לכל הבלגן סביב יוזמת הרפורמה המשפטית הייתה בסוף מטרה אחת: לעצור את הרכבת הדוהרת של בג"ץ לכיוון מדינת כל אזרחיה וביטול דה פקטו של המדינה היהודית. כל הפסיקות הדרמטיות של בג"ץ, כל ביטולי החקיקה וההשתלטות של העליונים על הרשות המחוקקת והמבצעת, הכל חוזר, כמו כל הנחלים שהולכים אל הים, למקום אחד ברור – שחיקה מתמדת של הזהות היהודית של המדינה – שחיקת הרוב היהודי, בדרך למדינה דמוקרטית שוויונית שיש בה, לזמן מסוים ככל הנראה, גם רוב יהודי מקרי. זה נכון לגבי בג"ץ קעדאן - קציר שמכר את הגליל, ביטל את החזון הציוני ואת הזכות הייחודית של יהודים להתיישב ולבנות את הארץ הזו, זה נכון לגבי הפסיקה על חוקי המסתננים, שם ראו השופטים רק את זכויותיהם של המסתננים הבלתי חוקיים, וזכותה של המדינה היהודית להתקיים על עלתה בכלל על השלחן. ארץ ישראל לעם ישראל, ערך יישוב הארץ? לא בהיכל המשפט העליון. זה לא שיקול, לא נאמר ולא מוזכר. פגשנו את זה גם בבג"ץ הדרמטי על התיקון לחוק האזרחות שמונע ממאות אלפי פלסטינים להתאזרח כאן בשיטה של איחוד משפחות. בג"ץ אמנם הכריע לדחות את העתירה, בנס וברוב דחוק, אבל צלילה למעמקי הדיונים מגלה תמונה רעה ומרה: השיקול היחיד שעמד על שלחנם של השופטים הוא השיקול הבטחוני. לא מדינה יהודית, לא התבוללות, לא רוב יהודי, לא דמוגרפיה יהודית. היה ויתייתר או ישתנה השיקול הבטחוני, תשתנה גם הפסיקה. להזכירכם – מדובר בהוראת שעה שמוארכת מידי שנה שממשלת בנט אפילו לא הצליחה להעביר בעצמה. אסתר חיות, אגב, הייתה בצד שחשב שצריך להכניס לכאן את מאות האלפים, יחד עם ארבעה שופטים נוספים. עוד באותו נושא: תהיו טובים, תהיו הרב מיכה המחיר כבד, ולכן חייבים להמשיך רב המאחד האם ה'דיל' יעבוד? זה חוזר פעם אחר פעם בכל פסיקות העליונים: מהפסיקות בנושא הגיור, דרך הפגיעה בכשרות ובשבת, ביטול חוק ההסדרה, הפונדקאות, האימוץ וההכרה בנישואין אזרחיים שנעשו בחו"ל, בנישואי להט"ב, החמץ בבתי החולים ובג"צי הטייסות והמטכ"ליסטיות. מסורת ישראל, מדינה יהודית, רוב יהודי, משפט עברי – כל אלו לא עלו, לא נשמעו, הס מלהזכיר. אלו לא טיעונים משפטיים מבחינתם של השופטים שנזכרים 'בערכי הנצח של נביאי ישראל והמשפט העברי', כלשון חוק יסודות המשפט, רק כאשר חשוב להם להדגיש שתורת ישראל מקפידה על שוויון, על הונאת הגר ועל כבוד האדם וחירותו. אי לכך ובהתאם לזאת, אם כבר דנים על פשרות ועצירת החקיקה – כל פשרה בנושא הרפורמה חייבת לכלול בתוכה משהו שיש בו כדי לבלום את הרכבת הדוהרת הזו לחיסול המפעל הציוני של המדינה היהודית. בראש ובראשונה - חוק יסוד הגירה ומחיקת סעיף הנכד, חוק אזרחות קבוע שלא מוארך מידי שנה כהוראת שעה, ומתן עדיפות ברורה לעלייה יהודית והתיישבות יהודית בנגב ועוד יותר חשוב – בגליל. גורל עילת הסבירות פחות מעניין. בוועדה לבחירת שופטים חייבים לטפל, אין מנוס. עם נציגי עורכי הדין והרוב המוחלט שיש שם לשופטים אי אפשר להגיע רחוק. אבל אם תגיעו להישג הזה - אם תשמרו על הרוב היהודי ותצילו את הדורות הבאים מאובדנו של הרב המוצק היהודי והזהות היהודית של המדינה, אם תצליחו לתקן את חוק השבות, לחוקק חוק הגידרה, להוציא את המסתננים, לעשות שינוי אמיתי במצב העגום בגליל, לשנות את כיוון הרכבת הדוהרת למדינת כל אזרחיה, וואלה אפשר לוותר 'בתמורה' על מימוש שאר חלקי הרפורמה. תכל'ס, זה גם חשוב הרבה יותר.
