1. כל מי שמחזיק בערכיה של הציונות הדתית (לא המפלגה אלא התנועה הציונית המפוארת, רבת הפנים והגוונים, המאוחדים כולם בראייתם את מדינת ישראל כגילוי משמיים של אתחלתא דגאולה), יתקומם מול השורות הבאות, הממליצות ברוח הפוך על הפוך לקבל את דרישת העסקנים החרדים להורדת גיל הפטור מגיוס, מ-28 כיום ל-21 על פי דרישתם, ואפילו להנמיך את רף הפטור לגיל 18. כלומר, לשחרם לחלוטין מחובת גיוס. מבחינת האידיאולוגיה של הציונות הדתית, מהלך כזה הוא בבחינת כפירה בעיקר, בגדר לא יעלה על הדעת. השתגעתם? – יהיו מי שיתהו. והרי זה מנוגד לחלוטין להלכה שפסק משה רבינו במו פיו, בהגיע העם לשערי הארץ המובטחת:"הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה?" 2. אז נכון אמנם שהורדת גיל הפטור או הענקת פטור גורף, מתנגשות בעקרון התורני הבסיסי: "במלחמת מצווה הכל יוצאין ואפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה". וגם נכון שאנו חיים היום בעידן שבלשון הרמב"ם מכונה 'מלחמת מצווה', בלשון הרמב"ן 'מלחמת כיבוש הארץ' ובלשון השולחן ערוך 'עזרת ישראל מיד צר'. ונכון שמצוות "לא תעמוד על דם רעך" מחייבת גם את החרדים. אבל כשהברירה היא בין 'התבצרות' עקרה בישיבה (ומדובר במי שאינו מסוגל להמית עצמו באוהלה של תורה), עד גיל מבוגר יחסית, לבין יציאה מוקדמת לחיים המציאותיים, עדיפה האופציה השניה. 3. יתירה מזו. שורת ההיגיון גורסת, שכיוון שגם הורדת גיל הפטור ל-21 לא תוסיף למצבת הכוחות בצה"ל אף לא חייל אחד (!), מן הראוי – על פי אותו היגיון קר – להעניק פטור גורף לחרדים. שחררו אותם לחלוטין מכל חובה לאומית, אזרחית, ציבורית, חברתית. שיילכו לעשות לבתיהם, והרווח יהיה עצום וגדול. שכן היציאה לעולם האמיתי לאחר ה'ישיבע קטנה', ללא אימת הגיוס, תאפשר לבחורים להתפרנס כראוי או לבחור במסלול האקדמי, ותחסוך למדינה הון עתק שיהיה עליה להשקיע בסיבסוד לימודיהם וקיומם עד גיל 21. וגם תאפשר להם לתרום חלקם, לפחות מבחינה כלכלית, לחברה בישראל. 4. ודווקא משום כך – גם זאת ברוח הפוך על הפוך – העסקונה החרדית מתנגדת לפטור הגורף. שכן זה בדיוק מה שמפחיד אותה: פטור גורף עלול לרוקן את הישיבות הגבוהות, עיר המקלט שמאחורי חומותיה מוגנים הבחורים מפני המציאות האמיתית. פטור גורף יוליד יציאה גורפת ממרחב הגטו המוגן, אל התעסוקה המפרנסת את בעליה, ואל האקדמיה רח"ל. וזה מטיל עליהם אימה יתירה. והחשש העיקרי הוא, שתשונמך באופן מבהיל תלותם המלאה כיום של הבחורים ברצונה הטוב, בגחמותיה ובתיחמוניה, של העסקונה החרדית. ואז, אנה הם באים? מניין יגיע הקאדר הצעיר של מצביעי הדור הבא? 5. פטור גורף מחובת שירות צבאי או אזרחי, הוא אמנם מהלך רע, אבל בגדר הרע