ג' אלול תשפ"ג - יום הסתלקותו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, המנהיג הרוחני של הציונות הדתית.
מיד בצאת שבת התבשרנו על עוד פיגוע טרור בחווארה. אב ובנו נרצחו במהלך שבת. הלב שותת בכאב על עוד שכול של הרוגים שכל חטאם הוא עצם היותם יהודים בארץ ישראל.
את הדברים שלהלן כתבתי ביום ששי, מתוך כמיהה לייצר דיבור של קשב בתוככי החברה היהודית בישראל, ובעיקר מתוך רצון להציב תמרור אזהרה בוהק אלינו, בתוך הבית של הציונות הדתית: "זהירות, תהום לפניך".
בשישי האחרון התפרסמה מודעת ענק, חתומה על ידי מאות רבנים, אנשי ציבור ואקדמיה, ובה קריאה להעביר את עמירם בן אוליאל לאגף התורני בכלא "עד שחרורו".
ראיתי את השמות ולא האמנתי למראה עיני. ב"כותל המזרח" זה לצד זה מעמידים רבנים שבימיה המבוררים והממלכתיים של הציונות הדתית לא היו מתערבבים.
התקשרתי לכמה מהשמות שהפתיעו אותי. אחד אחד הרחיקו עצמם מהמודעה.
הרב מדן, ראש ישיבת הר עציון, הלוחם מתוך אמונה בשיבת העם לנחלתו השלמה בארץ, נאבק בכל כוחו לשמירת השלום בחברה הישראלית. בשיחה אמר לי ששמו נכנס לרשימה "בטעות" והוא דרש להוציא אותו מהמודעה הזו. הוא כן חושב שצריך לשפר את תנאי כליאתו של בן אוליאל, שלא ייגרע דינו מדינם של הרוצחים הארורים של משפחת פוגל.
הרב עזריאל אריאל, רבה של עטרת שפועל בכל כוחו לשמירת הממלכתיות בישובי בנימין ונגד "תג מחיר" של נערי גבעות, אמר שאכן חתם אך לא בקי בפרטים והושפע מרשימת השמות שראה לפניו. כעת, לאחר עוד שמיעה ובירור מצטער שחתם על המודעה.
הרב משה הגר, ראש המכינה ביתיר, לא זכר את פרטי המקרה, לא ידע כלל על המודעה, גם לא על פרטי המשפט של עמירם וגם לא על הרשעתו בכל הערכאות.
אחד מהשמות של הרבנים ששמו מתנוסס באותיות גדולות מתמודד כבר זמן רב עם מחלה וסביבתו מבכה על הכנסת שמו לרשימה השחורה הזו.
אני משער שיש עוד שמות ברשימה שנבוכים מפרסום שמם על מודעה שלא ראו. כך דרכם של מפיצי רע. האמת אינה נר לרגלם והם מוכנים להשתמש בשמות אנשים ככלי משחק.
חמורה מכל היא הפגיעה שהמודעה פוגעת במערכת הקשרים והאמון שבין הציבור למערכת המשפט ולכוחות הבטחון. שהרי המטה שנקרא "צדק לעמירם" מערער על כל מערכות החוק בישראל. האינפורמציה שניתנה לרבנים שחתמו על המסמך, גם היא שקרית. את העיקר צריך לומר.
הטענה של חותמי המודעה ש"הרשעתו של עמירם אינה מבוססת על ראיות אלא רק על הודאה שהוצאה בעינויים ועמירם כפר בה "!היא טענה שקרית. להיפך: הרשעתו של בן אוליאל לא מבוססת על הודאה שהוצאה בעינויים אלא על שיחזור שנעשה עמו ובו התברר שהוא הכיר את האירוע בפרטים שרק מי שהיה שם בשעת מעשה יכול היה לעשותם. התיאור כולו נמצא פתוח לקריאה בפסק הדין וכן בספרו של רועי שרון, "ואנקמה".
מערכת המשפט הישראלית שמעה את העדויות, ראתה את הממצאים ומצאה את עמירם בן אוליאל אשם ברצח של תינוק בן שנה וחצי ושל שני הוריו, וכן לפציעתו הקשה של ילד בן ארבע.
מדובר על רוצח שהכתים לא רק את ידיו אלא את כל מפעל ההתיישבות היהודית ואת מדינת ישראל כולה. על אירוע כזה זועק הנביא יחזקאל: "דם תשפכו והארץ תירשו"?!
אני חוזר אל הרשימה המפארת את המודעה המבישה הזו.
פעם, לפני שנים היה קיר הפרדה עבה וברור בין הציונות הדתית לבין תומכי טרור יהודי מסביבות מפלגות קצה של ימין לא ממלכתי. תלמידי הרב קוק הובילו את הקו הממלכתי לחיזוק המדינה ומוסדותיה. הרבנים הממלכתיים ניסו בכל כוחם לשמור על מסגרת החוק, גם תוך כדי מאמץ ליישב כל פיסה בארץ ישראל השלמה. אזכיר, כדוגמה, את התגובה של הרב יעקב אריאל ממנהיגי הזרם הממלכתי, בהקדמה לחוברת "דרך המלך" (שנכתבה כתגובה ל"תורת המלך"):
"איסור ' לא תרצח' שנאמר במיוחד לישראל בא להדגיש פן נוסף על איסור שפיכות דמים שנאמר לכל אדם. וזאת משום חומרתו של האיסור לישראל במיוחד... לישראל שרצח יש להתייחס בחומרה יתרה. ישראל ושפיכות דמים הם תרתי דסתרי".
