כמו בסבב צפוי מראש, עולה שוב ושוב סוגיית גיוס החרדים לצבא. זו באמת סוגיה חשובה וכבדת משקל שיש לדון בה ברצינות, אולם השמאל נוהג להשתמש בה בצורה מניפולטיבית כדי להסית כנגד החרדים ולהעצים את השנאה כלפיהם.

התקשורת ומובילי המחאות משתמשים במניפולציות ומידע חלקי כדי להנדס את תודעת ההמון לצרכיהם ועל מנת להבין את המניפולציה שלהם אין ברירה אלא להכיר את המציאות.

הטענה הראשית שלהם היא הצורך ב"שיוויון בנטל". לטענתם בזמן שיש כאלו שמסכנים את עצמם בצבא ותורמים למדינה, יש אחרים שלא תורמים למדינה ולא מסכנים את עצמם. איך הם אומרים: אמא חילונית שבנה משרת בצבא לא ישנה בלילה, אבל אמא חרדית שבנה לומד בישיבה ישנה היטב. הגיע הזמן להפסיק עם השקר שנקרא שוויון בנטל. מעולם לא היה ומעולם לא יהיה שוויון בנטל בצבא ההגנה לישראל. ונסביר מדוע.

1. יש עוד חלקים באוכלוסיה הישראלית שכלל לא משרתים בצבא: רוב מוחלט של החרדים אכן לא משרתים כלל בצבא מטעמי דת (החרדים מהווים 13% מכלל האוכלוסייה). אבל גם רוב מוחלט של הבנות הדתיות לאומיות לא משרתות מטעמי דת בצבא, מה שאומר שמחצית מהציבור הדתי לאומי לא משרת בצבא (הבנות הדתיות הן 5% מכלל האוכלוסייה בישראל).

ערביי ישראל, המהווים 20% מכלל האוכלוסייה גם לא משרתים בצבא. בנוסף לכל אלו, יש עוד מספר מועט של צעירים בעלי פטור מהצבא מטעמי פציפיזם. כך שאי אפשר לטעון שרק החרדים לא מתגייסים ואי אפשר לעשות חוק שמחייב רק אותם. מי שרוצה לעשות חוק שמחייב את כולם להתגייס – הוא חייב לכלול את כולם ללא יוצא מהכלל. (הבהרה: אני נגד חוק שיכפה על כל הנ"ל להתגייס. לפי ההלכה בנות דתיות וחרדיות לא צריכות להתגייס לצבא, לפי ההיגיון אי אפשר באמת לכפות על בנים חרדים גיוס, ולא ברור לי שאפשר לסמוך על האוכלוסייה הערבית מבחינה ביטחונית).

2. אורך השרות הצבאי אינו זהה בין כל החיילים: חייל "רגיל" משרת כיום 32 חודשים בצבא. אולם בנות משרתות בצבא רק 24 חודשים בלבד. בחורי ישיבות הסדר וגבוהות משרתים 12-16 חודשים. זה ממש לא מצב שוויוני. יש תפקידים בצבא בהם החיילים משרתים שבוע בבית ושבוע בצבא מה שאומר שהם משרתים בפועל רק מחצית מזמן השרות הרגיל. מעולם לא שמעתי אנשי שמאל שקוראים לבטל את חוסר השוויון בנטל בין בנים לבנות (להיכן נעלמו הפמיניסטיות?).

חייל שמשרת בבסיס סגור הנמצא 24 שעות ביממה בצבא ובד"כ סוגר הרבה שבתות, נמצא פי שניים בצבא מאשר חייל בבסיס פתוח שנמצא בצבא 10-12 שעות ביממה בלבד וכמעט לא סוגר שבתות. גם חיילים המוגדרים ספורטאים או אומנים מקבלים קיצור שרות והקלות משמעותיות בתנאי השרות שלהם. לסיכום מעולם לא היה שוויון באורך השרות בין כלל חיילי הסדיר.

3. רף הסכנה לא זהה בין כל החיילים: חיילים שמשרתים בקרבי (כולל הנלווים אליהם) משרתים שרות שמעמיד אותם במצבי סכנת חיים. אך רוב חיילי צה"ל לעולם לא יהיו במצב של סכנת חיים במהלך שרותם הצבאי. כלומר אין שוויון בהקרבה וברמת הסיכון הנדרשת בין כלל החיילים.

4. תנאי השרות לא זהים בין כלל החיילים: חיילים קרביים ותומכיהם, משרתים בתנאים פיזיים קשים. הם מתאמנים בחום ובקור, הם ישנים בתנאים לא קלים והם נדרשים למאמץ פיזי גדול. אבל רוב חיילי צה"ל שאינם קרביים לא נדרשים לאותו המאמץ ולאותם תנאים קשים. הם ישרתו במזגן ובחדר מחומם, ולא יזחלו על חולות. אין שוויון בתנאי השרות.

