"הבן שלי קיבל זימון לקורס טיס"- מתמוגג האב המאושר. יפה מאוד משיב לו בר שיחו, אבל- וכאן הוא עובר לקול מלא גאווה מופגנת – הבן שלי -! דגש חזק - קיבל זימון ל8200. ועוד אמא המשתפת את חברתה בשמחה שנכנסה למשפחתה: "הבת שלי קיבלה זימון לקורס חובלים". אוהו, משבחת ידידתה. אבל הבת שלי קיבלה- הפסקה קצרה להגברת האפקט הדרמטי- זימון לסייבר. אכן, זו רק פרסומת בערוץ המרכזי. אך היא מסמנת שינוי. עזר ויצמן, שמיתג את "הטובים לטיס" והפך אותם למקור גאווה לאומי, הפסיד את המערכה לטובת היושבים בחדרים ממוזגים ועושים בהם את עבודתם. חשובה בלי ספק, אבל למה זה דווקא במדים. מה הקשר בין הלוחמים שנישאו על כפיים, לצעירים גאונים ומוכשרים בחליפות. למה זו יחידה צבאית? זה מוזיל אולי את המחיר ואין לזלזל בזה. אבל מה הקשר ללוחם בשדה, המתמודד עם הלבן שבעיני האויב, מסכן את נפשו, מתפלש בבוץ, ובמארבים ארוכים ומשמימים? לא שמענו במודעות הפרסום החדשות הורים גאים על ילדיהם המשרתים בצנחנים או בגולני. הכיוון החדש יוכל לפגוע ביכולות הצבא בטווח הארוך. גם לוחם קרבי מקבל מטען אדיר לחיים. אך הפרסומות מטות אותו לתועלות מסוג אחר. לקריירה של כבוד, ועוד קופה הצמודה אליה. וכמובן לפחות סיכונים. עוד באותו נושא: חרבות ברזל- היום שאחרי תמימות מסוכנת מומחים עם תעודות לכותל, לכותל, לכותל אכן, חיל האוויר מעלה בנו זיכרונות מטובלים בחמוץ- מתוק. מציאות ששררה פעם במחוזותינו. בחורים מוערצים. וגם כשהיינו בקורס צניחה, השלמנו את הנינוחות- המחויבת מאופי הקורס - במסעות ליליים עם אלונקות על הגב. לידינו, בבסיס , נדהמנו לראות ארוחות עם כמה סוגי בשר (אגב, ניסיונות להתחבר עם המנות שם, נקטע מידית, כאילו פלשנו לבסיס של אויב). תנאי השירות של צוותי אוויר, הם מעולם אחר. לא מארבים, לא מסעות מפרכים ותרגולים בלי סוף, גם עם אש חיה. הם אינם רואים את פני החייל שמולם, גם לא נגיעה של ממש בשדות קטל. טייס יורה מרחוק, מגיח לפעילות בת שעות ספורות, ושב למשרד הממוזג או למועדון החברים, וכמובן למשפחתו. הוא לא החירניק שמקלחת היא חלומו הנכסף, ושינה במיטה היא פנטזיה. גם סטטיסטיקת הנפגעים, שונה לחלוטין. אבל זו לא תחרות. כולנו משרתים את אותה מטרה, שמחים בהצלחה של כל מי שמקדם את כולנו להשגתה. לפחות עד לימים אלו, שלימדו אותנו על אנשי צבא, שמתנשאים מעל חבריהם. שרואים את עצמם כבעלי פריווילגיות מיוחדות. אנשים מורמים מעל יתר העם. זקנתם מביישת את נעוריהם והנזק שהם גורמים עלול לבטל את כל מה שהשיגו. אני תוהה למה לא לשלול מהם את הדרגות. אם דרגה מבטאת הצלחה ויכולות, הרי אנו רואים עתה הפרעות מכוונות, פגיעות זדוניות. תלמידי חכמים מוזהרים שלא לעשות את גדולתם בתורה קרדום לחפור בו. ואת זה עושים עכשיו המורדים הללו. באשר הם. מדינה חפצת חיים חייבת להשיב מלחמה. למשל, גם פגיעה בפנסיות הנדיבות שחילקה למי שכבר איננו מי שהיה. בכל מקום עבודה מי שמתפטר חייב להודיע מראש מספר מוגדר של ימים שמאפשר להתארגן. כאן לא מדובר בהליך נורמלי של עזיבה אלא ברצון מודע לפגוע בצה"ל ובמדינה כולה. והתגובה חייבת להיות בהתאם. ואגב, היכן המחלקה היהודית בשב"כ. האומנם היא לא הייתה מודעת למרד המתרקם. לתפוס מחבל בודד זה הישג מעולה. אך להחמיץ התארגנות מורדת אינו כבוד גדול. ואיך נעלם ונאלם המודיעין של צה"ל ? כיצד הופתעו שוב הנהגת המדינה והמטכ"ל בשנת ה50 למלחמת יום כיפור? האומנם עוד קונספציה הוליכה שולל את הממונים על אזעקות אמת? ++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++ פינת "רק העובדות מדברות". בדיון על יחסי ישראל – ארה"ב נשמעו הדברים הבאים ב"כאן". בשעה 1800. "אז עמדה ארה"ב מול ממשלת בנט- לפיד. ואילו היום היא מול ממשלת בן גביר – סמוטריץ". מישהו אמר העובדות מדברות? או שלא שמענו על החלפת ראשי הממשלה?
