המקף המחבר שבעבר היה גאוותה של הציונות הדתית הפך להיות בשנים האחרונות גשר רמוס ומט ליפול, שמצליח בקושי רב להחזיק בין החלקים ההולכים ומתרחקים של החברה הישראלית. את החבטה האחרונה קיבל מתן כהנא. לאחר שהוא העלה את יוזמת ממשלת האחדות הוא ספג קיתונות של שנאה מצד האופוזיציה – 'סתום את הפה והמקלדת' (רועי נוימן, ממובילי המחאה), ודברי לעג מצד הקואליציה 'בלי תנאים הזויים' (ח"כ דן אילוז, ליכוד). ואם לא די בכך סיפרו עליו שהוא סוכן של מומו פילבר, שבעצמו מופעל על ידי נתניהו (איריס לעאל, הארץ). נניח כרגע לשאלת עד המדינה ונתרכז במדינה. מדינת ישראל אכן עוברת משבר חברתי, פוליטי, וחוקתי, חסר תקדים בעוצמתו. ככל שהזמן יחלוף ישראל תצעד לתוך משבר כלכלי (השקל עבר פיחות של 10% בתוך פחות מחצי שנה; כמות ההשקעות בהייטק ירדה בכ-70% לפחות). לאלו עשויה להתלוות מערכה צבאית שעוצמתה יכולה לנוע בין האינתיפיאדה השניה לבין מלחמה של ממש במספר חזיתות. לנוכח אלו החברה הישראלית נחלקת היום לשלושה חלקים. בשני הקצוות הקולניים המשבר הזה נתפס כהזדמנות אדירה להכריע אחת ולתמיד את המחלוקות הזהותיות שמשסעות את המדינה כבר שמונה עשורים. בקרב אנשי הימין האמוני (תהא הגדרתו אשר תהא). המשבר אינו אלא שירת הברבור של אליטה חוטאת וגוועת. מידי שבוע בשבוע כמעט כל עלוני השבת מתארים לבאי בתי הכנסת כיצד קומץ האנרכיסטים שמוביל את המחאה איבד את זהותו היהודית, את אחריותו הלאומית, ונותרו רק 'בירורים אחרונים' לקראת עיצובה מחדש של מדינת ישראל כמדינה 'יהודית, מסורתית ודמוקרטית' ודווקא בסדר הזה, כפי שהדגיש מאמר המערכת ב'עולם קטן' לפני שבועיים. מהעבר האחר, בקרב אנשי המחאה, זו מערכה אחרונה בהחלט על דמותה של המדינה וכל הכלים כשרים לכך. הדיקטטורה כבר אינה אורבת מעבר לפינה, אלא היא ממש כאן. תרחיש הייחוס של המחאה לקוח מתוך משנתו של ולדימיר איליץ' לנין 'ככל שיהיה יותר רע, יהיה יותר טוב'. ההידרדרות המהירה של המדינה אמורה להפעיל לחץ בלתי אפשרי על ראשי המדינה שיוביל להכרעתם. בין לבין נמצאים אנשים ונשים. אינני יודע כמה, אינני יודע גם לומר האם תרומתם משתווה לזו של 'הטייסים', או זהה ל'אברכי הישיבות המקיימים בהבל פיהם את העולם', אבל הם רבים, רבים מאד. הללו רואים בעיניים כלות כיצד הגשרים שהם בנו בין הדוד מהשמו"צ, הסבא מבני ברק, והאחיין מההתנחלות, הולכים וקורסים. בווטסאפ המשפחתי קיבלו החלטה שלא מדברים פוליטיקה, והם בדרך ללא לדבר בכלל. בתווך שבין רועי נוימין לדן אילוז נמצאים רבים מאד שרוצים שהימים הנוראים ההולכים וקרבים, יהיו נוראי הוד, ולא איומים ונוראים. עבור כל האנשים הללו מתן כהנא היה, ואני מקווה שעודנו, הבהוב של תקווה. סדרת המשברים שאנחנו חווים הם חסרי תקדים, ועלינו להבין שאין בנמצא שום פתרון קסמים שבסופו כולם ייצאו מרוצים. השאלה היחידה שעמדה לנגד עיניו של מתן כהנא, והיא השאלה שצריכה להדיר שינה מעיני כל אחד ואחד, היא אחת: המשך קיומה של מדינת ישראל. מתן כהנא לא הציע את ממשלת האחדות כפתרון קסמים לבעיות החברתיות. 'מתווה כהנא' לא נועד להכריע את הוויכוח, לא נועד לנצח, והוא בוודאי לא יעניק למתן כהנא עצמו שום רווח פוליטי. המקף המחבר של כהנא יעניק לנו זמן כדי לתכנן את תיקון הגשרים בין חלקי החברה הישראלית, ואולי נוכל לשוב ולשוחח בווטסאפ של משפחת ישראלי. הכותב: ד"ר מאיר בן שחר, האוניברסיטה הפתוחה ומכללת שאנן
