המשבר בישראל מתארך ונזקיו מתעצמים משום שהדיון על הרפורמה ונספחיה מתעלם מהפרצה בקיר הדמוקרטיה הישראלית, דרכה הרפורמה נכנסה לבית; הפרצה הזו היא החלוקה שנוצרה בבג"ץ (מיניה וביה) לשופטים שמרנים וליברלים – חלוקה שאינה מעוגנת בחוק ולכן אומרת דרשני. בבג"ץ מכהנים מאז שנות השמונים של המאה הקודמת, מיעוט של שופטים המכונים שמרנים משום ששיפוטם הערכי בעיקר לפסיקת הדין (תהליך הסבירות), נעשה לאור ערכי המוסר המדינתי שהוא המוסר העברי שקבוע במגילת העצמאות ובשני חוקי יסוד שמקנים לערכי המגילה תוקף של חוקה; לעומתם, רוב ששופט לאור ערכים ליברלים. בשנת תשפ"א, מציין דו"ח שפורסם בפברואר האחרון, אוזכרו מקורות המשפט העברי בכ-50 פסקי דין והחלטות של בית המשפט העליון (מתוך כ-10,000 פסקי דין והחלטות). בשנת תשפ"ב המספר ירד בכחמישים אחוז. זו מציאות שנראית על פניה, כבלתי דמוקרטית, בלתי חוקית ובעיקר בלתי מוסרית. החלוקה היא בלתי דמוקרטית, משום שהיא מתנגשת חזיתית בעקרון הדמוקרטי המכונן "שוויון בפני החוק", שאינו יכול להתממש כשפסק הדין של אחד נפסק לאור ערכי מוסר החרות העברי שבחוק ושל אחר לאור ערכים ליברלים ש"מחוץ למשפט" כהגדרת השופט ברק בראיון שנערך עימו ב-2019. המציאות כמשתמע מדברי ברק בראיון, היא לכאורה גם בלתי חוקית: "[בשפיטה] צריך לקחת בחשבון ערכים... לא מדובר בערכים של השופט, אלא בערכים של החברה... ישנם ערכים שנקבעו במסמכים של המדינה עצמה. ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית - מי המציא? לא אני. זו הכנסת בחוק יסוד 'כבוד האדם וחירותו', והאב הרוחני של המושג הזה הוא הרב יצחק לוי שהיה חבר ועדת חוקה...הערכים שאני מפעיל הם לא ערכים מחוץ למשפט, אלא ערכים בתוך המשפט. הכרזת העצמאות היא בתוך המשפט כי חוק יסוד 'כבוד האדם וחירותו' אומר שהוא מבוסס על הכרזת העצמאות". החלוקה היא גם בוודאות בלתי מוסרית, בגלל התהום הרעיונית שפרוסה בין תרבות החרות העברית שממנה נגזרו ערכי המדינה שבחוק - הערכים שמקנים לה את זהותה היהודית ודמוקרטית, גם אם איננה מדינת הלכה דתית - לבין תרבות החופש הליברלית: בשתי התרבויות "שוויון בפני החוק" הוא ערך עליון, אך בעוד שהמוסר העברי שבתוך החוק והמשפט, נועד לחולל, כפיצוי על אי השוויון שהטבע יוצר בין בני האדם, צדק חברתי, ערכי המהפכה הליברלית, שמחוץ לחוק ולמשפט, נועדו לחולל, חרף אי השוויון שהטבע יוצר בין בני האדם, שוויון חברתי. בנוסף לכך, בעוד שהמוסר העברי שבחוק, הוא מדריך למילוי חובות הפרט לזולת ולחברה, הליברליזם מתמקד בהגשמת זכויות לפרט ע"י החברה והוא חסר מוסר חובות סדור אינהרנטי לריסון עצמי – תורפה שכבר קאנט הזהיר מסכנותיה. להבדלים מהותיים אלה בין שתי תרבויות המערב שגאלו את האדם משעבוד ומעריצות, נלווים הבדלים מהותיים נוספים שיש לדון בהם בכובד ראש ובהם, הבדלי החשיבה שבבסיס שתי התרבויות; מקור הערכים; מעמד האדם; מהות השחרור משעבוד; מהות השוויון וההבדל בינו לצדק; ההבדל בין קשר חברתי מבוסס ברית - כבמהפכה העברית ומבוסס אמנה - כבמהפכה הצרפתית; מקומה של חוקה בדמוקרטיה שלרשותה מורשת תרבותית ומשפטית חיה, של מאות שנים, כבאנגליה ושל אלפי שנים, כבישראל ועוד. בגלל הפערים המשמעותיים בין שתי התרבויות, ניתן להניח שהסינקרטיזם הערכי והדואליות השיפוטית שנוצרו במערכת המשפט מיניה וביה, חוללו בדמוקרטיה הישראלית, כמאמר הנביא, מציאות של "האומרים לרע טוב ולטוב רע". המציאות הזו גרמה בתגובת שרשרת להפרת האיזון בין שלוש הרשויות ולקשיי משילות ברשות המבצעת. הד לקושי רב השנים עולה מאמירת רבין המנוח "בלי בג"ץ ובלי בצלם". כדי להיפטר מקשיי המשילות, הרפורמה מעניקה לרשות המבצעת כוח עודף על הרשות השופטת וכורתת בכך את רגלה הדמוקרטית של ישראל. אגב כך, חוק צמצום עילת הסבירות – קדימון