שר האוצר בצלאל סמוטריץ' קיבל החלטה מעוררת מחלוקת: "לא יועברו תקציבים למגזר הערבי". האמת שבמבט ראשוני זה לא נראה טוב, בטח כשזה בא משר מתנחל וחובש כיפה. אבל העיתונים, שתקפו את ההחלטה והאשימו את השר בגזענות, הורידו מהכותרת שורה אחת קטנה: "ללא מנגנוני פיקוח". כלומר, התקציבים יעברו, אבל רק לאחר ווידוא שהם מגיעים ליעדם ולא לארגוני הפשע. תראו, התחום הזה הוא לא באחריותו של שר האוצר - שנבחן בשער הדולר ולא במספר מקרי הרצח - ובכל זאת הוא קיבל החלטה לא פופוליסטית, שהוא ידע שתפתח עליו את שערי הגהינום. שר האוצר לא גלגל את האחריות הלאה, אלא בדק מה הוא יכול לעשות ובמה משרדו יכול לתרום לפתרון הבעיה, ועשה. זה כבר לא סוד שהכסף הגדול של ארגוני הפשיעה הוא כסף של המדינה, היוצא מכיסנו משלמי המסים, והרשויות הפכו להיות הצינור שמאכיל את המפלצת. והמפלצת מפחידה הרבה יותר כשמדובר לא רק בביטחון פנים אלא גם בביטחון המדינה (ראו למשל בכתבה המצורפת של עמרי מניב ואדר גיציס בN12, לא לבעלי לב חלש). הרשויות עצמן לא מסוגלות לטפל בזה. הרצח של מנכ"ל עיריית טירה, האיומים על חייו של ח"כ איימן עודה, והגיבוי האוטומטי של ראשי המועצות לראש מועצת ראמה, מעידים על זה כאלף עדים. ולכן המדינה חייבת להתערב. ההתערבות עלולה להיות כואבת, אבל הייבוש זו הדרך היעילה ביותר, ואולי היחידה, להתמודד עם ארגוני הפשיעה. "אנחנו רוצים שכל הנושא של מכרזים ותקציבים יהיה מפוקח שנדע בדיוק לאן הכסף זורם ומי מבצע את העבודת והאם ההתנהלות היא תקינה". את הדברים האלו לא אמר בצלאל סמוטריץ', אלא ח"כ מנסור עבאס בוועידה הכלכלית הלאומית של כלכליסט ובנק לאומי (סרטון מצורף). הדברים של עבאס הם אולי התמיכה הכי טובה למהלך של סמוטריץ'. אי אפשר לבכות על שפיכות הדמים במגזר הערבי, וכששר עושה מהלך אמיץ ויצירתי, להפוך את זה עליו. כלומר, אפשר, אבל זה מהפוזיציה. ההחלטה של שר האוצר לא קלה, אבל היא חשובה. חשובה קודם כל לחיי האזרחים הערבים ולביטחונם האישי. חשובה לתושבי הערים המעורבות שסובלים מירי יומיומי שמסכן את חייהם. וחשובה לביטחון המדינה. קו דק מאוד מפריד בין הציר הפלילי והציר הלאומני, כפי שמעלה התחקיר על אבו-לטיף, כפי שאמר בכיר בשב"כ, וכפי שעולה מפרשיית המטענים מאיראן. תודה סמוטריץ'. כותב הטור הוא יו"ר עמותת ערי ישראל
