיווני חשיבה שונים - שהדבר הגדול ביותר שמאחד אותנו הוא היהדות שלנו!

הלילה, נתכנס כולנו לשולחן ליל הסדר.

היכולת לשבת יחד סביב שלחן אחד זהו דבר מאתגר בכל שנה, אך השנה האתגר גדול אף יותר. נראה כי כמעט ואין בית או משפחה שאין בהם דעות שונות ביחס לענייני הפוליטיקה העומדים על הפרק ובעיקר בסוגיית הרפורמה המשפטית. משפחות שלמות נמצאות בכאוס גדול יחד עם כל עם ישראל...

בכדי להתמודד נכונה עם המציאות המורכבת, ברצוני להביא סיפור קצר מתוך הספר 'חסיד האחרון', שסיפר לי סבי מורי על ההפלגה המיוחדת שלו לארץ ישראל באוניית המעפילים 'ביריה':

שמה של האוניה שלנו היה 'בלבואה' (Balboa), היא היתה אוניית מלחמה ששרתה בצי הקנדי בשם 'נורדסייד' (Nordsyd) והוסבה לאוניית נוסעים. הספינה היתה די גדולה ויכולה היתה להכיל יותר מאלף איש, אם כי בדוחק. עלינו אל האוניה באופן מרוכז ומסודר עם מספר אישי לכל אחד שהיווה סימן למקום בו הוא אמור לשהות במהלך ההפלגה...

בתחילת המסע נתבקשנו להישאר בבטן האוניה עד אשר תתרחק האוניה מהחוף. לאחר מספר שעות ניתן האות בשריקה ועלינו כולנו לסיפון. מראה מדהים של ים גדול ורחב התגלה לעינינו. זו היתה הפעם הראשונה בחיי בה הפלגתי בספינה ונראה היה שכך גם יתר היהודים בספינה. הסתכלתי על השמים הכחולים ועל השתקפותם בתוך הים וברכתי "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שעשה את הים הגדול". שמחה גדולה אחזה בי לעצם המחשבה כי מעברו השני של הים הזה נמצאת ארץ ישראל. "הפעם הבאה שנדרוך על יבשה, זו תהיה ארץ ישראל!" אמרתי לקיילה אשתי בהתלהבות, ושנינו שמחנו עד מאד.

הבטתי באנשים הרבים ששהו על האוניה, זקנים וצעירים, גברים ונשים, נערות ונערים. לכל אחד ואחד סיפור חיים מדהים משלו, על חייו הקודמים, קודם המלחמה וקודם ההגעה לאוניה זו. עכשיו כולם יחדיו עם חלום אחד משותף, להקים בית בארץ ישראל ולהיות חלק ממדינת היהודים הקמה לתחייה לאחר אלפיים שנים של שינה עמוקה.

בליל של שפות נשמע באוניה. היו שם בעיקר יהודים פולנים, שאיתם התקשורת היתה לי פשוטה. אך היו גם יהודים הולנדים, צ'כים, הונגרים, רומנים, גרמנים, ליטאים, צרפתים, בלגים, אוסטרים ורוסים. עם אחדים מהם ניסיתי לתקשר בקושי רב קצת ביידיש, קצת בגרמנית וקצת בהונגרית. אך לא רק בעיית תקשורת היתה על האוניה, אלא גם בליל של מפלגות שונות ומשונות. אנשי ה'מזרחי', אנשי 'אגודת ישראל', אנשי 'השומר הצעיר', הרויזיוניסטים והסוציאליסטים. כמובן שהיו דיונים פוליטיים ודתיים על האוניה המיוחדת הזו, אלא שהחלום המשותף של כולנו גישר על כל הפערים הרבים כבעיתות מלחמה.

פעמים רבות בחיי אני נזכר באותה הרמוניה מיוחדת שהיתה בהפלגה ההיא. הקשר המיוחד שהיה בין כולם, העזרה ההדדית לכל חולה ונזקק, תחושת ה'ביחד', האחדות הגדולה, החיבור הבלתי אמצעי של איש לרעהו. 999 יהודים בלב ים שונים זה מזה בשפה, באמונה, בהשקפת העולם, חולקים איש על רעהו כמעט בכל נושא העולה על הפרק, בצביון הפרטי והכללי שצריך להיות למדינה שבדרך, ואף על פי כן אחדות מדהימה. תפילה גדולה אני נושא עימי שהלוואי ונדע תמיד לראות את המאחד ואת המשותף לנו מבלי לטשטש, חלילה, את דעותינו השונות. לכבד, להעריך ולהוקיר את השני תוך ויכוח לגיטימי ומפרה. הלוואי שנזכה, ולא רק בזמן מלחמה או על אוניה בלב ים, להבין שאנו עם אחד, עם סגולתו של הקב"ה, עם מטרה אחת גדולה - להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש.

וכעת נחזור ללילה המיוחד שנחווה בעוד שעות בודדות -

נראה לנכון לקבל על עצמנו השנה עוד לפני ליל התקדש החג, שלא לדון כלל וכלל בשום סוגיה פוליטית בליל הסדר, אלא אך ורק בשיח על יציאת מצרים, על העבר של עם ישראל. זה נכון שבעיסוק בעבר הוא בכדי שנבין מהו ייעודנו כעם בעתיד ולאן פניניו מועדות כעם וכחברה, אך נראה יותר נכון השנה שלא לעסוק כלל בהווה ובמציאות העכשווית, אלא אך ורק בעבר, בסיפורי גלות וגאולה לאומיים, משפחתיים ואישיים.

הדברים הללו לא נאמרים מתוך מקום של צמצום הדעות והשתקת השכל, אלא להיפך, בכדי שנוכל באמת לנהל בהמשך דיון פורה וטוב על עתידו של עם ישראל - נראה שכעת צריך ליצור ראשית כל, את החיבור הבסיסי ביותר שלנו, ולמצוא את המאחד והמחבר בינינו כמשפחה וכעם.

חג פסח שמח ומאוחד לכולנו!