1. אפשר להבין את אנחות הרווחה הבוקעות בו זמנית מפיהם של הורים רבים הבוהים בלוח השנה ומגלים ש"סוף אוגוסט" בפתח. כולנו באותה סירה, אך הבה נסיט מבט מהשמחה המובנית הטמונה במנוחת האחריות ונסור לרגע למחוזות שגרמו לאוגוסט להפוך לשם נרדף להתמודדות הורית, במקום להר של העצמה וחיבור שמח. אני מאמין שאסוסיאציות אוגוסט וסוף אוגוסט אינן גזירות גורל לנצח נצחים אלא פועל יוצא של תרבות שלא השכילה לדאוג למה שחשוב באמת ועדיין ממשיכה להזניח את עצמה. 2. לדאבוני, חלק ניכר מהעולם הנוכחי - אינו מתאים עצמו לצרכי בני האדם האמיתיים. אך הילדים, בהיותם שכבת האוכלוסיה שדעתם ותחושתם האותנטית אינה נספרת לפעמים - הם הנפגעים הראשונים. מבט קצר אל חיי הילדים דהיום מוציא ממך הצדעה של כבוד. הם נעים בין חללים סגורים וקטנים מאוד (דירות) לבין "מרחבים" כמו גני ילדים - שגם עם מרכאות כפולות אחטא בתיאורן לשקר הטהור. עשרות ילדים נדחסים במרחב מחיה מבייש ומתבקשים להתנהג בנימוס במשך רוב היום ולהיות 'ילדים טובים'. ברוך השם שחלק מהגינות הציבוריות - בלי להכליל - מהוות איזשהו מרחב יומי. הן לא תמיד מושלמות; מלאות בזרים ולא פעם כוללות כלבים מפחידים או בני נוער מופרעים, אבל אפשר לומר שהמרחב הקריטי לנשימה - מנצח את הצער ואת חלופת ארבעת הקירות הסגורים בבית מול מסך. עוד באותו נושא: "הנדסת תנועה" טוב ליהנות? עיבוד חדש לפיוט "קרב תשועת מצפיך" טיקטוק ושמירת עיניים? 3. הערכה רבה מגיעה לאימהות ולאבות של ימינו שעושים את מאמצי התימרון המתוארים בין גינות ומקפידים להעניק לילדיהם מעט טבע ומרחב - למרות הקושי הכרוך בכך. בשכונות הפשוטות של פעם, עם מרחבי המחייה הגדולים בחצרות והחיבור הטבעי בין ילדי השכונה - האתגר לא היה קיים. לפחות לא ברמת אנחת רווחה קולקטיבית בסוף אוגוסט. אנשים חיו את חייהם בטבעיות והילדים הצליחו להעביר את הזמן בחוץ ועם חברים באופן זורם ופשוט הרבה יותר. 4. לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין ש"סוף אוגוסט" הוא סימפטום לתצורת החיים הנוכחית ששמה את צרכי האדם האמיתיים בתחתית הרשימה. מרווח לילדים וחיבור בין אנשים שגרים בסמיכות - הם שני עניינים בסיסיים מאוד שחשובים הרבה יותר מסופר 24 שעות וקופת חולים מול הבית. בעולם מתוקן ומותאם לילדים (וצפונה), קובעי קונספט המגורים היו מניחים בראש ובראשונה את מרחבי המחיה האנושיים והקהילתיות. לצערנו, בסיפור הנדל"ן בערים טמון הרבה כסף, אינטרסים והתעלמות מובנית מהצרכים האמיתיים של בני אדם. הנפגעים העיקריים הם ילדים שמוכרחים מרחבים פיזיים, אך גם בני אדם גדולים ה"זוכים" לאכול את ההשלכות של הבדידות המהלכת בראש כל חוצות ברחובות. בקונספט המגורים הנוכחי, רוב התושבים בערים, למרות הצפיפות, לא מצליחים להכיר בקלות אפילו את המשפחות הדומות להן שגרות במרחק הליכה של חצי דקה. 5. בעולם השואף באמת לחיים טובים, הקהילתיות הייתה הופכת למוצר צריכה בסיסי לכל - ולא רק לעניין ייחודי לקבוצות שמגדירות את עצמן 'קהילות'. כמו תמיד, גם עניין הקהילתיות החסרה פוגעת בעיקר בילדים. הם נאלצים לעניין את עצמם במסכים וממתקים ועל הדרך סופגים את מורת רוחם של ההורים. אלו ואלו אינם אשמים, כמובן. 'מישהו' מרוויח הרבה מאוד מחוסר הקהילתיות וצמצום מרחבי המחיה. המתח, הלחץ, הקניות שבאות כפיצוי, תודעת המסך שרבים נאלצים לשטוף את עצמם בה באין מוצא רגשי אחר. כל אלה נזרקים לנו בפרצוף באוגוסט בעוצמה רבה יותר משאר ימות השנה. אוגוסט מציג בפנינו - בלי אפשרות לחמוק - את התרבות האנושית הנוכחית שלא השכילה לרתום את כישוריה ליצירת הרמוניית חיים משותפים הזורמים בטבעיות על מצע מרחבי מחייה וקהילתיות מחברת בין בני אדם בכל גיל. אם חפצי תיקון אנו כדאי שנפנים מה בני אדם צריכים באמת כדי להרגיש טוב: מרחב וחיבור אנושי טבעי שזורם ברחובות ובין בתי השכונה. זה הרבה יותר חשוב מסיב אופטי. עלינו לגבש כוחות שיפעלו בחכמה למען המטרה השורשית הכי חשובה בדור הנוכחי. יקח זמן עד שנגיע ליעד, אבל בע"ה - גם זה יקרה אם נתעורר ומי שיכול ישפיע על מקבלי ההחלטות בנושאים הקשורים למרחב מחיה, גני ילדים וחיבור בין תושבים. המבחן יהיה כל אוגוסט מחדש. בכל קיץ בו נרגיש שהחיים זורמים יותר מעצמם - נבין שהתקדמנו עוד צעד אחד לעבר אנושיות טבעית שעם עליית מחירי הנדל"ן והתפרקות הקהילתיות - נשכחה אף היא. הכותב הוא קופירייטר, מגיש ושחקן. במאי הסרטים 'מדריך למתבונן האמיץ', 'רווק עם אלוקים' וסדרת הרשת 'גלעדי ימכור אותך'.
