נס גדול היה על חופיה של ישראל בחג השבועות של שנת 90'. בימים אלה מצוין מלאת 33 שנים למבצע 'אבק דרכים' בו חברו חיל הים וחיל האוויר למבצע סיכול פיגוע ימי אדיר ממדים שתכנן ארגון חש"פ (החזית לשחרור פלשתין) ונועד להתבצע באמצעות 19 מחבלים.
על הפיגוע שסוכל ברגע האחרון שוחחנו עם סא"ל במיל' גדעון מיטשניק, מרצה וחוקר מודיעין ומורשת. "באותו יום היה חג השבועות שבו קרה לנו נס גדול", הוא אומר ומציין כי הפיגוע אמנם סוכל אך הוא מחייב לא מעט מחשבות בקהיליית המודיעין שנותרה עד הרגע האחרון כמעט ללא מידע שאיפשר היערכות וסיכול מוסדר של כוונות המחבלים.
הסיכול התבצע על חוף ניצנים כאשר מאות מתרחצים היו בחוף הסמוך, אך הנסיבות אותן פירט מיטשניק בהמשך דבריו, הביאו את המחבלים לבחור לנוע לנקודה רחוקה כקילומטר דרומה ממקומם של המתרחצים. שילוב כוחות של מפקד שדה דב, לוחמי דבור ולוחמי חטיבת גבעתי הביאו לחיסולם של המחבלים.
ההיערכות לפיגוע הימי החלה כבר בשנת 89'. ארגון החזית לשחרור פלשתין גייס בלוב את המחבלים שהתאמנו מבלי לדעת את יעד האימון שלהם עד הרגע האחרון. מידור זה של המחבלים עצמם הקשה עוד יותר על קהיליית המודיעין הישראלית להתחקות אחר ההיערכות שנעשו בלוב, מדינה שהקושי לאסוף ממנה מודיעין בעידן טרום הרחפנים והלוויינים, הוא קושי גדול.
בשנת 89' החלו להגיע שבבי מידע על היערכות כלשהי בארגון הטרור, אך לא היו די נתונים שיאפשרו מעקב נדרש. חיל הים החל בהיערכות בהובלת מספן המודיעין של החיל שניסה לכנס הבלחות של פיסות מידע, אך עדיין חש שהוא נתון באפילה.
התכנית של המחבלים הייתה להוציא אנייה מחופי לוב לעבר חופי ישראל. על הספינה יהיו סירות זודיאק, סירות גומי מהירות. סוג זה של סירות שימש את המחבלים מאז שנות החמישים לביצוע פיגועים ובשנות השבעים הושם דגש על סוג כזה של פיגועים שמגיעים מהים, ובין השאר זכורים טבח כביש החוף, מלון סבוי, הפיגוע בנהריה ועוד.
היעדר המידע המודיעיני בישראל גורם לא פעם להתראות 'זאב זאב' והתוצאה היא ירידה בכוננות ובדריכות. ההערכה בישראל היא שפיגוע ימי יתרחש באפריל 90', חודש בו מצוין יום הקמתו של ארגון חש"פ, אך החודש חולף ואירוע כזה אינו קורה.
ביום ה-27 למאי, ערב חג השבועות, מוסעים המחבלים לנמל צבאי לובי, שם הם מעודכנים מידיו של מנהיג הארגון אודות מטרת ההפלגה ועולים לספינה. בשלב זה ישנם עשרים מחבלים בדרכם לחופי ישראל. מנגד, בישראל קהיליית המודיעין אינה יודעת דבר על המתרחש.
"למזלנו הגדול, למזלו של צה"ל ולמזלה של מדינת ישראל בחמ"ל המודיעין שמוביל את היערכות והמעקב שהיה לאורך תקופה ארוכה נמצא רב סרן ניר פרס (ז"ל), לימים אל"מ, משמש קצין תורן במודיעין חיל הים. מסיבות שונות הוא אוסף את הנתונים שאין לו ומגיע למסקנה שצריך לפרסם התראה. הוא פונה למפקדו אל"מ גואטה וסגן מפקד חיל הים, עמי איילון, מאשר להוציא התראה שמגיעה לחיל האוויר וחיל הים על פיגוע ימי שצפוי מספינה מחבלים שצפויה להגיע ולהוריד סירות זודיאק. בדיעבד מסתבר שלא כולם היו מספיק עירניים ולא כולם נדרכו, כך מתברר שהייתה תקלה במכ"ם באשדוד והיא לא מאתרת".
"ב-29 במאי ניר פרס מוציא את ההתראה. באותה שעה הספינה במרחק של 150 מייל ולא במרחק של 120 מייל, ושם היא מורידה את שש סירות הזודיאק והתחמושת. המשמעות היא שאין להם מספיק דלק לדרך עד לחוף. נס גדול היה לנו שם. ההשגחה העליונה פעלה שם", אומר מיטשניק.
