"טוב מראה עיניים מהלך נפש" – לימדנו שלמה המלך החכם באדם. אתמול יצאתי למרחבי השומרון, לראות בעיני את הרשות הפלסטינית ה"קורסת", זו שכל הכותרות בכל מהדורות החדשות זועקות שאם לא נתמוך בה כלכלית, היא עלולה – חלילה וחס – להתמוטט. בכל מקום אליו הגעתי, למלוא רוחב העין והנוף, ראינו את ה"קריסה" כביכול, וכך היא נראית: מאות ואלפי פועלים עמלים על השתלטות חקלאית מושקעת ומרשימה, משאיות מובילות טונות של אדמה טובה ופוריה - אדמת א"י שלנו - ושופכות אותה בנדיבות על חלקות קרקע לא מעובדות: כך מייצרים שכבת קרקע חדשה שלא דורשת שום עידור וניקוש, ועליה נוטעים עשרות אלפי שתילי עצים חדשים (גם הם מובלים במשאיות לשטח) על מנת "לקבוע חזקה" בשטח. כן, בזמן שהחקלאי הישראלי עמל ומשקיע בהכשרת הקרקע ועיבודה, במאבקים עם בולדרים, בחרישה ורק לאחר מכן בנטיעה – החקלאי הפלסטיני זוכה לקיצורי דרך, כי החקלאות הוכרזה ע"י הרש"פ ה"קורסת" כמשימה לאומית, והיא תשולם לא מכיסו של החקלאי אלא מהכיס העמוק ש...אנחנו נדרשים למלא, כדי למנוע "קריסה". לא מדובר רק במשאיות ובפועלים חקלאיים: הרשות ה"קורסת" מפעילה מנועי-ענק כלכליים ומעסיקה גם כלים כבדים לסלילת דרכים והכשרת מגרשים, מודדים, מתכננים, עורכי דין, ואלפי פקידים במיזם המכונה "המערכה על שטחי סי". התקציב של ה"מערכה" הזו הוכפל לאחרונה, כי למה לא בעצם? הרי מדינת ישראל תממן, אז למה שלא לקחת את הכסף שלנו ולהכפיל בעזרתו את שוד הקרקעות שאנחנו קורבנותיו? נתעכב רגע על המטרות המוצהרות של ה"מערכה" הזו, כפי שהם מובאות בדו"ח משרד המודיעין שפורסם לפני כשנתיים: עיצוב מדינה (פלסטינית, כן?) בעלת רצף טריטוריאלי, ויצירת תנאים לחיבור עתידי בינה ובין אזורים בעלי רוב ערבי בשטחי מדינת ישראל. פגיעה בהתנחלויות ע"י קטיעת הקצף ההתיישבותי, ניתוק ובידוד של התנחלויות, ושחיקת עתודות הקרקע שלהן. יצירת שליטה על צירי תנועה מרכזיים, חניקת הצירים והגבלת התנועה בהם. זה כמובן ציטוט חלקי מאד. מישהו יכול להסביר לי איך רשות "קורסת" ממשיכה לבצע את כל המפעל העצום והמסוכן הזה, ולמה אנחנו צריכים להמשיך למלא לה את הכיס? אני מאמינה ששר המודיעין שפרסם אז את הדו"ח החשוב הזה, לא ירים ידו בעד חיזוקה הכלכלי של רשות שמעמידה בראש סדר העדיפויות התקציבי שלה את המטרות שהעתקתי מתוך הדו"ח שלו. אני מאמינה גם ששרת התחבורה, שמשקיעה במסירות רבה בסלילת ותאורת כבישים ברחבי יו"ש, לא תרים את ידה בעד תיקצוב פעילות עוינת שתחנוק את אותם צירי תנועה. נתבונן רגע על היקף העבודה המשפטית שהרשות ה"קורסת" מתקצבת נגדנו: בדיווח שהוציא בשנת 2018 שי ניצן, בתפקידו כפרקליט המדינה, לשר הבטחון דאז ליברמן, הוא מציין כי פרקליטי הרש"פ הגישו בשנה אחת 210 עתירות לבג"צ, רק כנגד צווי הריסה לבניה בלתי חוקית (לא כולל עתירות בנושאים נוספים). ולעומתם, פרקליטי מדינת ישראל מסוגלים לטפל בכ-50 עתירות בשנה בלבד. בתנאים בלתי-אפשריים אלה, הציע אז שי ניצן להסכים מראש לצו-על תנאי בעתירות בהן אין למדינת ישראל כח אדם מקצועי לטפל, ולמעשה לקבור את הסיכוי להרוס אי פעם את שלושה-רבעים מכלל הבניה הבלתי חוקית של הרש"פ. תקראו בבקשה שוב את המספרים, ותגידו לי למה בעצם אנחנו צריכים לתקצב אותם, ולא להפך? אני מאמינה ששר המשפטים, שמשרדו נאלץ להתמודד עם הפערים הבלתי-אפשריים האלה בכח אדם משפטי, לא יסכים להרים את ידו בעד חיזוקה הכלכלי של הרשות הפלסטינית, שיכולותיה כנראה גבוהות מאלה שלו. הרשות ה"קורסת" מקבלת ממדינת ישראל מידי שנה