השבוע התקיימה האזכרה ה-17 לרס"ן בניה ריין הי"ד שנהרג במלחמת לבנון השנייה. אמו היקרה, חגית ריין, אמרה באזכרה דברים נוקבים וחשובים שראוי להדהד אותם בעיקר בימים אלה. להלן חלק מדבריה בעריכה קלה: "לא אשתוק כי ארצי שינתה את פניה, לא אוותר לה, אזכיר לה עד שתפקח את עיניה". אוי בניה, אין לך מושג כמה השיר הזה אקטואלי היום יותר מאי פעם. על כן אמא שלך לא שותקת, בניה שלי. איך אמרת לי ביום הגיוס כשאני בכיתי בבקו"ם? לקחת אותי הצידה ואמרת: 'אמא, חינכתם אותנו לתת הכל, ולפעמים הכל זה הכל, ואת זה תזכרי'. אז כן, אני זוכרת, ועוד איך זוכרת... "בחודשים האחרונים, המדינה שינתה את פניה: הפגנות אלימות, חסימות כבישים, שורפים צמיגים, אמירות לא נעימות כמו 'אתם לא אחים שלי'... ואני שואלת אותך בניה: לשמוע מלים כמו 'את לא אחותי' - אני, אחרי שנתתי את היקר לי מכל, אני צריכה לספוג כאלה עלבונות, משפטים כאלה פוצעים, כואבים? במיוחד כאמא שכולה, פי כמה וכמה, כשמטיחים בי כאלה משפטים כואבים ואפילו ירקו עליי... 'את לא אחותי', זה כמו חץ עם רעל שפוגע בול בתוך הלב, מדמם, והחץ הזה משפריץ דם ומוציא את כל המוגלה וכל מה שהיה לפני שבע עשרה שנה, הכל פורץ החוצה... "הם עוד קוראים לעצמם 'אחים לנשק'. אז הם אחים או לא? אני עונה להם: כן, אתם אחים שלי – לא יעזור לכם כלום. למרות כל חילוקי הדעות שיש, אתם אחים שלי... אני רוצה לקרוא לכם, במקום 'אחים לנשק' – 'אחים לחשק'. כשמתחשק לכם אתם באים, כשלא מסתדר לכם עם השלטון אתם לא באים. לי אגב, זה לא מתאים. תמיד באים". עוד באותו נושא: עם מחפש משמעות אם יש את נפשך לדעת עם של גיבורי כוח בדרך אמונה בחרנו, בדרך אמונה שבנו אין לנו ארץ אחרת בהמשך דבריה אמרה חגית: "יש עוד מושג חדש: 'כוח קפלן'. אני מכירה מושג אחר: 'כוח בניה', זה הטנק שלך שביצע אינספור חילוצים. ומי היה הכוח בטנק? אחים שלך מכל עם ישראל. אורי גרוסמן, הבן של דוד גרוסמן, סופר ומשורר מהשמאל, אדם גורן מקיבוץ מעברות של השומר הצעיר, אלכס בונימוביץ', עולה חדש מרוסיה שההורים האהובים שלו נמצאים כאן, ואתה – מתנחל ימני דתי". "כולם ביחד נלחמים יחד למען מטרה אחת - להגן על עם ישראל, האחים שלכם, שלנו – של כולנו. הייתם שונים אז בדעות בטנק, וזה בסדר גמור, אבל מאוחדים במטרה. מה שמצופה מכל חייל בישראל. אני גאה בך שסירבת פקודה והתעקשת ונכנסת בכוח למלחמה - למרות שאמרו לך ללכת הביתה... ללכת למילואים בצבא ההגנה לישראל זאת זכות, לא חובה... "אני בימים אלו מזכירה לעצמי שאנחנו בבירור עמוק בחברה הישראלית - מי אנחנו, מה הזהות שלנו. האם אנחנו מדינה יהודית דמוקרטית או מדינת כל אזרחיה, חס ושלום. אני מבקשת ממך, בניה, שתנדנד את כיסא הכבוד, תבקש מהקב"ה שהבירור הזה שהוא כל כך כואב ומדיר שינה מעיניי, שלא יהיה בהרבה ייסורים ושיהיה ברחמים. אני מתפללת שיבוא יום ואוכל לנשק את כל האחים לנשק, כי כולם אחים שלי, כי אין לנו ארץ אחרת..." לשמוע את הקול בעוד מספר ימים, בכ"ח באב, תחול אזכרתו ה-51 של הרב דוד כהן "הנזיר" זצ"ל. במאמר "שמים וארץ נשקו" שפורסם לראשונה בשנת התשל"ח בקובץ "נזיר אחיו", כתב הרב יעקב אריאל שליט"א על שיטת מורו ורבו – הרב הנזיר, את הדברים הבאים, דברים שלא נס ליחם: "גאולת ישראל איננה גאולה חומרית בלבד, ולא גאולה רוחנית בלבד, ואף לא צירוף של שתי אלו; אלא אור אחד, המתגלה בניצוצות שונים. תפיסה זו מחייבת שלא להתרשם מהתופעות החיצוניות אלא להתעמק ולהאזין לקולו של תהליך הגאולה עצמו הגורם למאורעות שאנו רואים בעינינו... בהאזנה רוחנית עדינה ניתן לשמוע את קול הדוד הדופק. כך יוכל אדם לנווט את ספינת דעותיו בין המשברים העזים של דורנו הסוער. מצד אחד עליו להזדהות עם תהליך הגאולה באופן פעיל, ומאידך לא להיגרף על ידי זרמים עכורים, הנוצרים כתוצאה מהזרימה הפתאומית והמהירה של אפיקי שיבתו של ישראל לארצו. "תחיית העם, חידוש עצמאותו המדינית, קיבוץ גלויות, הפרחת שממות ארצו, כיבושה ובטחונה, אינם רק תופעות חומריות. בדוק ותיווכח, שכולם נושאים ערך של קיום מצווה ממצוות התורה ומהחשובות ביותר שבה, ומכילים תוכן רוחני מקודש. וזאת למרות שהפרזה בהערכת התועלת החומרית שבהם על ידי רבים מן החולמים, המתעוררים זה עתה משנת גלותם הארוכה, מטשטשת ומאפילה לכאורה על תוכן זה...". וכך חתם, בלשון הרב הנזיר, בספרו "קול הנבואה": "דור חדש יקום. בנים בני חורין ייוולדו. בתחיית ישראל המדינית בארץ קדשו, ישוב בו רוחו, מקור מחצב נשמתו, רוח הנבואה" (קול הנבואה, עמ' ה). הבירור העמוק הזה בחברה הישראלית, אינו רק על השאלה אם תהיה או לא תהיה רפורמה משפטית ומה יהיה היקפה. הבירור הוא על השאלה מתי וכיצד "דור חדש יקום. בנים בני חורין ייוולדו", יפקח עם ישראל את עיניו במובן העמוק של המושג. את עיני רוחו, רוח הנבואה.
