נפתח עם השחתת השפה. "הדמוקרטים", שגודשים הרחובות והאולפנים, קוראים לרפורמה "מהפכה" כיוון שרפורמה נושאת ניחוח של מתינות ותיקון אך מהפכה מעוררת אי-נוחות ואף אלימות. הקריאה לדמוקרטיה נועדה להסתיר את שאיפת המוחים לרסק את הדמוקרטיה – כפי שעשו בביטול תוצאות הבחירות הדמוקרטיות מנובמבר אשתקד. רצונם העז להנציח את שלטון השופטים השרירותי ולשבש את שלטון העם. ובינתיים, רצון העם מהקלפי, שהביא לממשלת ימין על בסיס של רוב בכנסת, נחטף על ידי עדר של מפגינים, מתפרעים והמזדהים עמם. בין המתנשאים מעל המחנה הלאומי-אמוני בולטים אהרן ברק שחולל מהפכה משפטית, ואהוד ברק שדוהר לחולל מהפכה פוליטית. המחאה והמהומה ב-2023, נפל דבר כאשר מתנגדי הרפורמה המשפטית שפכו שמן האנרכיה ופגעו בסדר הציבורי. חזית הסירוב השמאלנית חסמה כבישים, הטרידה פוליטיקאים, קידמה עימותים, הפיצה שטנה, מרדה בממשלה, גדעה קרנה של המדינה בעיני העולם. שיבשה הכלכלה, קראה לסרבנות צבאית, יזמה שביתות, הציקה בעלי תפקידי שלטון. הפורעים תקפו עיתונאים והשתלחו לעבר אזרחים מן השורה, ולשמאל המלוכה. המוחים התהדרו בדגלי ישראל וזיהמו את הסמל בזריעת אנדרלמוסיה. איבדו פרופורציות, נתנו דרור ליצרים הרסניים. מנעו מישראלים לנסוע חופשי ובבטחה, הטילו אימה במוקדי הפגנות, פרקו עול של אזרחות טובה וממושמעת. יספרו לדורות הבאים מה שעוללו הסבים והסבתות, דודים ודודות ושאר פורעי חוק. ועל מה? על כוונת ממשלת ימין לתת את כוח ההכרעה בענייני המדינה בידי נבחרי ציבור לגיטימיים, לאזן מחדש היחסים בין רשויות השלטון, לאפשר לממשלה ושריה הנבחרים למשול ולנהל את ענייני המדינה ללא התערבות חד-צדדית וגסה של אנשי שררה ופקידים מנויים. את מועדון הנפוטיזם של המשפטניים יש לסגור ולנעול - ולתקן. אין לשמאל בעלות בלעדית על מדינת ישראל. עוד באותו נושא: ימי פורים ורמדאן: סאטירה או פוליטיקה? נגד מי השמאל? שלושה כתבים של יהושע: הערה לעת הזאת על שופטים וזאבים The Deep State המערכת המשפטית ורשויות האכיפה פגעו ללא רחם באזרחי המדינה: מעצרים שרירותיים, חקירות בלתי הוגנות, רדיפת אנשי ציבור, השתקת דעות מהמחנה הלאומי, מניעת דיון פוליטי הגון, הטיית אמצעי תקשורת בכיוון שמאל, חתירה לסגור כלי תקשורת ימיניים. במקביל, התנהל מסע של שטיפת מוח שיטתית כדי להרגיל את האזרחים לראות בשמאל מחנה נאור ומתקדם, ואת מחנה הימין אוסף של פרימיטיביים ואלימים. השמאל, אליטיסטי מלידתו האידיאולוגית, אף פעם לא האמין בדמוקרטיה. הוא הקים the deep state ששורד ופועל ללא קשר לבחירות כלליות ותוצאותיהן. ליכוד ניצח, והשמאל שלט. אי-אפשר היה להזיז את שלטון השמאל מן העמדות העיקריות שהחזיק בהן באקדמיה, בתקשורת, בתרבות, בצבא ובשרות הציבורי. אנשים בעלי דעות ימניות חיו בהיחבא כאנוסים וחששו מלחשוף את מיקומם במפה הפוליטית – פן יאונה להם. המחאה על ביטוייה גורמת נזק אדיר לישראל – מפרימת הסולידריות החברתית, הפרעה לחיי מסחר ועבודה תקינים, פגיעה