בעקבות סערת נהג האוטובוס שאמר לנערות שעלו עליו כשהן לבושות בבגדי ים, שעליהן להתכסות בשמיכה מפני נוסעים חרדים, הרבה אנשים לא דתיים מתרעמים בימים אלו כלפי נורמות הצניעות ורואים בהן דיכוי נשים. זה קרה גם אצלי בדף הפייסבוק ששמו "אפרכסת". לפני כחודש, הרבה לפני תקרית נהג האוטובוס, פרסמתי בדף הפייסבוק שלי סרטון שבו אני מזמינה מורות באולפנה לזום ששמו "קוד לבוש בלי בושות", שבו אני מציעה כלים להתמודדות עם אכיפת קוד הלבוש. והנה אתמול נוספה על הסרטון שלי התגובה הבאה, מאת אישה לא דתית: "משום מה הסרטון הזה קפץ לי. אני בעד קוד לבוש, מהבחינה שאני לא אלבש בגד ים לעבודה ולא אלבש שמלת ערב לחוף הים. אבל כל נושא אכיפת קוד לבוש על ידי מורות לגבי בנות בלבד, הוא נירמול של אפליית נשים. והפנמת מסרים לא חיוביים כלפי גופן האישי של הבנות. הרי אם מדובר רק ב"קוד לבוש" ולא במשהו המייחד משטור של נשים, אולי היינו רואות פוסט של מחנך בישיבה תיכונית שמדבר על אכיפת קוד לבוש, ואני מניחה שזה נושא פחות בוער שם…". "כאשה וכאמא עצוב שזאת ההכנה הכל-כך משמעותית שלכן לשנה החדשה: איך תאכפו את הלבוש של הבנות." עד כאן תגובתה של האישה. היות ומדובר בנושא בוער, החלטתי לתרום את חלקי להסברה בנושא, ולפרסם כאן באתר ערוץ שבע את התגובה שכתבתי לה: אישה יקרה, תודה לך על הדברים. אני מודה לך שכתבת את תחושותייך אפילו שהן קשות. אשיב לך לפי הסדר. א. יש קוד לבוש גם בישיבות. ב. למרות שבשני המוסדות יש קוד לבוש, הבנות נדרשות בדרך כלל להצניע יותר, וזאת מהעובדה הפשוטה שהתרבות שלנו, וגם הביולוגיה, מייחסות משמעות מינית לאיברים מסוימים בגוף האישה, יותר מאשר מלגוף הגבר. ג. גישה מסוימת שנפוצה כיום בתרבות המערבית, מתקוממת על מה שכתבתי בסעיף הקודם. היא חושבת שהמשמעות המינית של הגוף היא משהו שצריך להיפטר ממנו או להכחיש אותו, ולייצר מצב שבו הגוף הנשי והגוף הגברי "סימטריים", ונטולי משמעות מינית, בדיוק באותו אופן. זו למשל הגישה של "מחאת המכנסונים". ד. אבל על פי התפיסה היהודית, מיניות היא לא דבר שלילי. להיפך, מיניות היא כלי, כלי שיכול להביא אותנו הכי גבוה שאפשר, או חס וחלילה הכי נמוך שאפשר. על פי ההלכה, הכלי הזה נחשב כל כך עוצמתי, עד שהמיניות היא זו שנבחרה לקדש את ברית הנישואין, ויש על כך אפילו ברכה בחופה. אם נוותר על המיניות, נשחק אותה ונהפוך אותה לטריוויאלית, תתלווה לכך גם שחיקה במשמעות של ברית הנישואין. ה. משום כך, אנשים דתיים מבקשים להצמיד למיניות בחייהם משמעות: "מיניות = "האחד"\"האחת" = "ברית נישואין". גם הגבר וגם האישה, מבקשים לחוות את החוויה של חשיפת הגוף, ושל המבט מיני בגוף של הזולת, רק עם מי שכרתו איתו ברית נישואין. ו. עצוב לי שאת רואה בצניעות דיכוי נשים, אבל אני חושבת שאני מבינה מהיכן מגיעות התחושות שלך. יש כיום השקפות עולם פוריטניות שעושות שימוש בלבוש הצנוע, באופן שמתייחס למיניות בצורה שלילית, וגם באופן שמקטין נשים. אבל זו ממש לא חייבת להיות המשמעות של צניעות. ז. היות ואולפנה היא מוסד דתי, קוד הלבוש שלנו חופף לנורמות ההלכתיות. הנורמות ההלכתיות הללו מבוססות על תפיסה שרואה בחלקים מסוימים מהגוף הנשי משמעות מינית. ברגע שחושפים איבר אינטימי כלשהו בכל סיטואציה, שוחקים את המשמעות המינית שלו. היהדות לא רוצה להפוך את הירך הנשית ל"סתם רגל לא מינית". ח. בניגוד למה שאנשים לא-דתיים חושבים לפעמים על דתיים, המיניות היא משהו שאנשים דתיים לא רוצים לוותר עליו. נשים דתיות רבות, לא מעוניינות לשחוק את המשמעות המינית של הגוף שלהן באמצעות חשיפה נטולת הקשר אינטימי. המשמעות של הגוף המיני היא "ברית הנישואין", ולכן אנחנו משתדלות לחנך את הנערות שלנו לחוות את המשמעות הזו בגוף, ולהיות גאות בה ושמחות בה: "אני רוצה ליהנות מחשיפת הגוף שלי רק בקדושה, בנוכחות האינטימית של האחד שבו בחרתי להיות בעלי, בברית נישואין". תתפלאי, אבל יש לא מעט נערות דתיות שמזדהות עם המשפט הזה כבר מגיל צעיר. ט. ולמרות זאת, המסרים היפים הללו לא תמיד עוברים. אכיפת קוד לבוש יכולה להיות לא נעימה ואפילו מקטינה, וגם יכולים להתערבב בה מסרים פוריטניים אם אנחנו לא שמים לב. לכן חשוב לתת כלים איך לעשות את זה נכון. ולכן זו בעייני משימה ממש חשובה לקראת השנה החדשה: איך להעצים את התלמידות שלנו, ולא חלילה לפגוע בהן. איך לאפשר להן להתחבר למשמעות של הגוף שלהן, ולא חלילה להכחיש אותה. מקווה שנתתי לך נקודות חדשות למחשבה. שלך, אוריה הכותבת היא מקימת מכון אפרכסת, שמטרתו להקנות לציבור הדתי ידע וכלים להתמודדות עם העידן הפוסט-מודרני ועם התרבות המערבית הסובבת אותנו, ומחברת רב המכר "מה את מבקשת: ספר על אהבה וגוף" שיצא בהוצאת מגיד.
