משחק הקווידיץ' העתיק שזכה לעדנה ופרסום בספרי הארי פוטר מתבסס על שתי קבוצות יריבות שמטרתן לנצח ע"י לכידת הסניץ' המוזהב והחמקמק, ניצחון אשר מקנה לאותה קבוצה כבוד ועליונות בתוך המוסד האקדמי לקסמים.

רקטור אוניברסיטת חיפה קם יום אחד עם סוג של סניץ' כזה בפיו והצהיר שמבחינתו תומכי הימין אינם יכולים להיחשב יותר כ"אחים." ברוגז לעולם. נראה שאמירה זו הפכה לדוגמא לגיטימית, במיוחד לאור פרסומה בניו יורק טיימס, ודבקה כביטוי נורמלי חדש המתגלגל כמו כדור שלג במדיה הציבורית.

ביטוי פופולרי נוסף שחוזר כמו סיסמא במרחב התקשורתי הוא שהציבור החילוני מהווה 'פרה חולבת' עבור הציבור החרדי, ויש לומר שזה מהביטויים העדינים יחסית שמשתמשים בהם בהקשר זה. סלעי המחלוקת הם נושא הגיוס לצבא וקצבאות. ואכן גם את הציבור החרדי לא רואה הרקטור כ"אחים".

מי שתפיסותיו מטריאליסטיות בעיקרן יתקשה להבין את תרומתם של לומדי התורה למדינה וייתכן שאף יתמוך בהפרדה טוטאלית של היהדות מהמדינה וכך לתמוך בשינוי הייעוד של המדינה ל'מדינת כל אזרחיה'.

ישראל זה לא אמריקה. הפרדה שכזו צפויה לפשוט את הגדרתה הקריטית של ישראל כמדינה יהודית. איבוד צביונה היהודי של המדינה יגרור בנקל ביטול הריבונות היהודית במדינת ישראל. משם הדרך סלולה וקלה לחדירת שליטה זרה ואף עוינת, תחילה בהגדרות מכובסות עם סמנטיקה ליברלית, ועם הזמן אף לחיסול מפורש של מדינת ישראל.

תרומתו לחברה של הציבור החרדי אינו מסתכם בלימוד תורה ובזק"א. בין מפעלי החסד הרבים, גם 'יד שרה' ו'איחוד הצלה' הינם מיזמים חרדיים שהתפתחו לכדי פריסה ארצית ומשרתים את כלל הציבור ע"י התנדבותם של אלפים רבים מקרב הציבור החרדי.

ארגוני החסד הרבים שפועלים ברחבי המדינה הן בערים גדולות והן בישובים ובשכונות מתבססים על תרומות שמתקבלות ברובן מאנשים רגילים מן היישוב המקצים חלק נכבד מהכנסתם למימון הפעילות המסייעת לכלל הציבור, ומתופעלים ע"י מתנדבים שמחלקים סלי מזון ומסייעים לנזקקים ברמה יום יומית. גם בשכונת מגוריי פועל ארגון חרדי כזה שמתקיים מתרומות מקומיות, ללא מטרות רווח בשקט ובצניעות, אשר דואג לחלוקת מזון יום יום לנזקקים בעיר (כולל גם ללא יהודים) ע"י מתנדבים, לפי רשימה מסודרת המתקבלת מהעירייה.

תרומה חברתית ארוכת שנים ומצילת חיים כזו ראויה שתזכה להכרה ע"י אלה המאדירים עצמם כפרה חולבת ומקטינים בהתנשאותם ציבור שלם, שלרב חי בפשטות ומסתפק במועט. בניגוד לתנובתן המזינה והמחייה של פרות חולבות אמתיות, תרבות הביטול האליטיסטית עלולה, כבעבר, להוליד עגל זהב בדמות אידיאולוגיות שיביאו לניכור חברתי והרחקה מן הארץ המובטחת.

כאמור, נושא הגיוס מהווה גם הוא חומר בערה עבור אלה המבקשים להרוויח הון פוליטי ולהצית שטח שמטרתו למשוך אש ומצביעים. ניתן להבין את תחושתו של חלק מהציבור שתורם משנותיו לנטל השירות הצבאי. יחד עם זאת, אינטגרציה של חרדים במסגרת הצבאית הקיימת מעוררת חשש רב בחברה החרדית שכן היא אינה מתאימה לאורחות החיים שלה ואכן במבחן התוצאה ניכר שחרדים המתגייסים מתרחקים בהמשך לשירות שלהם מאורחות החיים החרדיים ולכן הצבא נתפס כמכשיר להעברת הנוער החרדי על אמונתו.

בהקשר זה הפתרון הנראה הוא דווקא הקטנת גודלו של הציבור המתגייס לצבא שכן ישראל כבר איננה מדינה בהתבססות, והיא נמצאת בחוד החנית של פיתוח טכנולוגיות בינה מלאכותית ועוד המייתרות את הצורך בצבא גדול. בתור מי ששרתה בצבא, ידוע גם לעיני כל שתפקידים רבים בצבא מאוישים ללא צורך אמיתי. הפיכת צה"ל לצבא מקצועי, רעיון המקבל תמיכה הולכת וגוברת, תהווה מודל הוגן במסגרתו חיילים יוכלו לבחור האם להתגייס. למרות החשש, סביר שדווקא רבים יבחרו בדרך זו אם בעבור משכורת, מוביליות חברתית, הכשרה וכו' ותקציבים יתפנו לכך מעצם הגדרתה מחדש של המערכת הצבאית.

הקריאות לפירוד ופיצוץ האחדות הלאומית נובעות ממחשבה מעוותת שהחיים מתקיימים או בשחור או בלבן, או שיש טוב מול רע אולטימטיביים וחיץ ברור שעובר ביניהם. אחדות אינה בהכרח אחידות. לעשות יד אחת ולהגיע להבנות ולפתרון בעיות למען המדינה והחברה גם נוכח חילוקי דעות ואורחות חיים זהו הכיוון האחראי והמפוכח. גם בתוך מובלעות הרי צפויים להתגלות חילוקי דעות כאלה ואחרים עד אין קיץ.

יחד עם זאת, קיימים קוים אדומים למען תפקוד תקין ונורמלי של קהילה וחברה שרוצה להתקיים בכבוד. מתוקף היותי חובשת את הכובע החרדי, קיימים נושאים רגישים כאשר ליברליות פרובוקטיבית אינה הדרך לייצר לגביהם הכלה וקונצנזוס, בוודאי לא מתוך מטרה מובנית ומתריסה להחליף ערכים קיימים.

המציאות בשטח מדאיגה הרבה יותר מאשר ההפחדות ההיפותטיות המתנוססות והמתסיסות על שלטי החוצות והגשרים בחודשים האחרונים. הציבור החילוני לא חי כאן חיי קורבן מדוכא שסובל מחוסר ייצוג במוקדי כוח משמעותיים, ובניגוד להפחדות אין אג'נדה חתרנית לדיכוי המונים ע"י חרדים.

שיתוף פעולה עם פוליטיקה דורסנית ומניפולטיבית שמונעת מאינטרסים זרים היא הדרך הבטוחה להחליש את החברה כולה. הרדיפה אחר סניץ' נוצץ תוך פסילת הצד השני לא תביא לחיזוק חוסנה של המדינה. האם נתעורר לפני שיהיה פה 'גיים אובר'?

הכותבת היא ד"ר לספרות אנגלית בוגרת אוניברסיטת חיפה