יש לי לא מעט ביקורת על ראש הממשלה בנימין נתניהו, על אורך הרוח והסובלנות שגילה לאורך שנים כלפי דורסנותה של מערכת המשפט ועל עוד אי אלו דברים, אבל אם יש נושא שהוא אמור לקבל בו ציון קרוב למושלם - זהו נושא המסתננים ומהגרי העבודה. כדאי להזכיר שעם חזרתו הראשונה לראשות הממשלה, ב-2009, ואחרי שנים של הזנחה ועשרות אלפי מסתננים, אישרה ממשלת נתניהו השנייה את הקמת הגדר בגבול מצרים, וסיימה את הפרויקט עד 2013 (כן, במונחים של ביורוקרטיה ישראלית מדובר כמעט בנס). דה פקטו, השלמת הגדר חיסלה את תופעת המסתננים. נכון, יש עדיין בודדים שמגיעים בדרך האוויר, אבל איתם מדינת ישראל מתמודדת בקלות יחסית, כפי שכל מדינה מתוקנת מתמודדת עם מי שמתפלח לתחומיה. בסך הכל, נמנעה כאן הסתננות של עשרות אלפי מהגרי עבודה בשנה. תכפילו בעשר ותחשבו לבד. לאורך השנים הצליח נתניהו גם לצמצם בהדרגתיות את מספרם של המהגרים הללו בישראל, הנוכחות שלהם בשנים האחרונות מורגשת פחות (אם כי תושבי דרום תל אביב עדיין סובלים יתר על המידה), ובכל מקרה, זהותה היהודית של מדינת ישראל לא עומדת בפני איום. עוד באותו נושא: בין זלנסקי לנתניהו: לנו זה לא יקרה הגרמנים למדו להבחין בין טוב לרע ושוב: הימין נפל בפח פסבדו-מוסרי המסע המוצלח ביותר של מנהיג ישראלי בארה"ב הניסיונות הדמגוגיים לתלות את סוגיית המסתננים כולה באירוע אנקדוטלי שהתרחש לפני שנים אחדות, כשנתניהו נאלץ לחזור בו מהסכם לפינויים של עוד אלפי מסתננים (בלחץ כפול, מימין ומשמאל...), מצביע בעיקר על הפוזיציה של אלו שנתלים בניסיון הזה כדי לחפות על ההתנהלות הדיקטטורית והבריונית להחריד של בג"ץ בכל הנוגע לתופעת ההסתננות. כי אם יש לבג"ץ תחביב בתחום ביטול חוקי הכנסת (מלבד חוק הגיוס, כמובן) הוא בנישה הזו של חוקי מסתננים. לא פחות מארבע פעמים ביטל בג"ץ חקיקה של הכנסת שנועדה להתמודד עם הסוגייה, מטעמים פסולים של אכיפת ערכים גלובליים בניגוד לחוק. וזאת חשוב להדגיש: כאשר מדובר באמת בפליטים הנסים על חייהם, יש מקום לקלוט את מקצתם ולהגן עליהם (כן, כולנו מכירים את הסיפור על בגין וקומץ הפליטים מויאטנם), זאת על אף שהם עברו בדרך היבשה במדינות כמו מצרים, שם לא נשקפת סכנה ישירה לחייהם, ועל אף שהחוק הבינלאומי מחייב את קליטתם במדינה הראשונה שהגיעו אליה. אבל כשמדובר במהגרי עבודה, ואין שום דרך אחרת לתאר תשעים וכמה אחוזים מהם, אין שום סיבה לגיטימית להותיר אותם כאן - מלבד רצונם של בעלי המסעדות בגוש דן בכוח אדם זול במיוחד, ורצונם של שופטי בג"ץ להפגין נאורות מתחסדת, ובתנאי שזו לא תעבור את שערי בריכת גורדון, חלילה. אינני מומחה לפוליטיקה אריתראית, אבל אם באירועי השבת האחרונה השתייכו רבים מהמפגינים לקבוצת "תומכי המשטר", קשה להבין איזו 'סכנה' נשקפת להם במדינתם. יתכבדו נא ויפגינו בחוצות אסמרה, הבירה האריתראית השוכנת לא הרחק מחופי ים סוף, ויניחו לנו לנפשנו.