במיעוטו. ועדיף על המצב הקיים, של פטור בגיל 28, שמאלץ את האברכים עד גיל זה – שרובם כבר נשואים עם כמה ילדים ונשותיהם הן המפרנסות העיקריות של הבית – וחלקם גם לא מתאימים ללימודים גבוהים בישיבה ("'אחד מאלף מצאתי': אלף בני אדם נכנסים למקרא, מאה יוצאים מהם למשנה, עשרה יוצאים לתלמוד, אחד יוצא להוראה", קה"ר ז'), אך נאלצים להתבצר בין כתלי הישיבה כדי 'לשרוף את הזמן' ולזכות בהגנתה מפני גיוס לצרכי העם. ומדובר ככלות הכל באנשים צעירים ובריאים, מוכשרים מאד בדרך כלל, שנאלצים, נעבעך, לחיות חיי דלות על כספי קיצבאות ישיבתיות עגומות, שאפילו הם אינם אלא מתנת נדבה שבאה מכספי 'די מדינע' (שהם לעיתים כה מזלזלים בה, אבל לא בתקציביה). אז שייצאו לעבודה או ללימודים בגיל 18, ויחדלו להיות נטל של 'אוכל ולא עושה'. עוד באותו נושא: שתיקת הכבשים ללכת עם הציונות ולהרגיש בלי הגאון שהפך מאויב הציונות לפרזנטור שלה "מה תצעק אלי? דבר אל בני ישראל ויסעו" 6. ולא זו אף זו: בנוסף לשקר ולרמיה שבהתבצרות בין כתלי עיר המקלט הישיבתית (ושוב: הכוונה למבלי עולם, לא ללמדנים האמיתיים, שהם ראויים לא רק לִיְקָר והערצה אלא גם למילגת לימודים שמנה מקופת המדינה), יש בכך משום הפרה פומבית גסה, של התחייבות משפטית-תורנית, שנטל האברך כלפי אשתו בהיותם מתחת לחופה, קבל עם ועדה: "וְאָנָּא אֶפְלַח וְאוֹקִיר וְאִזּוּן וַאֲפַרְנֵס וַאֲכַלְכֵּל וַאֲסֻבַּר וַאֲכַסֵּי יִתְכֵּי, כְּהִלְכַת גֻּבְרִין יְהוּדָאִין"; תרגום: "ואני אעבוד ואכבד ואזון ואפרנס ואכלכל ואשא ואלביש אותך, כהלכת הגברים היהודים". שהרי בפועל נוהג האברך בניגוד מוחלט להתחייבותו המפורשת, וכך הופכת הכתובה מסוג של מיסמך תורני מקודש ומחייב, לסוג של ציפצוף הזרזיר, לנייר שאין ראוי אפילו לצור בו על פי הצלוחית. 7. יש הטוענים כי שורש ההתנגדות לעצם הגיוס, הוא בכך, שהגיוס לצבאה של 'המדינה הציונית' עשוי להתפרש כהודאה בדיעבד בניצחונו של הרעיון הציוני, שמכוחו נתקיים בה נס קיבוץ הגלויות (בניגוד למקדשי השואה שעלו בעשן המשרפות, ואכמ"ל). לטענה עגומה זו אולי היה מקום בשנותיה הראשונות של המדינה, בעידן שגדולי הרבנים החרדים 'ניבאו', רחמנא ליצלן, ש"המדינה הזו לא תחזיק מעמד יותר משנה אחת, משום שטריפה אינה חיה שנה" (ע"ע הרב צבי יברוב, 'מעשה איש', כרך ה' עמ' ל"ב). כלום לא הגיעה העת עכשיו, משנתבדתה בחסדי שמים 'נבואה לא נבואה' זו, ובמלאות 75 למדינה, לשנות פאזה? ועד שהם ישנו פאזה, ויגדלו ויקדשו את שמו הגדול ואת תורתו תורת אמת, ראוי להניח להם – ואפילו להוריד את גיל הפטור ל-18, למורת רוחה של העסקונה החרדית, ושלום על ישראל. בסיעתא דשמיא ובעזרת צור ישראל וגואלו, נסתדר בלעדיהם.
