הכותרת הזו נראית דמיונית. אבל אכן היו הדברים מעולם. מראשית דרכו ברבנות, פעל הראי"ה למען שמירת השבת, כשזו נפרצה בכיוונים שונים. סיפור ידוע הוא, על אותו סנדלר ביפו שעבד בשבת, מעשה חריג באותה עת, והראי"ה עצר את הקהל מהתנפלות עליו. לאחר התפילה הלך בראש הקהל ואמר לסנדלר שבת שלום, וכך עשו גם האנשים שעמו. הסנדלר התרגש, ונעל את חנותו. כשבא אל הראי"ה ותיאר את הלחץ הכלכלי שגרם לו לכך – דאג הרב להקל את מצבו. סיבה מרכזית לחילול שבת בידי אנשים שבהגדרה היו דתיים – היתה הפרנסה הקשה, שלעתים הגיעה עד ספק פיקוח נפש. במקומות רבים בעולם, בהם ארה"ב ומזרח אירופה, הונהג יום שבתון ביום ראשון לפי התפיסה הנוצרית. בעלי העסקים והמפעלים שנאלצו לוותר על יום אחד לא היו מוכנים להעסיק מי שישבות יומיים. כך גברה מצוקתם של יהודים עד למצב הקרוב לפיקוח נפש, שכן קופות הצדקה בקהילות כבר לא עמדו בדרישות לתמיכה. כתב ידו של הרב זצ"ל באדיבות המצלם המאבק הציבורי הראשון של הראי"ה למען השבת, היה לאחר חילול שבת בפרהסיא בעין גנים שליד פתח תקוה, בשנת תרע"א (1911), ומאז לא חדל לעמול ללא ליאות בנושא חשוב זה. זאת, מתוך ההבנה העמוקה כי אין תחיה לאומית ללא פרהסיא יהודית. כך הפעיל את כל כחו השפעתו הציבורית לקבלת חוקת השבת בעיר תל אביב הצעירה, כבר בראשית שנות העשרים, מה שהוביל ליצירת הסטטוס קוו הידוע בכל ערי ישראל. יהודי סלוניקי השביתו לגמרי את נמל סלוניקי ביון, בהסכמת השלטונות. דוקא בארץ הקדש בשלטון אנגליה, נאלצו לחלל שבת. לשאלתו של הרב מאיר בר-אילן מדוע מכריחים אותם לחלל שבת, ענו אנשי הסוכנות כי באופן אחר לא רצו לקבל את היהודים האלה לעבודה (ע"פ "בוסתנאי" ביטאון האיכרים בא"י, תרצ"ד, גליון ד'). שליט איטליה, בניטו מוסוליני, (שבאותה עת עדיין היה מיריביו של היטלר), אישר ליהודים שעבדו בנמל טריפולי בלוב שבשליטת איטליה לשבות ביום השבת. הראי"ה שלח לו מכתב תודה מטעם הרבנות הראשית. תודתי לידידי הרב זאב נוימן, מ"מכון הרצי"ה", שמסר לי את צילום כתב היד. תמלול המכתב: הרבנות הראשית לארץ ישראל בירושלים בתור מוסד דתי עליון ליהדות בארץ ישראל, מעריכה בהערצה את הפעולה העדינה של הוד מעלתו בקביעות יום המנוחה ליהודים בנמל טריפולי ביום השבת. ברגשות תודה מאוד עמוקים אברהם יצחק הכהן קוק ראש הרבנים לארץ ישראל. (מכתב זה פורסם במאסף התורני "שערי ציון" (שנת תרצ"ה גליון ד-ו). בעמודים שלפני פרסום ידיעה זו, ישנו תיאור נרחב של "ועד התעמולה למען השבת" שהוקם בידי באי כח הרבנות הראשית, ועד הקהילה וארגון הנוער הדתי. באספה (שנערכה בחורף תרצ"ה, שנה שבסופה נפטר הראי"ה) נאם הראי"ה על חשיבות השבת לעצם קיומה של התחיה הלאומית, ובין היתר אמר: "ארצנו נבנית למטרת קיום התורה שבשבילה נתן הקב"ה את הארץ "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו". עוד הוסיף כי הדרך לגאולה היא ע"י שמירת השבת וכך "יראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עלינו ויראו מאתנו יראת הכבוד והרוממות". כלומר, יעריכו את מהלך שיבת ציון כהבטחת התנ"ך אותו הם מקדשים, ויראו בו את יד ה' בהיסטוריה. מה שאין כן אם תהליך זה יהי מנוכר לערכי הקדש של התנ"ך, בראשם קדושת השבת (ראה תמצית הנאום כולו במאמרי ראי"ה, א, 266). באותה אסיפה הכריז ישראל רוקח [שדרות רוקח בצפון תל אביב, נקראים על שמו], סגן ראש העיר ת"א ואיש מפלגת "הציונים הכלליים", לקול תשואות הקהל, כי הראי"ה הוא הראשון לקבל אזרחות כבוד של העיר. זאת, לקראת מלאת לו שבעים שנה, והוסיף כי עיריית תל אביב פועלת למען שמירת השבת בפרהסיא וכל גורם שאתו היא מתקשרת בחוזה לעבודות ציבוריות – מתחייב שלא לחלל את השבת. עוד הוסיף ואמר כי בכל זה אין די, אם לא יהיו רצון טוב ואהבה של הציבור לשמירת השבת אצלנו. "אם יהיו לנו כאן שדות ופרדסים האם זה יספיק לנו בלי שבת קדשנו? לא כדאים לנו הבתים היפים והכבישים אם לא יהיו מוארים בזיו השבת". באספה הוחלט על "חודש התעמולה למען השבת" שבו נעשתה פעילות אינטנסיבית שכללה מודעות בלוחות העירוניים וכרזות על אוטובוסים. בנוסף, ברחובות העיר "הסתובבו יהודים של צורה (תלמידי חכמים), ובידיהם שלטים עם פסוקים על קדושת השבת ושמירתה". בימים אלה, בהם הפרהסיא השבתית נפרצת ונרמסת, בייחוד בתל אביב שהיתה ראשונה לקבלת חוקת השבת בניצוחם של הרב קוק ומייסד העיר מאיר דיזנגוף – כדאי לשוב ולרענן את הנתונים הללו, לטובת האמת ההיסטורית ולטובת הדורות הבאים.
