האתגרים שעוברים על הנוער שלנו במדינה בימים אלו מזכירים מכונת כדורי טניס שמעיפה כדורים בקצב מהיר מאוד ולא אחיד ועליהם לחבוט ולהגיב באופן מווסת, קצבי, מדויק ונכון, אחרת יקבלו את הכדור – המציאות – חזק לתוך הפנים.
המתבגרים חשופים למגוון רחב של אפשרויות והתמודדויות ולא תמיד מקבלים על זה מענה. המערכת החינוכית נותנת פתרון שברובו חלקי ולא רוחבי לחלק מבני הנוער בלבד. ומה לגבי השאר, הרוב שבבני הנוער?
גיל ההתבגרות הוגדר על ידי הפסיכולוג הנודע אריק אריקסון 'כמאופיין בקונפליקט מאתגר של גיבוש זהות'. תקופה זו סוערת ומלווה בהתפתחות פיזיולוגית מבלבלת, בה בני נוער מצויים בין שלב הביטוי הרגשי באמצעות פעולה ומשחק, לבין השלב הבוגר יותר של ביטוי נפשי מילולי.
פיטר בלוס הגדיר את ההתבגרות כשלב בו ישנו מאבק בין המחשבה של המתבגר כי הוא יכול להשיג הכול, לבין מציאות שמבהירה כי ישנם דברים שאינם ברי השגה. בתוך הקונפליקט המופלא הזה, ראוי להנגיש לנוער מתווכים ראויים שידעו לאזן בין הקצוות, על מנת להעמיד אנשים עם חלומות גדולים אבל עם חיבור למציאות. בפשטות – הנוער מחפש שייראו בו את הפוטנציאל הגדול הטמון בתוכו, מחפש את ה"מבוגר האחד שיאמין בו" כמו שהרב קרליבך ז"ל אמר.
אני כופר בקשיים וממאן לצבוע את הכל בגוונים של שחור. יש פתרון ברור לבני הנוער אשר קיים במציאות, אינו מפותח דיו ונדרש יותר מתמיד – החינוך הבלתי פורמלי. במציאות נורמלית, המושג "חינוך בלתי פורמלי" היה חולף מן העולם ומקבל שם ייחודי עבורו שאיננו בדרך השלילה - לא פורמלי - אלא מה הוא כן נותן. אולי כשנדע להשתמש ולמקסם את המשאב הזה נוכל לתת לו שם ראוי.
העבודה בחינוך הבלתי פורמלי בישראל היא מצילת נפשות פשוטו כמשמעו. נערים ונערות אשר מגיעים למסגרת ערכית ואיכותית נמצאים ביתרון רגשי חברתי משמעותי ביותר. למצער, אנו רחוקים שנות אור ממקסום החינוך הערכי במדינה ועל כן המציאות טופחת על פנינו. מאידך, אנו רואים כיצד תנועות וארגוני נוער משנים את הסביבה כולה בהתנדבות, בתרומה לקהילה, בשיח ערכי ובבשורה חינוכית עבור הציבור. יש לנו נוער איכותי מאוד במדינה למרות שאינו נמצא בקדמת הבמה התקשורתית.
נערים אשר נמצאים במסגרת חינוכית ערכית נמצאים בסיכון מופחת באופן דרמטי לחשיפה של אובדנות, דיכאון וחרדה לעומת אלו שאינם נמצאים במסגרות. מחקרים לאורך השנים הראו כי ילדים שלוקחים חלק בפעילות חוץ ובתנועות, שמטרתן פיתוח יכולות לעצמאות, פתרון בעיות ותשוקה ללימודים עצמאיים, צפויים ליהנות מחוסן נפשי טוב יותר בבגרותם המאוחרת.
החינוך הבלתי פורמלי יודע לחזק את ה"עמדה הדואלית" – קיום של מגמות הפוכות באופן מאוזן ובו זמני, כגון: תחושת שייכות ושוויון מול הישגיות ובולטות, פעילויות ששמות דגש על שיתוף פעולה וגיבוש קבוצתי ולעומתן פעילויות מפגשים תחרותיים יותר המבליטים כוחות ייחודיים. השימוש במגוון זה מאפשר לנוער לברור את כוחותיו ולקבל עליהם משוב ותיקון מבלי שיפוטיות יתר, דבר המחזק את רווחתם הנפשית לטווח הארוך.
החינוך הבלתי פורמלי פותח בפני הנוער "רב ממדיות" המאופיינת בפעולות בארגונים ותנועות הנוער – בחינת יכולות, התנסויות והזדמנויות לנוער לבטא כישרונות. ריבוי התכנים, הפעילויות והמגוון מאפשר למספר גדול של ילדים בעלי יכולות שונות למצות את הפוטנציאל האינדיבידואלי שלהם, לחזק את הדימוי העצמי שלהם ולדאוג לקידומם החברתי.
על מנת להצליח ולבנות חוסן עלינו להעביר את הנוער מ"מקבלים" ל"נותנים", להוריד אותם מהיציעים ולהפוך אותם לשחקנים על המגרש. זה מצריך מאמץ אבל משתלם לאורך זמן. זו המטרה והמהות של המסגרות הבלתי פורמליות. זה המסר שלהן, זה החזון, וזו התרומה הגדולה ביותר. ככל שנכיר בחשיבותן ובתועלת הגדולה היוצאת מהן ונחזק את המסגרות האלו כדי לקדם את עתיד הנוער, אנחנו נודה על כך בעוד שנים לא רחוקות.
הכותב הוא פסיכולוג חינוכי ומנהל מרכז הנוער של OU ישראל בטבריה.