"שש הסירות, אחת מהן סירת תדלוק, עושות את דרכן לעבר ישראל. הכוונה המקורית הייתה להגיע לחוף תל אביב, לבצע ירי, אולי גם על השגרירות האמריקאית והייתה להם גם תכנית חלופית להימלט לכיוון הרצועה או לכיוון הים. שש הסירות יוצאות ללא מספיק דלק, חלקן נתקעות והם מחליטים להתרכז בסירות שיש בהם דלק. בבוקר ה-30 במאי, חג השבועות, עם ישראל יוצא לטייל ומגיע גם לחוף ניצנים וחוף תל אביב. מול חופי געש, כשיש דריכות בחיל האוויר וחיל הים, מטוסים ומסוקי סיור מחפשים את סירות הזודיאק. בתחנת המכ"ם בתל אביב קולטים נקודה ליד חופי געש. נשלח דבור שמזהה סירה של מחבלים. מורים לחמשת המחבלים להתפשט כדי לוודא שאין חומר נפץ עליהם. מגיע סטי"ל ובו חוקר שבויים והם עוברים חקירות נמרצות כשהמטרה היא למצוא את הפצצה המתקתקת כשלא יודעים כמה מחבלים, מתי יצאו, לאיזה מטרה, בכמה סירות ולוקחים בחשבון שהנחקרים יטעו אותם, מה שאכן קרה".
מיטשניק מציין כי התברר שאחד המחבלים פחד ורק 19 ירדו והתפצלו לשש הסירות. "החיפושים נמשכים בלחץ גובר עם מטוסי סיור וגם עם מערך הבקרה הימי של המכ"מים וספינות הדבור והס"טילים. בשלב כלשהו הסירות של המחבלים נתקעות והמחבלים עוברים לסירת התדלוק ומחליטים לנוע דרומה לכיוון הרצועה. הם עוברים את תחנת המכ"ם באשדוד שלא מבחינה בהם, ורק תחנת מכ"ם דרומית יותר מזהה נקודה. במקביל מזהים את סירת התדלוק שהדבור עוקב אחריה אבל יש פער של עשרות קילומטרים בין הדבור האיטי יותר לבין הזודיאק. הדבור מבקש תגבור אווירי שלא מאושר ואחת הסירות מתחמקת לכיוון הרצועה".
המכ"ם מאתר נקודה נוספת ודבור נשלח אליה ובנקודה זו מצטרף אל"מ ישראל בן חיים, מפקד כנף 15 של חיל האוויר, שדה דב. "אולי כי זה היה יום ההולדת שלו ואולי כי הוא חשב שזו משימה חשובה, הוא עולה בעצמו על מטוס העגור עם שני אנשי צוות סיור אווירי, ויחד איתם הוא מזהה את סירת הזודיאק ומבין את חומרת האיום כשהוא רואה 11 מחבלים שמנופפים לשלום למטוס כדי להיראות ידידותיים. הוא מנמיך טוס כדי להפריע להם. הם משנים כיוון ופונים לעבר חוף ניצנים וישראל בן חיים מזהה את הסיכון כי הוא רואה את המתרחצים. הדבור עדיין רחוק מאחוריהם".
"סירת הזודיאק מגיעה לחוף, אבל לא לנקודה שיש בה את המתרחצים, אלא לשטח צבאי, קילומטר ויותר דרומה. 11 מחבלים יורדים ובן חיים עט עליהם מקרוב. היה מזל גדול כי הם היו יכולים לירות בטיל שהיה להם, אבל בגלל הרטיבות לא יכלו לעשות זאת. בנקודה זו מול המחבלים ישנו מטוס העגור שטס ללא נשק עליו וכל שהוא יכול זה להתקרב ולסכן את עצמו. לאט לאט הדבור התקרב לחוף וסגר מרחק. בן חיים מזעיק תגבורת ומגיע כוח יבשתי של גבעתי. 11 מחבלים חמושים יורדים מהזודיאק והם לא מתמקדים בניסיון לחסל את המתרחצים, אלא מסתתרים בסבך השיחים שליד החוף. כשמגיעים לוחמי גבעתי מתנהל קרב קצר. חלק מהמחבלים יוצאים, ארבעה נהרגים ושניים נתפסים מאוחר יותר על ידי כוח גבעתי. משה נוסבאום, כתב הטלוויזיה, מצלם ובערב כולם מבינים את עצמת האירוע ואת גודל הנס הגדול כשזודיאק עמוס מחבלים מתקרב לחוף ואך נוסע או חייל נפצע או נפגע ואף מטוס לא הופל".
מיטשניק מסכם את האירוע ומספר כי צל"ש ממפקד חיל האוויר הוענק לאל"מ בן חיים ורס"ן ניר פרס קיבל תעודת הוקרה והערכה ממפקד חיל הים על נחישותו. "בסופו של דבר נס גדול היה לנו שם, אבל זה חלק מאתגרי המודיעין על חוט הסערה בהתמודדות עם טרור הוא מגיע לפעמים מאוחר מדי", אומר מיטשניק ומזכיר אירוע דומה שהתרחש בשנת 85' כאשר גם אז המידע הגיע מאוחר מדי.