בשנים האחרונות התרגלו במערכת הביטחון לכך שחיל האוויר מוביל בפועל את הרוב המוחלט של החיכוך הקרבי עם אויבי ישראל בעומק השטח. לכאורה יש בכך היגיון רב: שיקולי הדיוק, יכולת הנזק הקינטית המשמעותית, מהירות הביצוע וכמובן הביטחון הגבוה יחסית לטייסי חיל האוויר התגברו לאורך השנים על הפעילות המסורתית הקרבית של כוחות מיוחדים בשטח האויב. בכך הוזנחו בהדרגה מערכי המבצעים המיוחדים החשאיים האלימים של ישראל. כוחות ויחידות שלהן מורשת היסטורית מפוארת, שידעו בעבר לקצץ בדשא הטרור של מדינות וישויות אויב שכנות בשנות החמישים, השישים, השבעים, השמונים והתשעים של המאה העשרים מצאו עצמם ללא תעסוקה קרבית של ממש וללא חיכוך עם האויב בשטחו ונאלצו לשנות את ייעודם, למצוא או להמציא משימות ליבה חדשות או להתנוון. עוד באותו נושא: ההתכוננות הדחופה הנדרשת לאיום מצרי כוונתי היתה אך ורק לשם שמים יאיר אנסבכר תלה שלטים על הכותל דיר באלאק, אל תיכנסו לאס"ק הגזרה היוצאת מן הכלל שאינה מעידה על הכלל היא גזרת איו"ש, שבה מנהל קומץ של יחידות מיוחדות ומובחרות, ובראשן הימ"מ, מערכה שוטפת נגד ארגוני טרור פלסטיניים, בחיכוך גבוה ובהצלחה יתרה. למעשה, אגב כך, גם משמרות באופן בלעדי את מסורת הלחימה הישראלית בעת הזו. המב"מ (מערכה בין המלחמות) שבוצע בעשור האחרון בהצלחה מבצעית יחסית (מבחינת משימות הכוחות לפחות, שכן האפקטיביות האסטרטגית שלו למנוע את מאמץ ההתחמשות של אויבי ישראל בנשק איראני מוטלת בספק) השתנה. העמימות המבורכת שבהפעלת כלי טיס וחימוש מונחה מרחוק נגד מטרות אויב נשברה. כיום כל הפצצה ישראלית לא רק מלווה בסיקור תקשורתי כמעט בזמן אמת, אלא שאף נוצרו מעין כללי משחק מסוימים מול אויבי ישראל, היכן, במי ועד כמה פוגעים בכדי לא להגיע להסלמה רבתי. במציאות החדשה והשקופה הזו בולט מאוד הצורך בארגז כלים חדש/ישן: מבצעים מיוחדים חשאיים אלימים וקרקעיים, אשר פעולתם תתבצע מתחת לסף הרעש התקשורתי, וממילא מתחת לסף ההסלמה. האמת חייבת להיאמר: ישראל הזניחה את יכולות התקיפה החשאית הקרקעית המיוחדת שלה. שינויים טכנולוגיים ותרבותיים שחלו בעולם אינם תירוץ להתנוונות זו, שכן היא חלה במהלך שני עשורים שבהם הייתה דווקא אינפלציה בהפעלת כוחות מיוחדים אלימים וחשאיים על ידי ארה"ב ובריטניה באופן גלובלי, כמו הפעלה מסיבית ביותר של כוחות דומים במהלך השנה האחרונה במלחמה באוקראינה בהשראת אותן מעצמות בעומק ובעורף הרוסי. כעת, משמוצה החלק העמום במב"מ והוא הפך גלוי, ישראל זקוקה להמציא מב"מ חדש, עמום, חשאי, אלים וחתרני הרבה יותר, וכזה שישוב ויטיל את אימתו על לוחמי האויב מחד גיסא, אך יאפשר לקברניטיה למשוך בכתפיים ולצאת פטורים בלא כלום מאידך גיסא. מב"מ כזה מוכרח יהיה להתבסס על היתוך נרחב ועמוק בקנה מידה שעוד אינו מוכר בישראל בין אותן יחידות מיוחדות אלימות לבין ארגוני הביון המדינתיים הרלוונטיים, וכן על הפעלה מסיבית של כוחות מקומיים לטובת האינטרס הישראלי על פי המודל שנוסה בהצלחה במערב. בעוד שאת היכולות החשאיות, הכיסוי העמוק והעבודה בשטח האויב בחופש יחסי יתנו ארגוני הביון האמונים על כך בשגרה, את היכולות האלימות המגוונות, את הנחישות ואת היצירתיות המבצעית יביאו איתם אנשי היחידות המיוחדות. הכותב הוא עמית במכון משגב לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית. מתמחה בתחום הכוחות למבצעים מיוחדים בעת המודרנית.