כ 11 מיליארד שקלים, כשכל תקציבה השנתי עומד על כ 16 מיליארד. רק 600 מיליון מתוכם הוקפאו על פי חוק - סכום שווה-ערך למשכורות המחבלים שמשלמת הרשות ה"קורסת". מדובר בסך הכל בכ 5% מתקציב הרשות. בגלל 5% קורסים? בסיור בשומרון שמעתי גם על הפיגועים שהתגברו לאחרונה באזור זה. הרשות הפלסטינית ה"קורסת" מתקצבת את כולם, בלי יוצא מן הכלל: גם את מחבלי החמאס, הג'יהאד, ואפילו דעאש. כולם היו בניה, וכולם נהנים מתקציביה, סליחה: מתקציבנו... כי איך מצליחה הרשות ה"קורסת" להמשיך לשלם את המשכורות שלכאורה נוכו מתקציבה? איך היא מעזה להכניס את עצמה לגרעון שכזה? פשוט מאד: היא יודעת מראש שיש מי שידאג למלא את מחסורה, יש פראייר בסיפור הזה, והפראייר הזה הוא - אנחנו. נסעתי השבוע לנחם את משפחתו של חן אמיר הי"ד, הסייר האמיץ ואציל-הנפש שנרצח בתל אביב, והציל במותו חיי רבים. המחבל שרצח אותו ידע אל-נכון, שהוא או משפחתו יתוגמלו מקופת הרשות ה"קורסת", ושהתגמול החודשי הזה יהיה גבוה יותר מהמשכורת של השוטרים הפלסטינים בג'נין שאמורים היו למנוע את יציאתו למסע-הרצח הזה. תקראו בבקשה שוב את המשפט הזה: הרשות ה"קורסת" משלמת למבצעי הטרור משכורות גבוהות יותר מאלה של עובדיה שאמורים למנוע טרור. גם עם העוול הזה אנחנו מסכימים כשאנחנו בכלל מסכימים לקיים דיון על המשך חיזוקה הכלכלי של הרשות. תקציב הרשות ה"קורסת" מושקע גם בירושלים, עיר הבירה שלנו, שעל פי כל ההסכמים כולם, לא אמורה להיות לרשות הזו שום דריסת רגל בה. אבל מסתבר שיש, ויותר מזה: מסתבר שתקציב ירושלים ברשות ה"קורסת" הוכפל גם הוא, והועמד על קרוב למיליארד שקלים. משום מה נראה לי, שלפני שהרשות מודיעה על קריסה כלכלית, מן הראוי לדרוש ממנה לבטל את סעיף ירושלים הלא-לגיטימי בכלל מתוך תקציבה, ולהפנות את אותם מיליארד שקלים למטרות אזרחיות לגיטימיות. ואחרי שכתבתי כל זאת, עדין החמור מכל בדרישה לחיזוקה הכלכלי של הרשות ה"קורסת" הוא ההצעה האלגנטית-כביכול לרמוס ולגרוס את החוק שאנחנו עצמנו חוקקנו. כי הרי התקציב שדורשים בעלי הרעיון ההזוי הזה עבור הרשות הוא שווה-ערך בדיוק לתקציב שקוזז להם בשל משכורות המחבלים. זה אותו תקציב ששר הבטחון הקודם, בני גנץ, יחד עם שר האוצר דאז ליברמן, העבירו כ"הלוואה" לאבו מאזן בעקבות הפגישה הבזויה בראש העין, ועכשיו מוצע לשר האוצר שלנו להסכים ל"הקפאת" ההלוואה, והפיכתה למענק. גם לרמוס את החוק, וגם לרמוס את כל הדיונים שחברי השר אבי דיכטר, מחוקק החוק החשוב הזה, ואני עוררנו שוב ושוב נגד החרפה הזו, בועדת החוץ והבטחון של הכנסת הקודמת. אין לי ספק, שהשר דיכטר לא ירים את ידו בעד ההצעה הנואלת הזו. "השמר לך" - מזהיר אותנו משה רבנו בפרשת השבוע בנוגע ליחס הראוי ל"גויים אשר אתה בא-שמה לרשת אותם" - "השמר לך פן-תינקש אחריהם". רש"י בפירושו לפסוק הזה נכנס לוויכוח עם תרגום אונקלוס: "אונקלוס תרגם לשון מוקש" – מציין רש"י – "ואני אומר שלא חש לדקדק בלשון (וכאן הוא נותן הסבר לשוני-דקדוקי: מצינו נו"ן בלשון יוקש ואפילו ליסוד הנופל ממנו, אבל בלשון טירוף וקישקוש מצינו נו"ן...) ואף זה אני אומר: "פן תינקש אחריהם" – פן תיטרף אחריהם, להיות כרוך אחר מעשיהם". לשון טירוף וקישקוש - כמה נוקב, וכמה קולע! במילים של ימינו אפשר לומר זאת כך: אנחנו השתגענו? נטרפה דעתנו להאמין לקישקושים שלהם על "קריסה" ולממן במו ידינו את מי שמשקיעים את כל הכסף הזה כדי לפגוע בנו? "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" – בואו נבחר כולנו בברכה.
