הצעת החוק למינוי רבני ערים היא מהאירועים הכי משמעותיים שמתרחשים ביחסי דת ומדינה בישראל בשנים האחרונות. לצד הסרת חסמים שהקשו עד היום על מינוי רבנים והקצאת משאבים תקציביים למימון התקנים כך שיוכלו למנות בקלות מאות רבנים חדשים, הצעת החוק מוודאת שלשר לשירותי דת תהיה השפעה ישירה על דמות הרבנים ועל אופי פסיקותיהם. במילים אחרות - מה שווים הרבנים אם אנחנו לא שולטים בהם? ח"כ שמחה רוטמן מסיים את הטור שכתב במילים "הרבנים שימונו יהיו מחוברים וקשורים לכלל הציבור", אך סעיפי החוק מלמדים שהמציאות הפוכה לחלוטין. החוק הנוכחי מקנה כח רב לגופים פוליטיים בכל הנוגע להתנהלות הרבנים המקומיים, מה שירחיק אותם מהקהילה אותם הם מחויבים לשרת. בשביל לבסס את הדברים, נעמוד על שלוש נקודות מהותיות שקיימות בנוסח הצעת החוק הנוכחי. אך בטרם אכנס לטיעונים עצמם יש להקדים ולומר שעצם העובדה שהחוק כורך יחד רבני ערים, אזורים, יישובים ושכונות היא מתכון ידוע מראש לאסון. תפקידים אלה שונים במהותם זה מזה והניסיון להכניס את כולם לתבניות דומות עומדת בבסיס הרעות החולות של החוק. עוד באותו נושא: מחזירים את ההשפעה לתושבים ראשית, החוק קובע שכל גוף שבוחר רב מקומי יכלול גם נציג של השר וגם נציג של המועצה הדתית (שברובן מנוהלות על ידי אדם שמונה באופן ישיר ע"י השר). ניקח לדוגמה רב יישוב, אם מפלגת הציונות הדתית באמת מעוניינת שהרב ייצג את רצון היישוב, למה להכניס לגוף הבוחר גם את הנציגים האלה? למה לא לתת ליישוב לבחור בעצמו את הרב שלו?! הטענה זהה גם לעניין רבני שכונות כמובן. הנקודה השנייה היא הדרישה שכל רב מקומי יתחייב בכתב שהוא "יקיים את החלטות מועצת הרבנות הראשית". הצעת החוק מגדילה וקובעת שהחתימה על ההצהרה לא תיעשה במועד המינוי לתפקיד אלא במועד בו הרב מבקש תעודת כשירות. כלומר, מאות אנשים שעוברים מידי שנה מבחנים ומבקשים לקבל תעודת כשירות יהיו חייבים להצהיר על נאמנות זו, גם אם הם לא צפויים לכהן בתפקיד רשמי בשנים הקרובות. הנקודה השלישית, היא הסירוב של יו"ר הוועדה לכלול בחוק סעיף שקוצב את כהונת הרבנים. למרות הטענה של ח"כ רוטמן שמטרת החוק היא לקרב את הרב לקהילה, הוא עומד על זה שרב מקומי שמונה (במעורבות פוליטית) יהיה צמוד לכיסא שלו עד גיל 75 מבלי שלקהילה יש יכולת להשפיע או לבקש רב אחר. זו מציאות שאינה מתקבלת על הדעת ברבני עיר, ועל אחת כמה וכמה בכל הנוגע לרבני יישובים ושכונות שכל תפקידם הוא חיבור לקהילה. רק רב שצריך לקבל את אמון הקהילה יהיה מחויב למלא את תפקידו כראוי. כל אחת מהנקודות, ושלושתן יחד מלמדות שלא טובת הקהילה המקומית היא שעומדת לנגד עיני מקדמי החוק. לטענתנו של ח"כ רוטמן עיקר הביקורת נגד הצעת חוק מבוססת על נוסח ישן. נכון, הוועדה הכניסה שינויים רבים להצעת החוק, אך הסיבה אינה פתיחות לביקורות הרבות אלא העובדה כי הצעת החוק המקורית הייתה כה קיצונית שאפילו מציע החוק לא יכול היה לעמוד מאחוריה. ומה לגבי הביקורת? כפי שהראתי, היא לחלוטין עוד עומדת. בנוסף, עצם הטענה כי החוק נועד לפתור את הבעיות הקיימות היא הטעיה. ח"כ מתן כהנא התקין בכהונתו כשר לשירותי דת תקנות חדשות ומקיפות בכל הנוגע להליך בחירת רבני ערים – תקנות שמחזקות באופן משמעותי את מקומה של הקהילה וכן מחייבות את הרב לקבל את אמון הקהילה מידי עשר שנים. תקנות אלה מהוות שיפור דרמטי, אך לאור פרק הזמן הקצר שחלף יעילותן של התקנות לא באמת נבדקה. הטענה לפיה חייבים חוק חדש היא ניסיון נוסף למחוק את מורשת הממשלה הקודמת בכל מחיר. עוד ניתן למנוע את אות הקלון שיוטל על מפלגת הציונות הדתית שדווקא היא תהיה חתומה על החרבת מערך הרבנות המקומית. חייבים לעצור את החוק הזה. הכותב הוא מנהל המחלקה למדיניות ציבורית בארגון עתים