5. תועלת לאזרחות: יש חיילים שהשרות הצבאי בחובה מכשיר אותם מבחינה מקצועית לחיים. (כגון: 8200, מקצועות טכנולוגיה שונים, מוסך וטכנאים, גלי צה"ל, להקות צבאיות, טייסים, צילום, גרפיקה ועוד). הם יוצאים עם הכשרה וניסיון ומיד אחרי השחרור הם יכולים להתחיל לעבוד ולהרוויח כסף. לעומתם רוב החיילים רק אחרי השחרור יתחילו את ההכשרה המקצועית שתיקח לרובם כמה שנות לימוד ותעלה להם כסף רב. מצב שבו חלק רוכשים מקצוע וחלק לא הוא לא שוויוני.

6. מילואים: כ 10% מחיילי צה"ל ישרתו במילואים לאחר השחרור, וימשיכו לתרום חודש בשנה לצבא במשך 20-25 שנה. אבל רוב מוחלט של החיילים לא ישרתו במילואים. מה שאומר שמשרתי המילואים מחויבים להוסיף למשך השרות שלהם עוד כ 20 חודשי שרות (למשל בחור מישיבת הסדר ששירת "רק" שנה וחצי אבל יעשה מילואים עשרים שנה, ישרת יותר זמן בצבא מחיילת ששרתה שנתיים ואפילו מחייל ששרת שלש שנים אבל לא נקראו למילואים). אין שוויון בנטל המילואים בישראל.

אז מה עושים? ברור שלא יכול להיות שוויון מלא בצבא משום שלכל תפקיד יש את המאפיינים שלו. אבל בשורה התחתונה אין שוויון בנטל ומעולם לא היה. לא כולם משרתים באותם תנאים ולמשך אותו הזמן. גם לא כולם מסכנים את נפשם למען בטחון המדינה. וכן, יש עוד מגזרים שלא משרתים כלל בצבא מלבד החרדים שעליהם משום מה אף אחד לא מדבר.

רק אחרי ההבנה הזו אפשר לגשת עניינית ולא בצורה דמגוגית או מסיתה לסוגיית החרדים והצבא. אי אפשר להמשיך עם השקר האומר שרק החרדים לא מתגייסים לצבא. אי אפשר להמשיך עם השקר שכל אמא חילונית לא ישנה בלילה כאשר בנה בצבא, כי רוב האימהות החילוניות ישנות היטב בלילה.

שקר נוסף שאנשי המחאה חוזרים עליו הוא הטענה שרק החילונים מסכנים את נפשם עבור המדינה. יש כמובן מיעוט חיילים חילונים שאכן עושים כך, אולם לא פחות מהם יש גם דתיים שעושים זאת. האמת היא שכמות הדתיים ביחידות הקרביות גדול בהרבה ממשקלם היחסי בכלל האוכלוסייה, מה שאומר שהציבור עם אחוז החיילים הכי גבוה שמשרת בקרבי או במקום סכנה היא דווקא הציבור הדתי לאומי.

צורת הסתה נוספת בה משתמשת התקשורת ואנשי המחאה היא הטענה שחרדים "פרזיטים" משום שאינם תורמים למדינה רק בגלל שהם לא מתגייסים לצבא. זה כמובן שקר נוסף. מלבד התרומה של לימוד תורה למדינה, תרומה למדינה איננה נעשית רק במסגרת השרות הצבאי. שרות לאומי וארגוני חסד רבים הם גם כן תרומה למדינה. ובכלל, העקרון האומר שאדם צריך לתרום שנתיים או שלש למדינה הוא עקרון חילוני, משום שלפי התורה אדם צריך לתרום כל חייו לכלל. לא בכדי לפי נתוני הלמ"ס הציבור עם אחוז המתנדבים הגדול ביותר הוא הציבור החרדי (ובטח לא השמאלני "הנאור"). ואחרי כל זה, הכינוי פרזיטים או טפילים מעולם לא הופנה על ידי השמאל לציבור הערבי בישראל, למרות שהם לא עושים צבא וגם לא תורמים בהתנדבות בשום בדרך אחרת למדינה. אני מכיר עשרות ארגוני חסד חרדים שכלל האוכלוסייה נהנים מהם, ולא מכיר אף ארגון חסד ערבי אחד שפונה לכלל האוכלוסייה.

לסיום, השרות הצבאי בעיני הוא מצווה גדולה, אידיאל גדול וזכות גדולה (ובטח לא נטל). לדעתי האישית גם מי שלומד תורה צריך להתגייס במצבים מסוימים ויחד עם זאת איני כופה את דעתי על החרדים. סוגיית גיוס החרדים היא מורכבת גם מכך שהצבא לא רוצה באמת להכיל אותם ואת הצרכים שלהם. הסוגייה תיפתר בתהליך איטי שבו ככל הנראה רק חלק מהציבור החרדי יתגייס והוא יתגייס ליחידות ייחודיות שיותאמו עבורם. זה יותר ריאלי מאשר תרחיש של כפייה על כולם להתגייס.

בכל מקרה, המציאות היא מורכבת ולא תמיד נעימה. לא כיף לשמוע שאין שוויון בנטל (או שוויון בזכות), אולם כדאי מאד להכיר בעובדות לפני ששומעים את תעמולת השנאה והשקרים שמופנים יומם וליל כנגד החרדים.