לעומת זאת, בזרם הלא ממלכתי שיונק מחב"ד, פרסם הרב גינזבורג לאחר הטבח שביצע ברוך גולדשטיין במערת המכפלה את המסמך שלו "ברוך הגבר", ובו דברי שבח והלל לרוצח. הוא גם נתן הסכמה וערך באופן יסודי את הספר "תורת המלך" העוסק בין השאר בהתרת דם של פלסטינים חפים מפשע (כולל תינוקות) באצטלה של יהדות וקדושה.
כדי להדגים את קיר ההפרדה בין הזרם הממלכתי לבין הזרם הלאומני – כוחני (מבית מדרשה של מפלגת כך) ואת שחיקתו עד נפילתו, אבקש לקחת אתכם לטיול קצר.
תחנה ראשונה, 2015: פרישתו של הרב משה הגר (גילוי נאות: בן דוד יקר) ממפלגת יחד.
הרב משה הגר נקרא לדגל הפוליטי, כתלמידם של הרב טאו והרב אבינר, והתמקם במקום הרביעי במפלגתו של אלי ישי:" יחד". יום לפני סגירת הרשימות (ינואר 15) הכניס אלי ישי את מפלגת עוצמה יהודית לרשימה. באותו יום פרש הרב הגר מהמפלגה, בהוראת רבותיו. היה ברור לו ולהם שרבנות ציונית ממלכתית מבית מדרשו של הרב קוק לא תרוץ לבחירות עם מפלגה שנושאת בגאון את משנתו של הרב מאיר כהנא.
תחנה שנייה, 2019: חיבור עוצמה יהודית עם האיחוד הלאומי (=בצלאל סמוטריץ) ובהתנגדות חריפה של הרב רפי פרץ מהבית היהודי (כתלמידו של הרב טאו). בסוף הרב פרץ "בלע" את החיבור הזה לאחר שסמוטריץ' כמעט הכריח אותו לכך, וגם זה רק תוך כדי התחייבות לעצמו ולבוחר שמדובר רק בבלוק טכני, לא בחיבור אידיאולוגי ובוודאי לא אחדות ציונית דתית. קיר הברזל רק נשחק...
תחנה שלישית, 2022: קואליציית "הציונות הדתית" בחיבור עם "עוצמה יהודית". קיר הברזל התמוטט. רק בתוך המחנה פנימה עוד מבדילים מי מחברי הכנסת שייך לכאן ומי לכאן. כל הקיצון מחברו, גדול מחברו.
והרבנים? הנה לפנינו מודעה מפוארת שמערבבת בצורה נאה כל כך את רבנים ממלכתיים מהזרם המרכזי של הציבור הדתי באחדות מופלאה עם רבנים לאומנים וגזעניים.
קיר ההפרדה בין הלאומנות הגזענית לבין הציונות הדתית התמוטט, אך למרבה החרפה נבנה קיר אחר במקומו, שמפריד בין הציבור הדתי – לאומי לבין מדינת ישראל ומוסדותיה. במסגרת הפוליטיקה של הזהויות מוצאים עצמם אנשים מתונים וממלכתיים תחת ייצוג של שרים וחברי כנסת מהקצה הלאומני הפוגע בממלכתי.
שרים וח"כים תוקפים את הרמטכ"ל, את אלופי צה"ל, את ראשי מערכות הביטחון – הכל בשם יישור קו עם הכוחות האנרכיסטים שמערערים את המדינה ואת כל מערכותיה. כך קרה בזמן אירועי חווארה, אחרי הרצח של האחים הלל ויגל לבית יניב הי"ד. כך קרה לאחר האירועים בישוב עטרת, כך קרה בבורקא. תחנה ועוד תחנה ועוד תחנה מצטרפות לקו רציף של ציונות דתית שנלקחה בשבי על ידי הכוחות הלאומניים הקיצוניים.
לפי מהלך העשור האחרון אפשר רק להתבונן בפחד על פניה של הציונות הדתית בעוד שלוש שנים. אולי עוד יזכרו לציין את ג' אלול ואולי עוד יתלו במשרדים את תמונתו של הרב קוק, איש האורות, אבל התמונה הגדולה תאפיל עליה: תמונות הרב כהנא, ברוך גולדשטיין והמקדש בהר הבית נטול מסגדים. לא מאד דמיוני לפגוש את אלישע ירד, שנחשב היום לאחד המתסיסים הקשים שמוביל לחיכוך אלים בין המתיישבים לפלסטינים, כמנהיג פוליטי שחובר להנהגת הציונות הדתית.
אני כותב את הדברים בלב רועד. האם יצליחו חלק מחותמי המודעה הזו למצוא כוח ציבורי ולחזור בהם בפומבי או שאימת הקנאים עליהם? האם יהיה אפשר להחזיר את קיר ההפרדה בין הלאומנות הגזענית לבין תנועת הציונות המחוברת לכל חלקי החברה הממלכתית, דתית וחילונית כאחד?
ואם לא? אם גדר ההפרדה במיקומה הנוכחי תלך ותעמיק אחיזה ותגביה קומה?
התהום קרובה כל כך ושם, בתחתית, מחכה יגאל עמיר וחיוכו. זה הזמן לעצור. להתאחד בכל הכוחות של האמונה במדינה ובשיבת ציון מבית מדרשו של הרב קוק שלימדנו לא לדחוק קץ ולא לחלום בהקיץ. כי אם לא עכשיו – אימתי?
