בספרו 'להבין את הסכסוך המוסלמי יהודי' מנסה ד"ר יהודה ימיני, דוקטור לפסיכולוגיה פוליטית, מומחה לחברה הערבית ויועץ הפקעות, לפענח את ראשיתו ומניעיו של הסכסוך המוסלמי יהודי ואולי גם לתת כיוון לתחילת פתרון הסכסוך בן למעלה ממאה השנים.
כבר בראשית ספרו שולח ד"ר ימיני את קוראיו לנקודה ההיסטורית שבה החל הכול, ולא מדובר בשנת 67' ולא ב-48' אלא בשנות חייו של מוחמד נביא האיסלאם. ימיני מציין כי מוחמד בדרכו טבע תבניות חשיבה בקרב מאמיניו ובתבניות אלה יש מקום ותפקיד ליהודים והמקום הזה, בניגוד למקומם של בני עמים אחרים, מאוד מוגדר.
בקוראן מופיע היחס החיובי בראשיתו ל'בנו איסראיל', בני ישראל, אומה שלה מיועדת ארץ ישראל, ואולם לאחר שחטאו הוגלו היהודים בידי האל. בתחילת דרכו, מציין ימיני, ניסה מוחמד לגייס את היהודים להפוך למאמיניו, אלם אלה התעקשו להמשיך ולאחוז באמונתם וכאשר למוחמד ברור שהיהודים אינם חוברים אליו, בתקופת ההגירה למדינה, הוא מחולל מספר שינויים במנהגי הדת שהוא מייסד, ובין השאר משנה את כיוון התפילה שבתחילה היה לעבר ירושלים מתוך אותה תקווה שנכזבה לצרף אליו את היהודים.
בתקופה זו מוביל מוחמד מספר קרבות, גם נגד שבטים יהודיים, כאשר קרב חייבר הוא מהמפורסמים שבהם. בסופה של תקופה זו מוגדרים היהודים בפי מאמיניו של מוחמד כבני חסות ומאז ולאורך מאות שנים הם נאלצים לשאת שורת הגבלות וגזירות שנועדו להשפיל אותם ולהגדיר את מעמדם כנחותים.
העולם בעיני מאמיניו של מוחמד מתחלק לשניים, ל'דאר אל חרב', בית החרב והמלחמה, ו'דאר אל איסלאם', בית האיסלאם. כל אזור שנכבש על ידי מוחמד ומאמיניו הוא בית האיסלאם, שם מוגדרים היהודים כבני חסות, וכל שאר העולם מוגדר כעדיין בית החרב והמלחמה, כלומר כזה שעוד ייכבש בעתיד.
במהלך ההיסטוריה, מספר ד"ר ימיני, לא היו שינויים גדולים. היו חליפים שהתייחסו בצורה יותר אוהדת או יותר נוקשה כלפי היהודים, אך "ב-1917 נפל דבר, תופעה שההיסטוריה המוסלמית לא יודעת להתמודד איתה. הצהרת בלפור, שנותנת ליהודים בית לאומי שבו העם היהודי שולט, נוגדת את התפיסה התיאולוגית של האיסלאם ויוצרת קונפליקט", אומר ימיני ומעיר כי באותה תקופה לא הייתה זו הגישה המוסלמית היחידה, אך זו הייתה הגישה שהושלטה על ידי חאג' אמין אל חוסיין, שהחזיק בעמדה ההפוכה והקפיד להשתיק גם בכוח הזרוע כל מי שחשב בניגוד לעמדתו שלו. זאת בניגוד למי שראו בשיבת היהודים לארצם חלק מנבואה קדומה.
מאז מתמודד האיסלאם עם הדיסוננס שהולך וגובר ומהווה סתירה מהותית לאופן בו מקובל לפרש את יחס הקוראן ליהודים. כמעט בכל עשור מתחוללים עימותים ומלחמות שתכליתה השמדת המדינה היהודית, שהיא היוצרת את הדיסוננס הזה, ולא די בכך שהמאמינים אינם מצליחים במשימתם, אלא שככל שהמדינה הזו הולכת מתרחבת ומתעצמת והופכת למעצמה אזורית, הקונפליקט האמוני הולך וגדל.
