סתם לידיעה: לאירן אין חיל אוויר. תקיפה, אם תבוא מהכיוון הזה, או מכיוונם של בני חסותה של אירן, היא לא תהיה בעזרת מטוסים מאוישים; וגם ההגנה מפני מה שיתעופף לעבר האוכלוסייה האזרחית לא תהיה בנויה על מטוסים מאוישים. אינני רוצה, באמירות האלה, להפחית מעוצמתה הציבורית של סרבנותם של טייסינו – למצער, הוותיקים שביניהם - או לזלזל בפגיעתם האפשרית בביטחוננו, אבל חשוב לי גם לומר שישועתו של העורף הישראלי תהיה תלויה, להערכתי, בעיקר בכיפות הברזל לסוגיהן השונים; ואולי, רק בהן. מה שמוביל אותי לטעון שמי שמפיץ את תבהלות השווא - אגב, כמו בתחומים אחרים - לא עושה זאת, לעניות דעתי, בגלל שהוא באמת מאמין שלמטוסים מאוישים תהיה רלוונטיות מכרעת בעימות הבא. המלחמה הבאה תהיה מסוג שעוד לא הכרנו. ב קרבות שמתנהלים עכשיו על אדמת אוקראינה, לדוגמה, שני הצדדים משתמשים בכלי טיס לא מאוישים. צריך להדגיש את הדברים דווקא בימים אלה שבהם אנחנו מציינים 50 שנה למלחמת יום כיפור. מי שניצח את המלחמה היה צבא היבשה. אריאל שרון לא המתין לחיל האוויר. שיירות של טנקים צלחו את תעלת סואץ על גבי גשר הגלילים. מי שהגיע עד לפאתי קהיר היו יחידות הקרקע. הן היו גם אלה שכיתרו את הארמיה השנייה. אפשר להביא עוד דוגמאות; כגון, ממלחמת לבנון השנייה. הפצצת רובע המגורים בבירות לא הביאה להפסקת ירי הטילים לעבר ערינו. עשרות רבות של חיילים נהרגו לשווא, בעיניי, גם בניסיון הנואל להשיג "תמונת ניצחון" לאחר שכבר הושג הסכם עם החיזבאללה. כל זה קרה תחת פיקודו של רמטכ"ל שחשב שחיל האוויר יכול לנצח מלחמות. פוזיציה פוליטית דוחפת, לטעמי, גם היום ערמות של גנרלים לעבר מה שאני מכנה "הפיכה צבאית". שאיפתם היא, בעיניי, להכריע ממשלה נבחרת. חלקם, אגב, היו בין מטפחי עלילה הדם נגד בנימין נתניהו בפרשת הצוללות. מה שכן, הקהילה הצבאית, לדורותיה, תמיד הייתה קשורה לצמרת הכלכלית. היא לעולם בחרה בצד שעליו מרוחה החמאה. אילי הון אהבו להתקשט בגנרל ים בדימוס. משרות מפנקות המתינו לפורשים ממערכות הביטחון. הצטרפותם כעת , של גנרלים, למפיצי תחזיות אפוקליפטיות איננה מפליאה אותי. אני גם לא מתפלא על שמערכת המשפט עושה יד אחת, להרגשתי, עם אלה שמבקשים להפוך את הדמוקרטיה שלנו לפארסה. וצריך לזכור, בני דמותם של אלה שהיום מלבים את האנרכיה בכיכרות היו אלה שהפיצו, בזמנו, את קונספציית השקר ב - 1973. מאז, שוב ושוב, הם טעו. בין במזיד ובין בתמימות, הם תמכו, למשל, בהסכמי הנפל עם יאסר ערפאת. הם גם עודדו, בטיעוני-שווא, את הנסיגה המבישה מרצועת עזה ומצפון השומרון; שלא לדבר על תמיכתם בהסכם הגז עם לבנון. הם אף פעם לא התנצלו – וגם הפעם הם, כנראה, לא יתנצלו; אם אויביה של המדינה היהודית יפרשו, חלילה, לא נכון את מה שמתרחש כרגע, בעיקר, בחיל האוויר.