בלכידות בשורות הצבא עד החלשת הביטחון הלאומי. אחד הפורעים אמר לגבי סגירת נתב"ג: זה מחיר קטן שאדם יפספס את הטיסה שלו בגלל ההמולה בנמל התעופה, כי סכנת ביטול עילת הסבירות גוברת על נוחות האזרחים. כאשר נמנע מאזרח שנחקר על ידי המשטרה את האפשרות לישון או להתייעץ עם עורך דין, לא הזדעק שופט שיתערב לצד האזרח הפגוע. כולם מפחדים נוכח the deep state כי היא בועטת ומכאיבה. מנדלבליט עשה מאמצים להימלט מאימתה. הגרון שלו רטט, הצתות התבצעו. ריבלין כינה את המערכת "כנופיית שלטון החוק". אין צדיק אחד בסדום בצד של האופוזיציה שיגיד היום שהרפורמה צודקת ונחוצה מעין כמוה. כולם משקשקים מנקמת אבירי "סלאח א-דין" – משרד המשפטים ושלוחותיו. הדיכוי של אנשי ימין החל עם הקמת המדינה ונמשך עד ימינו. בעלי הגות ותרבות, כמו ישראל אלדד, אפרים קישון ונעמי שמר, ידעו את נחת הזרוע של אליטות שחלשו על משרות בכירות, קרנות ואמצעי פרסום ושיווק. במישור הפוליטי חברי ליכוד סבלו מהשיוך המפלגתי שלהם, או הטמיעו את כללי המשחק המוטים שמאלה, ועברו צד. נסיכי הליכוד כמו דן מרידור, רובי ריבלין, ציפי לבני ולימור לבנת, התכחשו לעברם האידיאולוגי ופרשו החוצה. או הפכו לקרבנות של שמד פוליטי מרצונם החופשי, כאילו. או הסתפקו, כמו בני בגין, לשמש כמבקרים חריפים נגד הליכוד ובנימין נתניהו. לא עמדו בלחץ וחיפשו חותם של לגיטימציה מאדוני הארץ. בסוף הודו מטפורית על שקר, כמו שווינסטון הודה בספרו של אורוול שאכן הרים החוקר חמש אצבעות, ושביבי דיקטטור והימין מחנה של רודנות פשיסטית. מצב נפשי ופוליטי של השמאל יאיר לפיד, נציג הנאורים, הדביק למחנה הימין תיאור של "כוחות אופל". יאיר גולן, בעל "נאום התהליכים" הבזוי, התייחס לאנשי חומש כ"תתי-אדם". ואחר, אביגדור ליברמן, לא בחל להכריז על נתניהו במילים "חלאת המין האנושי". ועל הדרך איזה שמאלן כינה את היריב הימני "מחנה הרעל". דן חלוץ שלף דימוי גזעני כלפי ח"כים מהליכוד, כאלה ממוצא מזרחי, ואמר: "מוצא האדם הוא מהקוף. הבעיה היא שבציבוריות הישראלית יש יותר מדי אנשים שלא השלימו את תהליך המעבר". אהוד אולמרט הסתפק בכינוי של "השבאב האלים". ובינתיים, עדר הדמוקרטים המאולף ישמיע בטראנס כלימוד מסדרת תעמולה את השקר הגס - ד מ ו ק ר ט י ה כסם מהפנט. אנו מתבוננים במחזה של השתגעות המונית. חשבון נפש? התסריט לפסטיבל המחאה הגיע מעולם הדמיונות, מתאטרון האבסורד, עם תלבושות ססגוניות, עם התלהבות מטורפת, רעשנית ומאורגנת להפליא, עם אביזרי אמנות וכרזות יצירתיות – ועל מה? על רפורמה משפטית מול מוקדי שחיתות במשטרה, פרקליטות ובתי משפט. עינינו רואות המבצע המוצלח ביותר במדינה חופשית של שטיפת מוח של ציבור בעל יכולת אינטלקטואלית וביקורתית – ואולי זו הנקודה החשובה ביותר – ושמסכנת את עצם קיום המדינה. ההסתה לסרבנות צבאית היא שיא של מעשה נאלח. בושה, בושה, בושה. המתפרעים, אין להם אלוהים בכלל. ספרו האחרון של ד"ר ניסן: The Crack-up of the Israeli Left
