1. הבשורה הטובה היא שאין באמת מלחמה כנגד יהדותה של המדינה. לפני שלושים שנה היו לא מעט אנשים שרצו להפוך את ישראל ל"מדינת כל אזרחיה". הזרם הזה התפוגג. מובילי המחאה מצהירים שוב ושוב שהם רוצים מדינה יהודית - ואני מאמין להם. 2. אז על מה הוויכוח? על הדמוקרטיה. אהרן ברק טבע את הביטוי "דמוקרטיה מהותית" (לפניו השתמשו במילים הללו, אך במובן אחר לגמרי), במקום מה שנהוג לכנות "דמוקרטיה ליברלית". זה פעלול נהדר של יחסי ציבור. המושג "דמוקרטיה ליברלית" דומה לצמד המילים "חמוץ-מתוק": יש ניגוד ומתח בין המילה הראשונה לשנייה, אף שמהאיזון המתוח הזה יכול לצאת משהו טוב. המינוח של ברק, לעומת זאת, מעורר את הרושם שהוא מקביל מבחינה מבנית למושגים כמו "תלמיד מצטיין", שבהם המילה השנייה מעצימה את הראשונה. כאילו אין כאן שום מתח שצריך לחשוב עליו. 3. כבר טוקוויל עמד על כך שהדמוקרטיה והליברליזם נובעים ממסורות הגותיות שונות, וגם מבטאים ביסודם ערכים שונים. הליברליזם נובע כמובן מהחירות, בעוד הדמוקרטיה נובעת מהיבט מסוים מאוד של ערך השוויון: מהתפישה שהעם הוא הריבון, ולכן שיש שוויון יסודי בין כל האזרחים מבחינת חלקם בריבונות ובקביעת השלטון. ההוגה הליברלי הגדול מכולם, ג'ון לוק, קבע שלא צריך דווקא דמוקרטיה כדי להגשים את ערכיו הליברליים. גרמנים ליברליים מהמאה ה-19 חשבו שהשלטון הליברלי ביותר הוא המלוכה הפרוסית. ליברלים רבים חששו שדווקא שלטון דמוקרטי יפגע בשם העם בחירות הפרט. לכן הדמוקרטיה הליברלית המודרנית מנסה לאזן בין הערכים הללו, וזה מובן. מובן גם הרצון להשתמש במערכת המשפט כדי להגביל במידת מה את הממשלה הדמוקרטית שבחר העם - כל עוד השופטים אינם מתיימרים להפוך בעצמם למנהיגי המדינה, כפי שאירע אצלנו. ושוב: אין נוסחה האומרת שהעמקה של הליברליות תעמיק בהכרח את הדמוקרטיה (ה"מהותית"), אלא שאפשר לצמצם במידה סבירה ומוגבלת את הדמוקרטיה המוחלטת, כדי להגן על יסודות החירות האזרחית. 4. כאשר מטשטשים את העובדה שיש כאן מחיר, שהעצמת ערכים ליברליים עלולה לבוא על חשבון הדמוקרטיה, עלולים להגזים מאוד ביישום מוקצן של ערכים ליברליים, על חשבון רצון העם וריבונותו. ההגזמה הזו הפכה בעייתית במיוחד כאשר בין המגזימים יש כאלו שהחליפו את הערכים הליברליים הקלאסיים בערכים פרוגרסיביים. לא כאן המקום לנתח את כל ההבדלים, ואסתפק בהערה שליברלים קלאסיים קידשו את חופש הביטוי, בעוד פרוגרסיביים נוטים לבוז לו. עוד באותו נושא: העולם לא תמיד מתקדם, אל תתייחסו לעבר בבוז תתיישנו או תתחדשו? הרב נבון והרב לונדין מתחילים מבראשית "לבטל את הטקסים של השבעה באוקטובר" 5. על רקע זה צריך להבין את גאוותם של חלק מפעילי המחאה על הפגיעה המוצלחת בפורום קהלת. הפגיעה הזו כללה התפרעויות אלימות בתוך משרדי הפורום, רדיפה אובססיבית של ראשיו, השמצות פראיות ושיטתיות כנגד אנשיו, ולפי הפרסומים גם הטרדה קיצונית ואפקטיבית של התורם הראשי לפורום. וכל זה כדי לסתום את הפה לחוקרים שהעזו לנסח דעה שונה. כל האוניברסיטאות בישראל, כל מכוני המחקר, עשרות ארגוני חברה אזרחית עשירים כקורח - כולם מדברים בשפה אחת ודברים אחדים. ארגון אחד העז לחשוב אחרת. במקום להתווכח איתו ולנסות להפריך באופן ענייני את טענותיו - סתמו לו בכוח את הפה. יכול להיות שהם הצליחו, ועכשיו לא יהיה אף אחד שיחשוב אחרת. זה לא יותר דמוקרטי, וזה בהחלט פחות ליברלי. 6. תבוסת הרפורמה במשפט וההתנפלות על פורום קהלת הן בעיניי מצערות ומקוממות. ובכל זאת, צריך להיזהר לא להיתפס לתמונת ראי של טנטרום הזעם של המחאה. רוב המוחים הם אנשים טובים שכוונתם לטובה, גם אם לדעתי הם טועים. יותר מזה: כיוון שבעיניי יהדותה של המדינה חשובה יותר מכל זהות אחרת שלה, גם ישראל שהפכה בגלל ההתפתחויות הללו קצת פחות דמוקרטית וקצת פחות ליברלית - ישראל שמתחשבים בה פחות בהכרעת העם ושסותמים בה יותר פיות - היא עדיין המדינה היהודית היחידה בעולם; וכפי שפתחתי, ברוך ה', פחות ופחות ישראלים מערערים על זה. לחצו כאן לעוד מאמרים של הרב חיים נבון בדף הפייסבוק שלו