לרפורמה הכללית, מעניק להנהגה הפוליטית פטור משיפוט מוסרי של התנהלותה. זהו חוק שמנוגד למוסר אברהם ולתורת משה שנוצרו כהתרסה לעריצות המנהיגותית במזרח הקדום; ככזה, החוק כורת מישראל היהודית ודמוקרטית, את רגלה היהודית. עוד באותו נושא: הפצצות צה"ל בלבנון לא ישפיעו על המשא ומתן בין מבצע אנטבה למבצע ארנון "היום שאחרי" על צה"ל המכריע והמנצח להיוולד מחדש למשבר הכבד יש סיבות פוליטיות, אישיות ואחרות, אבל בבסיסו הוא כאמור, משבר זהות תרבותי – ערכי ובמישור הזה צריך למצוא לו פתרון. במקום תגובות ייאוש של סרבנות, נטישה והתפלגות וכן שליחת קריאות - לעולם להצלת המדינה ולאזרחי ישראל קריאה להחלפת הברית הישנה באמנת בראשית חדשה (כאילו שברית חדשה אחת לא הספיקה), יש לסיים את המשבר באמוץ פתרון שמונח זמין על המדף: זו הצהרת המחאה על נאמנותה למגילת העצמאות וערכיה; אלו הערכים שבגלל השימוש הסלקטיבי בהם במשפט נפרץ בקיר הדמוקרטיה הישראלית החור שקרא לרפורמה ולפורענות שהביאה. מאחר ואין ספק בנאמנותם של יוזמי הרפורמה לערכיה היהודיים של המדינה – הערכים שיצרו במאה הקודמת את המכנה המשותף בין דתיים לחילוניים ובין בני כל העדות ועקב כך גם את האיזון הדמוקרטי בין שלוש הרשויות, אימוצם מחדש גם במשפט, ע"י כל השופטים, כמתחייב מהחוק ומפרשנות החוק ע"י הנשיא ברק, ישיב לדמוקרטיה הישראלית את איזונה. על יסוד המכנה הערכי המשותף צריכה לצאת קריאה קונצנזואלית להגנת עצמאותה של הרשות השופטת מכל משמר; עצמאות שמשמעותה, כנגזר מהערך המכונן 'חרות' במוסר העברי הוא זה: חרות השופטים לפרש את החוק (כל חוק ובכלל זה חוקי יסוד שהתקבלו ברוב קונצנזואלי) כהבנתם, לאור המוסר המדינתי – המוסר, שלאור ערכיו, החוק גם אמור להיחקק בכנסת; ברם, לא חופש, בהסתמך על השופט ברק, להכניס למשפט ערכים שנמצאים מחוץ למשפט ועקב כך מתנגשים באורח בלתי נמנע בחוק הנבחן, שחייב להיחקק לאור ערכי המדינה שבמגילת העצמאות וחוקי היסוד. בהנחה שבג"ץ יפעל בצו דבריו הנכוחים של השופט ברק מ-2019, החלוקה לשני סוגי שופטים תבוטל מאליה כשם שהיא נוצרה מאליה ועקב העמדת שלוש הרשויות על אותו דף ערכי, האיזון הדמוקרטי שהופר יושב, השופטים יבחרו אך ורק לפי כישוריהם המקצועיים והצורך להבטיח בג"ץ שמרני – הצורך שלשמו נוצרה הרפורמה, יתפוגג. כדי לשמר את השלום הפנימי השברירי ולטפחו וכדי לחיות בשלום עם החברות הדמוקרטיות והעולם, חיוני להתאים ככל האפשר את פרשנותם של ערכי המדינה שבמגילת העצמאות ובחוקי היסוד לתקופה ואתגריה. מהנשיא מצופה שינצל את פגרת הכנסת להחלפתם של המשפטנים והפוליטיקאים שגויסו למצוא פשרה להכשרת הרפורמה הפסולה, במומחים למחשבת ישראל והתרבות המערבית. משימתם תהיה להכין למגילת העצמאות נספח שיפרט את רשימת ערכיו המכוננים של מוסר הנביאים הקבוע במגילה, יבהירם, ישוום לערכי הליברליזם המערבי ויציע שביל זהב לגישור בין התרבויות. מצוות המומחים תוקם עמותה ציבורית למעקב אחר איכותו המוסרית ולא רק החוקית של השלטון בישראל וכן למעקב אחר איכות הטמעת ערכי המדינה – המוסר העברי, במערכת החינוך. צפוי שאישורו של נספח הערכים בכנסת יהיה, בגלל המאמץ ההיסטורי לגשר בין שתי התרבויות הליברליות שנוצרו במערב, דיון מהחשובים בתולדות המדינה, המערב והאנושות. גם צפוי שתהיה לו תהודה עולמית גבוהה שכדאי להיערך לקראתה ולנצלה לטובת ישראל והאנושות. נוכח המשבר הערכי הכבד שעובר גם על שאר הדמוקרטיות המערביות ואסון האקלים שנגרם בגלל מיצוי אנושי חסר גבולות מוסריים של משאבי הטבע, כדאי שברוח החזון "כי מציון תצא תורה" וממחויבות מוסרית יהודית לשלום האנושות, תיזום ישראל כנס עולמי לדיון בשאלה המנקרת כיום במוחו של כל דמוקרט ואדם בעולם, פני הדמוקרטיה הליברלית והאדם לאן? הכותב הוא מרצה לחשיבה ותכנון אסטרטגי, אונ' בר אילן