מול הדיסוננס האמוני הזה שבים המוסלמים לאותה דרך התמודדות וניסיון לפתרון בכוח הזרוע והמאבק הפיזי. לשאלתנו אם את נקודות הציון הללו בהיסטוריית התודעה המוסלמית לא מבינים ולא מכירים מנהיגים ישראלים ששוב ושוב מנסים להתעלם מההקשר הדתי ולפתור את הסכסוך כמריבת שכנים על כברת ארץ, משיב ד"ר ימיני וטוען כי תפיסתם של אלה, הן בזירה המדינית פוליטית והן בזירה הביטחונית מקצועית, נובעת מגישתם המערבית הנובעת ממודלים שונים בעולם המערבי שאינם תואמים בהכרח את המציאות במזרח התיכון. כמו כן הוא מציין הטיה פסיכולוגית שבבסיסה המחשבה שמה שאני רוצה הוא מן הסתם מה שיריבי רוצה, ואם אני רוצה מדינה הרי שגם יריבי רוצה מדינה, ואם אני לא רוצה כיבוש בוודאי גם יריבי אינו רוצה בכך. משום כך אם אתן ליריבי את מה שאני רוצה ומורגל אליו, הוא יתרצה ויחדל ממאבקו בי
מתוך היכרות ארוכת שנים עם מוסלמים מרבדים שונים באוכלוסייה, מתוך שיחות עומק שניהל איתם מגיע ימיני למסקנה כי אין בסיס גם למחשבה לפיה לו הייתה קמה מדינת ישראל באוגנדה, היה שוכן סביבה שלום. לדבריו לו היינו חיים באוגנדה "היינו בסכסוך עם המוסלמים ששם ועל כל האיסלאם בכלל, כי הם לא יכולים להכיר במדינה יהודית".
האם המשמעות היא שצדק ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כשהטיל את כל כובד משקלו של המו"מ המדיני על שאלת הנכונות הערבית להכיר בזכות קיומה של מדינה יהודית וסורב? ימיני אינו נכנס לסוגיה הפוליטית עכשווית, אך סבור שאכן התביעה להכיר בנו כמדינה יהודית מעקרת את סיכויי הצלחת המו"מ.
בספרו תולה ד"ר ימיני משמעות רבה בהסתה הגואה נגד ישראל כנדבך משמעותי ביותר במאבק המוסלמי, ולטעמו על אף ששורשיו של הסכסוך נטועים עמוק בהיסטוריה המוסלמית ניתן לחולל תפנית תוך החזרה לדיון של אותן תפיסות שראו את שיבת היהודים לארץ ישראל כבשורה נבואית המופיעה בקוראן. קולות אלה שהושתקו בידי המופתי ומאז לאורך עשרות שנים, צריכים ויכולים להישמע באופן ברור וצלול הרבה יותר ולחולל את השינוי התודעתי בתוך החברה המוסלמית.
לדבריו מוסלמים רבים שחיים בארץ ישראל מתקשים להכיל את הקונפליקט האמוני הכרוך בתפיסתם את משמעותה של מדינת ישראל וישמחו לגלות שיש פתרון גם עבורם. "אם נצליח להדהד את אותן תפיסות שהושתקו בכוח נוכל לשרטט את הדרך ליציאה מהקונפליקט בצורה כלשהי", אומר ימיני הסבור כי גם אם הרש"פ פועלת ככל יכולתה לחיזוק ההסתה נגד מדינת ישראל הרי שהפלטפורמות האינטרנטיות כיום מאפשרות השמעת עמדות אחרות, בעיקר אם ניתן לעגן אותם במסורת האיסלאם.